מה קוראים בשבת
- פותח הנושא Arana
- פורסם בתאריך
היה שבוע מגוון
הספר הראשון השבוע היה "המידע" מאת מרטין איימיס, שעוסק בקנאת סופרים, בעולם הספרות, בגבריות ובמשבר גיל 40. מורכב.
אחריו קראתי את "על חוט השערה" מאת ליאונור דה רקונדו. הספר מתאר התמודדות של משפחה עם החלטתו של האב להפוך לאשה. הביצוע חלש בעיני.
האחרון היה "ארכנגלסק" מאת רוברט האריס, שכרגיל שילב היטב סיפור בדוי עם עובדות היסטוריות, הפעם על רקע רוסיה בשנות ה-90.
שבת שלום
הספר הראשון השבוע היה "המידע" מאת מרטין איימיס, שעוסק בקנאת סופרים, בעולם הספרות, בגבריות ובמשבר גיל 40. מורכב.
אחריו קראתי את "על חוט השערה" מאת ליאונור דה רקונדו. הספר מתאר התמודדות של משפחה עם החלטתו של האב להפוך לאשה. הביצוע חלש בעיני.
האחרון היה "ארכנגלסק" מאת רוברט האריס, שכרגיל שילב היטב סיפור בדוי עם עובדות היסטוריות, הפעם על רקע רוסיה בשנות ה-90.
שבת שלום
אוגוסטוס \ ג'ון וויליאמס
רומאן המכתבים "אוגוסטוס" כולל שלושה חלקים, או "ספרים". החלק הראשון מאגד מכתבים וממוארים שכתבו מכריו ומודעיו של הקיסר הרומי הידוע כשעדיין היה צעיר, לפני שהפך לשליט האימפריה הרומית, בעקבות נצחון צבאותיו בקרב אקטיום על צבאות מתחרהו מרקוס אנתוניוס. החלק השני מאגד מכתבים וממוארים שכתבו מכריו ומודעיו בתקופת שלטונו באימפריה, תקופה שנחשבת לתור זהב של שלום ושגשוג. החלק הזה מספר את אותם סיפורים שזכורים לי כילד מסדרת הטלביזיה הבריטית "אני, קלאודיוס". ואילו החלק השלישי, הקצר יותר, הוא מכתב ארוך שכותב הקיסר עצמו, כבר בן שבעים ושש ועל סף מותו, אל ניקולאוס איש דמשק, איש ספרות יהודי שחי תקופת מה בחצר הקיסר ונחשב לידידו. בעוד שאת שני החלקים הראשונים קראתי בהנאה, כמו שקוראים רומאן היסטורי כתוב היטב, גם אם אין יודעים עד כמה הוא נאמן לעובדות ההיסטוריות הידועות, הרי שאת החלק השלישי קראתי בחמיצות מה. שכן, החלק השלישי מציג את אוגוסטוס כאינטלקטואל חובב שירה, אחד שאין לו שום הנאה מהכח שצבר בחייו הארוכים, ובעצם היה מעדיף להתמסר לספרות. בחיאת ראבכ, אני מבקש לומר לסופר, אף אחד לא נהיה שליט יחיד של אימפריה בלי לאהוב את הכח ולהנות מהפעלתו. על מי אתה חושב שאתה עובד. על עצמך כתבת כאן, לא על אוגוסטוס. ואם התכוונת לכתוב פארודיה על הפוליטיקאים שרואים את עצמם כאינטלקטואלים, אז לא יצא לך טוב.
