אם זה נכון...העם הזה ירד לטמיון...רק להתפלל
תהילים פרק קט
א למנצח, לדויד מזמור:
אלוהי תהילתי, אל-תחרש.
ב כי פי רשע, ופי-מרמה--עליי פתחו; דיברו איתי, לשון שקר.
ג ודברי שנאה סבבוני; ויילחמוני חינם.
ד תחת-אהבתי ישטנוני; ואני תפילה.
ה וישימו עליי רעה, תחת טובה; ושנאה, תחת אהבתי.
ו הפקד עליו רשע; ושטן, יעמוד על-ימינו.
ז בהישפטו, ייצא רשע; ותפילתו, תהיה לחטאה.
ח יהיו-ימיו מעטים; פקודתו, ייקח אחר.
ט יהיו-בניו יתומים; ואשתו, אלמנה.
י ונוע ינועו בניו ושיאלו; ודרשו, מחורבותיהם.
יא ינקש נושה, לכל-אשר-לו; ויבוזו זרים יגיעו.
יב אל-יהי-לו, מושך חסד; ואל-יהי חונן, ליתומיו.
יג יהי-אחריתו להכרית; בדור אחר, יימח שמם.
יד ייזכר, עוון אבותיו--אל-יהוה; וחטאת אימו, אל-תימח.
טו יהיו נגד-יהוה תמיד; ויכרת מארץ זכרם.
טז יען-- אשר לא זכר, עשות חסד:
וירדוף, איש-עני ואביון--ונכאה לבב; למותת.
יז ויאהב קללה, ותבואהו; ולא-חפץ בברכה, ותרחק ממנו.
יח וילבש קללה, כמדו: ותבוא כמים בקרבו; וכשמן, בעצמותיו.
יט תהי-לו, כבגד יעטה; ולמזח, תמיד יחגרהא.
כ זאת פעולת שוטניי, מאת יהוה; והדוברים רע, על-נפשי.
כא ואתה, יהוה אדוניי-- עשה-איתי, למען שמך;
כי-טוב חסדך, הצילני.
כב כי-עני ואביון אנוכי; וליבי, חלל בקרבי.
כג כצל-כנטותו נהלכתי; ננערתי, כארבה.
כד ברכיי, כשלו מצום; ובשרי, כחש משמן.
כה ואני, הייתי חרפה להם; יראוני, יניעון ראשם.
כו עוזרני, יהוה אלוהיי; הושיעני כחסדך.
כז ויידעו, כי-ידך זאת; אתה יהוה עשיתה.
כח יקללו-המה, ואתה תברך: קמו, ויבושו--ועבדך ישמח.
כט ילבשו שוטניי כלימה; ויעטו כמעיל בושתם.
ל אודה יהוה מאוד בפי; ובתוך רבים אהללנו.
לא כי-יעמוד, לימין אביון-- להושיע, משופטי נפשו.
