אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
מה קוראים בשבת
- פותח הנושא Arana
- פורסם בתאריך
עדיין, The White War, החזית האיטלקית במלחמה"ע הראשונה
שהתקדמתי בו הרבה בשבוע האחרון ואני כבר סוף (לשמחתי ולצערי), ספר השנה שלי. ולא לחינם כל כך הרבה שבחים מופיעים בתחילתו מפי אחרים, שכללו אותו ברשימת ספרי השנה של 2008.
ספר מרתק, מקיף, חודר, עשיר, מעולה. והכרחי לכל מי שרוצה להבין את איטליה של המאה ה-20.
שהתקדמתי בו הרבה בשבוע האחרון ואני כבר סוף (לשמחתי ולצערי), ספר השנה שלי. ולא לחינם כל כך הרבה שבחים מופיעים בתחילתו מפי אחרים, שכללו אותו ברשימת ספרי השנה של 2008.
ספר מרתק, מקיף, חודר, עשיר, מעולה. והכרחי לכל מי שרוצה להבין את איטליה של המאה ה-20.
רק אם הנושא מעניין, כמובן. אותי הוא מעניין כי איטליה בראש
מעייניי רוב הימים ואני לומדת את השפה, ייתכן שאעבור לגור שם ביום מן הימים.
אז קודם כל ברמה הפרקטית-קוריוזית, למדתי מי היו אלה שאני נתקלת ברחובות ובשדרות על שמם במקומות רבים (יש ערים ועיירות שבכל אחת מהן יש רחובות שמוקדשים לגריבלדי, מציני, אוברדן, ומעבר לאלה למדתי מי זה אורלנדו שעל שמו קרוי רחוב ברומא, על שם מי קרויית תחנת קדורנה במילנו, רח' דיאז בגנואה וכולי וכולי). וגם חשוב, מי אלה שלא נקראו רחובות על שמם.
דבר אחר הוא הרהורים על האנושות, על המלחמה סתם, שגבתה חיי מיליונים, סתם, בשם ג'ינגואיזם, רצון התפשטות (שאמנם בא על סיפוקו אבל רק לגבי חלק מן השטחים, היו שטחים איטלקיים מעבר לאדריאטי שהוחזרו אחרי מלחמת העולם השניה), על מה הוביל לפאשיזם, אחר כך לנאציזם, למלחמת העולם השניה.
וגם לתפקידן של נשים בכל זה. או לאי-תפקידן. הרהורים הם חברה מטריארכלית היתה מונעת כזה הרג, כאלה ערכים.
וגם הבנה גדולה יותר של המדינה היום, עם כל התלונות והריקבון הפוליטי. זה לא התחיל היום, זו מדינה שנאבקה על קיומה בעשרות השנים הראשונות לקיומה, ויצאה מכך בשן ועין, עם השפעות עד היום.
מעייניי רוב הימים ואני לומדת את השפה, ייתכן שאעבור לגור שם ביום מן הימים.
אז קודם כל ברמה הפרקטית-קוריוזית, למדתי מי היו אלה שאני נתקלת ברחובות ובשדרות על שמם במקומות רבים (יש ערים ועיירות שבכל אחת מהן יש רחובות שמוקדשים לגריבלדי, מציני, אוברדן, ומעבר לאלה למדתי מי זה אורלנדו שעל שמו קרוי רחוב ברומא, על שם מי קרויית תחנת קדורנה במילנו, רח' דיאז בגנואה וכולי וכולי). וגם חשוב, מי אלה שלא נקראו רחובות על שמם.
דבר אחר הוא הרהורים על האנושות, על המלחמה סתם, שגבתה חיי מיליונים, סתם, בשם ג'ינגואיזם, רצון התפשטות (שאמנם בא על סיפוקו אבל רק לגבי חלק מן השטחים, היו שטחים איטלקיים מעבר לאדריאטי שהוחזרו אחרי מלחמת העולם השניה), על מה הוביל לפאשיזם, אחר כך לנאציזם, למלחמת העולם השניה.
וגם לתפקידן של נשים בכל זה. או לאי-תפקידן. הרהורים הם חברה מטריארכלית היתה מונעת כזה הרג, כאלה ערכים.
וגם הבנה גדולה יותר של המדינה היום, עם כל התלונות והריקבון הפוליטי. זה לא התחיל היום, זו מדינה שנאבקה על קיומה בעשרות השנים הראשונות לקיומה, ויצאה מכך בשן ועין, עם השפעות עד היום.
