ארץ איומה \ קית גסן
סיימתי לקרוא בשבת את הרומאן "ארץ איומה" של קית גסן, סופר יהודי-אמריקני שנולד בברית המועצות בשנת 1975, והיגר ממנה כילד בן שש עם משפחתו לבוסטון. המספר ברומאן, בן דמותו של הסופר, חוזר לחיות במוסקבה של 2008 כדי לטפל בסבתו המבוגרת, והוא מתרועע עם חבורת דיסידנטים, מתנגדי משטר. לכאורה, חבורה של אנשים שאני עשוי להתחבר איתם. חרה לי, שגם בתוך החבורה הזו, שוחרת הטוב והקרובה לי בדעותיה, אנשים נשפטים לפי הכח שהם מפגינים בהתנהלותם. רק מי שהולך עם המחאה עד הסוף, עד המאסר והגלות לסיביר, זכה להערכתה של יוליה, הדוברת העיקרית של הדיסידנטים ברומאן. על המספר, שחולשותיו זכו לאהדתי לאורך כל הדרך, היא מסתכלת בעין עקומה. חמוד, אבל חלש. נהניתי מהספר, אבל הצטערתי בשביל המספר, וגם בשביל יוליה.