חזרתי לקרוא לפני כשבועיים, אחרי שמחסום הקריאה שהיה לי במשך
כחודש ומשהו, נגמר. לא הצלחתי במהלכו לקרוא אלא עמודים ספורים, וניסיתי שני ספרים.
חזרתי ל"אמריקנה" של צ'ימננדה נגוזי אדיצ'יה והפעם זה זרם בלי בעיות כך שלפני כן הבעיה היתה בי ובלא בספר. איזה ספר מרשים זה. סאגה של התבגרות של אישה (וגם גבר, אם כי הוא תופס חלק קטן יותר בסיפור וגם הסיפור שלו מרשים, עמוק) ניגרית בניגריה, באמריקה וחזרה בניגריה ("אמריקנה" היא מי שעזבה לאמריקה וחזרה).
הספר מוקדש לדור הצעיר בניגריה - ייתכן שגם נשים וגם גברים, לא הצלחתי לזהות מגדר באף אחד מן השמות של המוזכרים בהקדשה בתחילת הספר - ולכן הוא מלא מקומות, מאכלים, ציטוטים בשפת האיגבו (ואולי באחרות מן המגוון המדובר בניגריה) והקשרים לא מוכרים לי. ובכל זאת אהבתי מאוד. להחזיק ספר של כמעט 500 עמוד עם סיפור טוב, הבחנות מעמיקות, הומור, חמלה, שאפו.
אחרי קריאת מרתון - קל כי הספר קריא וכי החלק האחרון נגמר כפי שחשבתי שייגמר, על פי הראש של הסופרת שחשבתי שזיהיתי במהלך הקריאה שלפני - אתמול גמרתי את הספר בלילה. הצטערתי קצת על כך, הספר היה חבר נאמן במהלך השבועות האחרונים.