לאחר כנס החרום של השדולה, מכתב שנכתב מדם לבי.

לאחר כנס החרום של השדולה, מכתב שנכתב מדם לבי.

לכבוד
ח"כ נורית קורן
נורית שלום
בראשית דברי רוצה לציין את היוזמה של ח"כ קארין אלהרר, ח"כ אילן גילאון ושלך לכנס.
רוצה לציין לשבח את פועלך ואת דברייך שנאמרו בכינוס החרום של השדולה לזכויות אנשים עם מוגבלויות.
כותבת לך מכתב זה משום שהזמן שניתן לכל המשתתפים בכנס היה קצר ועל כן לא רציתי להרחיב בדבריי.
אני פונה אליך במיוחד כיוון שאת כמוני, אמא וסבתא ומכיוון שכך יש סיכוי רב שתביני ללבי.
יודעת שדבריי קשים, אך לאחר מחשבה רבה, ראיית המציאות וחשש גדול מהעתיד, החלטתי שכאן בישראל שלי אני לא רוצה להיות זקנה.
כבר הודעתי לילדיי ...., איזה הורה רוצה להיות נטל כלכלי על הילדים שלו?
כאמא המחשבה הזו מזעזעת אותי, שהילדים שלי יצטרכו לשלם עבורי את ההפרשים על העו"ז, תרופות שלא בסל, לממן עבורי את חשבונות החשמל בחורף כי אהיה זקנה ויהיה לי קשה להתמודד עם הקור .......
אף אחד לא יודע מה ילד יום ואיך יהיו חיו בזקנתו, אך באופן טבעי לחלוטין, מכיוון שאני כבר קרובה לגיל השלישי יוצא שאני חושבת על הזקנה ולאחרונה יותר ויותר.
כל חיי ראיתי שהורים עוזרים לילדים שלהם, דוחפים אותם קדימה, לא מפריעים להם לבנות את העתיד שלהם ......
לימדו אותי שזקנה יכולה להיות מכובדת ......, חשבתי שגם אני אזכה לראות הרבה יופי ולהנות מילדיי ונכדיי.
החלום הכי שחור שלי הוא, שילדיי שלי יצטרכו לממן אותי. לממן לי מטפלת סעודית, לממן לי תרופות, לממן את החשבונות שלי, .....
כשאהיה זקנה ארצה שהילדים שלי יתפקדו כהורים לילדים שלהם ולא לי. שישקיעו בגידול הנכדים שיהיו לי, בהקניית ערכים ובהעשרת חינוכם.
תקוותי אלו נגוזו!!!
כאישה נכה וכאמא אני מבינה שרוב הסיכויים, שהמציאות שלי תהיה עגומה, דלה ומשפילה.
אם להיות מציאותיים ובשכל ישר, אני מבינה שמקצבאות זקנה ו/או נכות שמדינת ישראל משלמת לזקניה ונכיה, אין סיכוי לאפשר חיים (וזקנה) בכבוד.
הקצבאות הנ"ל הן קצבאות מבזות ואני לא רוצה ולא מתכוונת להפוך להיות בזויה וכמו עצם בגרון של ילדיי ושל המדינה.
בנוסף המדינה לא נותנת את הדעת על כך שהיא הביאה ציבור גדול ומוחלש לדלות ועליבות וכעת היא מגדלת דור שני לדוחק כלכלי ואולי אף למצוקה ועוני בשל הנטל הכלכלי שהיא משליכה על דור זה.
בעתיד אנחנו "ניפול" למעמסה כלכלית על הילדים שלנו וקרוב לוודאי שהילדים שלנו "יפלו" לנטל על המדינה.
כואב לי שאני יודעת שהילדים שלי ורוב ילדי הנכים יצטרכו בעתיד להתמודד עם מימון מטפלת סיעודית או לשלם לי ח-ן חשמל .... ומים...., במקום לדאוג לעתיד שלהם ושל ילדיהם.
ח"כ נורית קורן, אני פונה אליך כאמא נכה אל אמא שמבינה מהי נכות, אני לא פוחדת מהזקנה, אני פוחדת להיות נטל ולכן אני כבר החלטתי. החלטתי שכאן, במדינת ישראל שמבזה אותי, אני לא רוצה להיות גם נכה וגם זקנה ומכיוון שאין לי ארץ אחרת, בחרתי שבעתיד אחליט איך ומתי לסיים את חיי. (ורק שלא אפול על ילדיי)
בכבוד והערכה רבה

העתקים:
ח"כ קארין אלהרר
ח"כ אילן גילאון
 

Moshe rada

New member
להחלטה הזאת כבר הגעתי מזמן ואני בן 30כי לצערנו

ברגע שמצבנו קצת הדרדר אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בתהומות כאבים מושפלים ועזובים במסדרות של בתי חולים ומוסדות עם מטפלים סודנים שיתעללו במה שנשאר מאיתנו צר לי לאכזב אותך הייתי בכינוס וראיתי רק בילבול מוח ונסיון שלהם לצאת ידיי חוב ע״י דיון ללא כל יכולת השפעה אמיתית אף אחד מהדרג העליון לא באמת סופר אותם וגם לא נראה שהם מתכונות להתאמץ יתר על המידה והכי עצוב זה הנכים המטומטמים שרבים אחד עם השני קהילה מפגרת מתבייש להיות חלק ממנה
 
גם אני מתביישת ...., כואב שאלו עושים את הפנים שלנו

עם המשפט האחרון שלך, אני משזדהה מאוד מאוד.
גם אני כמוך לא תולה תקוות גדולות בפורום השדולה, לא בגגל
מה או איך שאמרו, יותר בגלל שלמדתי שאני צריכה לסמוך על
עצמי בלבד.
אבל כן הבנתי שאנחנו בזמן מתאים לעלות שלב ולעבור משלב
הדיבורים
 
למעלה