פתח גדול מלמטה \ אסתר פלד
כשאספתי בספריית ההשאלה את זוכה פרס ספיר לשנת 2017, ציפיתי לחוות עונג אסתטי שספרות גבוהה אמורה להעניק. ברם, מה שחוויתי הוא תחושת חזרה בזמן לתחילת המילניום, כשהרשת הייתה מלאה בבלוגים של נשים משכילות ומרירות, שכתבו בשפה גבוהה ותוך שימוש בדימויים מתוחכמים על אכזבתן העמוקה מבני האדם בכלל ומן הגברים בפרט. איני מתכחש לדיכוי שסופגות נשים, גם לא לדיכוי שסופגים בני הגיל השלישי, אבל לדעתי, בספרות גבוהה צריך להיות עוד משהו פרט לזעקה נגד הדיכוי וחוסר הצדק שבעולמנו.
"פתח גדול מלמטה" כולל 34 פרקים, כל אחד מהם הוא סיפור קצר העומד לעצמו, כל אחד מהם מזכיר רשומה מאותם הבלוגים. שנון, אך מאד לא מצחיק. קריא וקומוניקטיבי, אך נוסך דיכאון וייאוש. ספוג בתרבות גבוהה (ונדמה לי שזה מה שזיכה את הספר בפרס), אך לא מוסיף דבר על היצירות הקאנוניות שעליהן הוא נשען.
רוצים לחטוף דיכאון? תפתחו עיתון.
