מעט. רק מעט אם אני זוכרת נכון
חלק מהן שאבו השראה דווקא מכאלה חברתיות מאנגליה.
רוב הקבוצות היום הן ימניות קיצוניות. זו שהוא מלווה באופן קבוע, מהליגה השלישית, קוזנצה, Cosenza, מקלבריה שבדרום, עושה סקווטינג ומכריזה על עצמה כאנטי-פשיסטית.
האלימות היא בלב כל הקבוצות, היתה מאז ומעולם, בערך החל מלפני 50 שנה כשהקבוצות האלה פרצו את הגדר של הקבוצות שהוקמו על ידי המועדונים, והפכו עצמאיות. סמלים מאוד חשובים. הבגדים, הדגלים, הצעיפים. בעיני זה ערוץ לגברים להוציא אלימות. עולם גברי כמעט לגמרי, שאני מסתכלת עליו מהצד בעיני זרה, זה לא שלי בכלל. זה של גברי העולם.
חלקם כמובן מעורבים עם המאפיה. עוד לא הגעתי אבל אני מניחה שזה שנרצח באוגוסט, שהתגלה עכשיו שהיה ראש רשת הברחה של חשיש וקוקאין - ראש קבוצת אולטרה של אחת מקבוצות רומא - מוזכר בספר. רק שהספר יצא בול כשהוא נרצח.
קראתי מאמר שלו על איש דווקא טוב, מדרום איטליה, שכמו רבים עבר לצפון והפך להיות מעריץ של יובנטוס. אני לא יודעת אם הוא מוזכר בספר אבל כאן היה מדובר בבחור טוב בבסיסו, שסונוור מעולם ה"זוהר" שאליו הגיע מתוקף מעמדו אבל כנרה המפאיה הכריעה אותו לבסוף - כמובן, כל ניסיון של הממשלה בשנים עברו לתחום את המאפיה רק לדרום נועד לכישלון. האיש הזה כנראה "שוכנע להתאבד" בשנת 2016. לפני זמן לא רב הוציאו את עצמותיו מקברו והכריעו שאכן זו לא היתה התאבדות. אבל אם הוא מופיע בספר, לפחות הוא כבר מת כשהספר יצא, במובן זה שהספר אינו לוקה באנכרוניזם כלפיו. דווקא המאמר ממש ריגש אותי והיה צר לי עליו. אולי במהדורת הכריכה הרכה - אכן, אני קוראת את המפלצת הכבדה בכריכה קשה וזה לא ספר קצר - יעדכנו שאותו רומאי נרצח.