../images/Emo91.gif השוקעים והניצולים/פרימו לוי
השוקעים והניצולים / פרימו לוי הוצאת עם-עובד, ספריית אפקים, 1991, 159 עמודים תרגמה מאיטלקית:מרים שוסטרמן-פדובאנו ב"השוקעים והניצולים" מנסה פרימו לוי לענות על שאלות שהתעוררו לאחר קריאת ספרו הראשון. הוא כתב אותו 30 שנה לאחר "הזהו אדם". הוא מתעסק שם בעיקר בדינמיקה של ההישרדות, בתחושת הבושה של השורדים ובנושא ההתאבדות של אלה שניצלו , ולא יכלו להתמודד עם העבר. הוא מנתח את התהליך של עיבוד העבר, גם על-ידי הקרבנות וגם על-ידי המדכאים. הוא מתאר את "הדליפה האיטית של הזכרונות". הוא מספר על "האיזור האפור, על בעלי זכויות היתר, הפונקציונרים, ששיתפו פעולה עם רשויות המחנות. אנשי "הפלוגות המיוחדות" שהוא מכנה "עורבי הקרמטוריום, פועלי הכפיים האומללים של הטבח". הוא מנמק את הבעייתיות של האיזור האפור, וטוען שדו-המשמעות משותפת לכולנו. נושאים נוספים בספר הם עגת הלאגר, שהיתה גירסה ברברית של השפה הגרמנית,האלימות הסמלית והמיותרת, שהחלה במסע ברכבות בצפיפות נוראה, לעתים במשך ימים ארוכים, ללא מזון ומים, נמשכה בכניסה ללאגר שנעשתה בעירום ובגילוח שער הראש והגוף, המחראות המשותפות, קעקוע המספר על הזרוע, כל הפעולות שעוקרות מן האדם את אנושיותו והופכות אותו לחיה נרדפת. לבסוף הוא מספר על מכתבים שקיבל מגרמנים שקראו את "הזהו אדם". "השוקעים והניצולים" בהחלט ניתן לקריאה בפני עצמו אבל אני ממליצה בחום להתחיל עם "הזהו אדם".
השוקעים והניצולים / פרימו לוי הוצאת עם-עובד, ספריית אפקים, 1991, 159 עמודים תרגמה מאיטלקית:מרים שוסטרמן-פדובאנו ב"השוקעים והניצולים" מנסה פרימו לוי לענות על שאלות שהתעוררו לאחר קריאת ספרו הראשון. הוא כתב אותו 30 שנה לאחר "הזהו אדם". הוא מתעסק שם בעיקר בדינמיקה של ההישרדות, בתחושת הבושה של השורדים ובנושא ההתאבדות של אלה שניצלו , ולא יכלו להתמודד עם העבר. הוא מנתח את התהליך של עיבוד העבר, גם על-ידי הקרבנות וגם על-ידי המדכאים. הוא מתאר את "הדליפה האיטית של הזכרונות". הוא מספר על "האיזור האפור, על בעלי זכויות היתר, הפונקציונרים, ששיתפו פעולה עם רשויות המחנות. אנשי "הפלוגות המיוחדות" שהוא מכנה "עורבי הקרמטוריום, פועלי הכפיים האומללים של הטבח". הוא מנמק את הבעייתיות של האיזור האפור, וטוען שדו-המשמעות משותפת לכולנו. נושאים נוספים בספר הם עגת הלאגר, שהיתה גירסה ברברית של השפה הגרמנית,האלימות הסמלית והמיותרת, שהחלה במסע ברכבות בצפיפות נוראה, לעתים במשך ימים ארוכים, ללא מזון ומים, נמשכה בכניסה ללאגר שנעשתה בעירום ובגילוח שער הראש והגוף, המחראות המשותפות, קעקוע המספר על הזרוע, כל הפעולות שעוקרות מן האדם את אנושיותו והופכות אותו לחיה נרדפת. לבסוף הוא מספר על מכתבים שקיבל מגרמנים שקראו את "הזהו אדם". "השוקעים והניצולים" בהחלט ניתן לקריאה בפני עצמו אבל אני ממליצה בחום להתחיל עם "הזהו אדם".