אז ככה
אני מתענין במלחמת העולם הראשונה, (קצת). בעבר הרחוק היו מספר שירשורים בנושא, (כולל ביקורת שלי על ספרה של ורה ברייטן , "עדות נעורים" שכרוך גם בהסטוריה של הפמניזם). בפאן האישי, סבא שלי היה קצין רגלים בחזית האטלקית, (מהצד השני כמובן). הסיפור המשפחתי היחיד שנשתייר היא על שיבתו הביתה של קצין לוחם בקיסרות שפסקה להתקיים. סבא שלי הצטווה ע"י אימו לשרוף את המדים בחצר לפני שיוכל להכנס הביתה.
אני מתענין במלחמת העולם הראשונה, (קצת). בעבר הרחוק היו מספר שירשורים בנושא, (כולל ביקורת שלי על ספרה של ורה ברייטן , "עדות נעורים" שכרוך גם בהסטוריה של הפמניזם). בפאן האישי, סבא שלי היה קצין רגלים בחזית האטלקית, (מהצד השני כמובן). הסיפור המשפחתי היחיד שנשתייר היא על שיבתו הביתה של קצין לוחם בקיסרות שפסקה להתקיים. סבא שלי הצטווה ע"י אימו לשרוף את המדים בחצר לפני שיוכל להכנס הביתה.
יש הרבה תיאורי קרבות, אני חושבת שכתבתי שחלק מכלי המשחית,
אני לא מבינה בדיוק מה הם ולא טורחת לחפש פירוש למילה האנגלית ואני גם לא מבינה את כל תיאורי הקרבות, מה ממערב למה, איזו טעות כזו או אחרת הביאה לצד כזה או אחר את הניצחון בקרב מסויים, לא. את זה אני לא רוצה להבין.
מעניינת אותי הפוליטיקה הפנימית, הזרמים בחברה, הפוליטיקה הבינלאומית. קאפורטו, הקרב ה-12 על נהר האיזונצו, הפרק הזה הותיר אותי חסרת נשימה, הבנתי איזה אימפקט היה לו על ההיסטוריה של המדינה הזאת, איזה סיפורים סיפרו קבוצות שונות על הקרב הזה.
עוד מעניין פה ושם הניתוח הספרותי, הפילוסופי, היחס של הצבאות לאזרחים/ות. גם מעניינות התמונות, קדורנה מבקר בחזית את התגבורת הבריטית שהוקפצה לאיטליה, התמונה כבר בת 100 שנה וכל זאת זה נראה מודרני. כבר אפשר לראות תמונות בנות 100 ואת כל המצולמים כיסה כבר החול.
וגם בחודשים האחרונים חשבתי על הטיול הבא ואם או בלי קשר לטיול, התרכזתי בקו החזית מטרנטו מעל אגם גארדה, ועד פריולי (אודינה והסביבה). אגב אזורים ללא תיירות המונים וזה רק טוב. הספר מתקדם בין החזיתות, קודם כל המזרחית ואז הוא ממשיך עם הקרבות מעל ונציה, את כל זה לא ידעתי, שוונציה, פאדובה והסביבה היו קרובות ליפול. או להבין מה המשמעות של נהר הפיאבה לחברה האיטלקית. היום רואים תמונות, איזה יופי, תיירות, שלג. מה היה שם לפני 100 שנה. רק לפני 100 שנה.
תוספת: המינגווי, מסתבר, הנציח את קרב קאפורטו ב"הקץ לנשק שלו".
ומתי מופיעות נשים בספר? פעמיים: כמושא לפחד ולשנאת הפוטוריסטים ושאר לאומנים, וכקורבנות מעשי אונס שהיו או לא היו לאחר קאפורטו.
אני לא מבינה בדיוק מה הם ולא טורחת לחפש פירוש למילה האנגלית ואני גם לא מבינה את כל תיאורי הקרבות, מה ממערב למה, איזו טעות כזו או אחרת הביאה לצד כזה או אחר את הניצחון בקרב מסויים, לא. את זה אני לא רוצה להבין.
מעניינת אותי הפוליטיקה הפנימית, הזרמים בחברה, הפוליטיקה הבינלאומית. קאפורטו, הקרב ה-12 על נהר האיזונצו, הפרק הזה הותיר אותי חסרת נשימה, הבנתי איזה אימפקט היה לו על ההיסטוריה של המדינה הזאת, איזה סיפורים סיפרו קבוצות שונות על הקרב הזה.
עוד מעניין פה ושם הניתוח הספרותי, הפילוסופי, היחס של הצבאות לאזרחים/ות. גם מעניינות התמונות, קדורנה מבקר בחזית את התגבורת הבריטית שהוקפצה לאיטליה, התמונה כבר בת 100 שנה וכל זאת זה נראה מודרני. כבר אפשר לראות תמונות בנות 100 ואת כל המצולמים כיסה כבר החול.