רומאן המכתבים "אוגוסטוס" כולל שלושה חלקים, או "ספרים". החלק הראשון מאגד מכתבים וממוארים שכתבו מכריו ומודעיו של הקיסר הרומי הידוע כשעדיין היה צעיר, לפני שהפך לשליט האימפריה הרומית, בעקבות נצחון צבאותיו בקרב אקטיום על צבאות מתחרהו מרקוס אנתוניוס. החלק השני מאגד מכתבים וממוארים שכתבו מכריו ומודעיו בתקופת שלטונו באימפריה, תקופה שנחשבת לתור זהב של שלום ושגשוג. החלק הזה מספר את אותם סיפורים שזכורים לי כילד מסדרת הטלביזיה הבריטית "אני, קלאודיוס". ואילו החלק השלישי, הקצר יותר, הוא מכתב ארוך שכותב הקיסר עצמו, כבר בן שבעים ושש ועל סף מותו, אל ניקולאוס איש דמשק, איש ספרות יהודי שחי תקופת מה בחצר הקיסר ונחשב לידידו. בעוד שאת שני החלקים הראשונים קראתי בהנאה, כמו שקוראים רומאן היסטורי כתוב היטב, גם אם אין יודעים עד כמה הוא נאמן לעובדות ההיסטוריות הידועות, הרי שאת החלק השלישי קראתי בחמיצות מה. שכן, החלק השלישי מציג את אוגוסטוס כאינטלקטואל חובב שירה, אחד שאין לו שום הנאה מהכח שצבר בחייו הארוכים, ובעצם היה מעדיף להתמסר לספרות. בחיאת ראבכ, אני מבקש לומר לסופר, אף אחד לא נהיה שליט יחיד של אימפריה בלי לאהוב את הכח ולהנות מהפעלתו. על מי אתה חושב שאתה עובד. על עצמך כתבת כאן, לא על אוגוסטוס. ואם התכוונת לכתוב פארודיה על הפוליטיקאים שרואים את עצמם כאינטלקטואלים, אז לא יצא לך טוב.
אלי סמית', How to be Both
ניסיון שני, הפעם מוצלח הרבה יותר. בפעם הראשונה הפסקתי בתוך כ-30 עמודים, הרגשתי מרוחקת מהנושא, בעיקר היסטורית.
הפעם זה אחרת. האמן הפרארזי (מהעיר פרארה בצפון מזרח איטליה, שבמקרה אני מבקרת בה בקרוב...) מן הרנסנס, פרנצ'סקו דל קוסה, Francesco del Cossa, חוזר מן הקבר היישר לאולם במוזיאון להוות צל בלתי נראה לנערה בת ימינו (כנראה באנגליה, עוד לא הגעתי לחלק בו הסיפור מוצג מנקודת ראותה) שעומדת בחדר בה מוצגת יצירה אחת שלו וכמה אחרות של אחד ממתחריו. הוא מדבר על חייו, ילדות, נערות, היסטוריה, החיים בפרארה של סוף המאה ה-15 תחת שלטון דוכסות אסטה, Este, כאן היא נקראת Est, התחרות עם קוסמו, כלומר קוזימו או בפרארזית, Cosmè Tura, אמן פרארזי בן אותו הזמן המוצג כמתחרו של קוסה.
והכל בשפת יומיום בריטית לעילא. שנון, מצחיק ונראה איך זה משתלב הלאה כשמספרת הסיפור תהפוך להיות הנערה.
סמית' גם משחקת כאן משחקי זהות וג'נדר.
ניסיון שני, הפעם מוצלח הרבה יותר. בפעם הראשונה הפסקתי בתוך כ-30 עמודים, הרגשתי מרוחקת מהנושא, בעיקר היסטורית.
הפעם זה אחרת. האמן הפרארזי (מהעיר פרארה בצפון מזרח איטליה, שבמקרה אני מבקרת בה בקרוב...) מן הרנסנס, פרנצ'סקו דל קוסה, Francesco del Cossa, חוזר מן הקבר היישר לאולם במוזיאון להוות צל בלתי נראה לנערה בת ימינו (כנראה באנגליה, עוד לא הגעתי לחלק בו הסיפור מוצג מנקודת ראותה) שעומדת בחדר בה מוצגת יצירה אחת שלו וכמה אחרות של אחד ממתחריו. הוא מדבר על חייו, ילדות, נערות, היסטוריה, החיים בפרארה של סוף המאה ה-15 תחת שלטון דוכסות אסטה, Este, כאן היא נקראת Est, התחרות עם קוסמו, כלומר קוזימו או בפרארזית, Cosmè Tura, אמן פרארזי בן אותו הזמן המוצג כמתחרו של קוסה.
והכל בשפת יומיום בריטית לעילא. שנון, מצחיק ונראה איך זה משתלב הלאה כשמספרת הסיפור תהפוך להיות הנערה.
סמית' גם משחקת כאן משחקי זהות וג'נדר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.