כנף של מלאכית
New member
דברים בשם עצמי
בתשובה לשאלה "מי יביא את השינוי המיוחל?"
תשובתי לשאלה זו "רק אנחנו, ציבור הנכים וציבור משפחות/ילדי הקשישים".
אחרי כל כך הרבה שנים של רמיסה, אחרי כל כך הרבה שנים שחשבנו וציפינו שארגוני הנכים (אחד מהרבים שיש) יביאו שינוי שיהיה לטובתנו.
אחרי כל כך הרבה שנים הגיע הזמן שהאנשים כאן יבינו שאם אנחנו לא נקום בעצמנו (פיזית) ולא נגיע כדי להשמיע בעצמנו את זעקתנו ונספר על מלחמת ההישרדות היומיומית ...., המציאות העגומה לא תשתנה מעצמה.
הממשלה שלנו, ככל שתהיה חברתית, לא תיפול עליה פתאום "רוח טובה" והיא תחליט מכוח עצמה שמעכשיו משנים את המציאות של הקשישים והנכים ומעכשיו מתייחסים אליהם כאל שווים.
צר לי לאכזב, זה לא יקרה ושום ארגון לא יעשה בשבילנו את העבודה, הם כולם הוכיחו שעם כל הרצון הטוב מה הם שווים ולמה הם מסוגלים בשטח.
עד כה אפס תוצאות והאמת היא שמלבד התדהמה הרבה והאכזבה הגדולה מהממשלה שלנו, אני באופן אישי חשה בושה גדולה בלהיות חלק מציבור הנכים ובנוסף גם חלק מילדי הקשישים.
אני בפרוש רואה בעצמי ובכם חלק גדול במצב של היום. אני חשה אשמה גדולה על שהמצב שלנו ששתקנו והמצב שלנו ושל הורינו נמשך במשך כך במשך שנים כל כך רבות.
המצב כל כך קשה, משפיל ומעליב לנו להורינו ובעתיד גם ילדינו שיהיו במלחמת ההתשה הזו.
לתקופה של השנתיים הבאות אנחנו צריכים לשתוק ולהבין שאין עם מי ועל מה לדבר. נכון לשנתיים הקרובות המצב נשאר ויישאר עגום כפי שהיה וממש לא ישנה לאיזו קבוצה תתמכו.
רק אם נלך כולנו יחד, רק אם נתאחד לארגון אחד שידבר בקול
אחד ..., רק כשנהיה ביחד נוכל להשמיע קול חזק ומאיים ...
במילותיי האחרונות לפוסט זה אכתוב שאני באמת מקווה שבעוד שנתיים נקום כולנו ונדבר כגוף גדול ומאוחד.
בתשובה לשאלה "מי יביא את השינוי המיוחל?"
תשובתי לשאלה זו "רק אנחנו, ציבור הנכים וציבור משפחות/ילדי הקשישים".
אחרי כל כך הרבה שנים של רמיסה, אחרי כל כך הרבה שנים שחשבנו וציפינו שארגוני הנכים (אחד מהרבים שיש) יביאו שינוי שיהיה לטובתנו.
אחרי כל כך הרבה שנים הגיע הזמן שהאנשים כאן יבינו שאם אנחנו לא נקום בעצמנו (פיזית) ולא נגיע כדי להשמיע בעצמנו את זעקתנו ונספר על מלחמת ההישרדות היומיומית ...., המציאות העגומה לא תשתנה מעצמה.
הממשלה שלנו, ככל שתהיה חברתית, לא תיפול עליה פתאום "רוח טובה" והיא תחליט מכוח עצמה שמעכשיו משנים את המציאות של הקשישים והנכים ומעכשיו מתייחסים אליהם כאל שווים.
צר לי לאכזב, זה לא יקרה ושום ארגון לא יעשה בשבילנו את העבודה, הם כולם הוכיחו שעם כל הרצון הטוב מה הם שווים ולמה הם מסוגלים בשטח.
עד כה אפס תוצאות והאמת היא שמלבד התדהמה הרבה והאכזבה הגדולה מהממשלה שלנו, אני באופן אישי חשה בושה גדולה בלהיות חלק מציבור הנכים ובנוסף גם חלק מילדי הקשישים.
אני בפרוש רואה בעצמי ובכם חלק גדול במצב של היום. אני חשה אשמה גדולה על שהמצב שלנו ששתקנו והמצב שלנו ושל הורינו נמשך במשך כך במשך שנים כל כך רבות.
המצב כל כך קשה, משפיל ומעליב לנו להורינו ובעתיד גם ילדינו שיהיו במלחמת ההתשה הזו.
לתקופה של השנתיים הבאות אנחנו צריכים לשתוק ולהבין שאין עם מי ועל מה לדבר. נכון לשנתיים הקרובות המצב נשאר ויישאר עגום כפי שהיה וממש לא ישנה לאיזו קבוצה תתמכו.
רק אם נלך כולנו יחד, רק אם נתאחד לארגון אחד שידבר בקול
אחד ..., רק כשנהיה ביחד נוכל להשמיע קול חזק ומאיים ...
במילותיי האחרונות לפוסט זה אכתוב שאני באמת מקווה שבעוד שנתיים נקום כולנו ונדבר כגוף גדול ומאוחד.