וגם בחודשים האחרונים חשבתי על הטיול הבא ואם או בלי קשר לטיול, התרכזתי בקו החזית מטרנטו מעל אגם גארדה, ועד פריולי (אודינה והסביבה). אגב אזורים ללא תיירות המונים וזה רק טוב. הספר מתקדם בין החזיתות, קודם כל המזרחית ואז הוא ממשיך עם הקרבות מעל ונציה, את כל זה לא ידעתי, שוונציה, פאדובה והסביבה היו קרובות ליפול. או להבין מה המשמעות של נהר הפיאבה לחברה האיטלקית. היום רואים תמונות, איזה יופי, תיירות, שלג. מה היה שם לפני 100 שנה. רק לפני 100 שנה.
תוספת: המינגווי, מסתבר, הנציח את קרב קאפורטו ב"הקץ לנשק שלו".
ומתי מופיעות נשים בספר? פעמיים: כמושא לפחד ולשנאת הפוטוריסטים ושאר לאומנים, וכקורבנות מעשי אונס שהיו או לא היו לאחר קאפורטו.
וכן, התפוררות האימפריה. בן-לילה. וסיפורו של בורוייביץ'
שתומפסון אינו מסתיר את הערכתו עליו, הקצין הבכיר מאוד הזה בצבע האימפריאלי, נאמן לה עד יומו האחרון.
בראשי עלו ספריו של יוזף רות', אני רוצה לקרוא שוב את הדיווח שלו מהסיור ה"תיירותי" שערך לסן-קנטן, לשעבר בחזית ה"מערבית" כפי שהיא נקראת בספר של תומפסון. יוזף רות', ש"ערק" והעריץ את צרפת, נסע לסיור מאורגן עם אזרחים אחרים בסן קנטן, לראות את ההריסות ולשמוע על המלחמה.
שלפתי גם את הספרון של ג'ין ריז, La Grosse Fifi (פיפי השמנה), אוסף סיפורים קצרים שהוציאה פינגווין לפני 8 שנים, שבמקור פורסמו בשנת 1927. אני חושבת שכבר קראתי פעמיים את אחד הסיפורים שם, Vienne (וינה בצרפתית, ריס מרבה לשבץ בטקסטים שלה מילים ומשפטים בצרפתית, בשנים אלה חיה בפריז), וינה מייד לאחר המלחמה, 1921, ערב-רב של לאומים, וריס אינה מסווה את השובניזם, את הנשים בזנות, את משיכתה שלה לנשים.
עלה במוחי גם ספרה של מריסה מדיירי, "ירוק מים", היא אחת מאלה שפונו ממה שהיום הוא קרואטיה, הספר שלה על הגעגועים לאותם חבלי-ארץ. אני צריכה לקרוא אותו שוב.
מרתק לבקר שם, בסביבת אודינה. לראות איך נראות הערים והעיירות האלה עם הניב שלהן, אלה שמרוחקות מן המרכז, אלה שתיירים בקושי מגיעים אליהן (שימשיך כך).
שתומפסון אינו מסתיר את הערכתו עליו, הקצין הבכיר מאוד הזה בצבע האימפריאלי, נאמן לה עד יומו האחרון.
בראשי עלו ספריו של יוזף רות', אני רוצה לקרוא שוב את הדיווח שלו מהסיור ה"תיירותי" שערך לסן-קנטן, לשעבר בחזית ה"מערבית" כפי שהיא נקראת בספר של תומפסון. יוזף רות', ש"ערק" והעריץ את צרפת, נסע לסיור מאורגן עם אזרחים אחרים בסן קנטן, לראות את ההריסות ולשמוע על המלחמה.
שלפתי גם את הספרון של ג'ין ריז, La Grosse Fifi (פיפי השמנה), אוסף סיפורים קצרים שהוציאה פינגווין לפני 8 שנים, שבמקור פורסמו בשנת 1927. אני חושבת שכבר קראתי פעמיים את אחד הסיפורים שם, Vienne (וינה בצרפתית, ריס מרבה לשבץ בטקסטים שלה מילים ומשפטים בצרפתית, בשנים אלה חיה בפריז), וינה מייד לאחר המלחמה, 1921, ערב-רב של לאומים, וריס אינה מסווה את השובניזם, את הנשים בזנות, את משיכתה שלה לנשים.
עלה במוחי גם ספרה של מריסה מדיירי, "ירוק מים", היא אחת מאלה שפונו ממה שהיום הוא קרואטיה, הספר שלה על הגעגועים לאותם חבלי-ארץ. אני צריכה לקרוא אותו שוב.
מרתק לבקר שם, בסביבת אודינה. לראות איך נראות הערים והעיירות האלה עם הניב שלהן, אלה שמרוחקות מן המרכז, אלה שתיירים בקושי מגיעים אליהן (שימשיך כך).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.