מה קוראים בשבת
- פותח הנושא Arana
- פורסם בתאריך
סיכום שבועיים
קראתי מעט, אבל כמעט כולם מצוינים.
פתחתי עם "סיסי" מאת אליזבת בורנה, סיפור חייה של קיסרית אוסטריה. ספר נעורים שאהבתי מאוד, ומסתבר שלא נס ליחו.
אחריו קראתי את "תעלומת הכתר" מאת מתי פרידמן, אודות הבאתו של כתר ארם צובא מסוריה לארץ. מרתק.
הבא בתור היה "אירית שחורה" מאת סטיבן טלטי, העוסק בחקירת רצח בקהילת יוצאי אירלנד בבפאלו שבניו-יורק. לא רע לסוגו, אבל האכזריות הברברית שבו הרתיעה אותי.
שבתי בקריאה חוזרת אל "העולם של אתמול" מאת שטפן צווייג, שבו הוא מתאר את השנים האחרונות של הקיסרות האוסטרו-הונגרית, ואת שקיעתה של אירופה אל שתי מלחמות עולם. חכם ומאיר עיניים.
האחרון היה ספרו החדש של דויד גרוסמן, "אתי החיים משחק הרבה", המבוסס על דמות אמיתית. מרגש.
שבת שלום
קראתי מעט, אבל כמעט כולם מצוינים.
פתחתי עם "סיסי" מאת אליזבת בורנה, סיפור חייה של קיסרית אוסטריה. ספר נעורים שאהבתי מאוד, ומסתבר שלא נס ליחו.
אחריו קראתי את "תעלומת הכתר" מאת מתי פרידמן, אודות הבאתו של כתר ארם צובא מסוריה לארץ. מרתק.
הבא בתור היה "אירית שחורה" מאת סטיבן טלטי, העוסק בחקירת רצח בקהילת יוצאי אירלנד בבפאלו שבניו-יורק. לא רע לסוגו, אבל האכזריות הברברית שבו הרתיעה אותי.
שבתי בקריאה חוזרת אל "העולם של אתמול" מאת שטפן צווייג, שבו הוא מתאר את השנים האחרונות של הקיסרות האוסטרו-הונגרית, ואת שקיעתה של אירופה אל שתי מלחמות עולם. חכם ומאיר עיניים.
האחרון היה ספרו החדש של דויד גרוסמן, "אתי החיים משחק הרבה", המבוסס על דמות אמיתית. מרגש.
שבת שלום
מאוורר, מספיק. "חיים ועוד חיים", קייט אטקינסון
קריאה שניה. לאחר האחרון שלה, Transcripition, שגם אותו סיימתי בבוקר יום שישי, החלטתי לחזור לראשון בשלושת הספרים שכתבה על מלחמת העולם השניה באנגליה.
כאן, למעשה, פרשת חייה של אישה לאורך רוב המאה ה-20, עם פה ושם פרקי "דלת מסתובבת". פעם היא מתה בלידתה, פעמים אחרות היא חיה ומתבגרת, אי-אילו תאונות, ושוב חוזר אחורה והנה היא עוברת גם אותן. יש לה תחושת דז'ה וו, כאילו היתה כבר בחיים האלה והיא מקבלת צ'אנס - כפי שמצוטט ניטשה באחד הציטוטים שהיוו מוזה לכתיבה, בהתחלה - לחיות הכל מחדש.
כיוון שכך - עצם הדמיון ופעולותיה שנובעות מכך - היא מופנית לדוקטור לנפש, כמובן אחד מתלמידי פרויד וגם כאן עוד נדבך למאה ה-20. הכרונולוגיה בדרך כלל רציפה, לפעמים יש קפיצה גדולה קדימה, כמו בפרק המדכא עד עפר על לונדון שלאחר המלחמה, בשנת 1947.
הספר הזה זורם בהרבה מ-Transcription, שגם אותו אהבתי בסופו של דבר וגם הוא יכול לצאת נשכר מקריאה שניה.
ולמרות 600 ומשהו עמודיו, הוא זורם ללא הפרעה. כרגיל, אטקינסון גם יכולה להצחיק, גם לזעזע כל כך (אונס, למשל, הצורך להסתיר אותו, הבושה - לא הרבה השתנה כאן מאז 1926, מועד האונס בספר).
ואחריו - ולכן אני קוראת את הספר הזה שנית, כדי שיהיה לי רקע לספר הבא אם כי אטקינסון לא רואה אותו כספר המשך אלא כספר נלווה - A God in Ruins, שגיבורו הוא אחיה הצעיר הנערץ של הגיבורה כאן.
קריאה שניה. לאחר האחרון שלה, Transcripition, שגם אותו סיימתי בבוקר יום שישי, החלטתי לחזור לראשון בשלושת הספרים שכתבה על מלחמת העולם השניה באנגליה.
כאן, למעשה, פרשת חייה של אישה לאורך רוב המאה ה-20, עם פה ושם פרקי "דלת מסתובבת". פעם היא מתה בלידתה, פעמים אחרות היא חיה ומתבגרת, אי-אילו תאונות, ושוב חוזר אחורה והנה היא עוברת גם אותן. יש לה תחושת דז'ה וו, כאילו היתה כבר בחיים האלה והיא מקבלת צ'אנס - כפי שמצוטט ניטשה באחד הציטוטים שהיוו מוזה לכתיבה, בהתחלה - לחיות הכל מחדש.
כיוון שכך - עצם הדמיון ופעולותיה שנובעות מכך - היא מופנית לדוקטור לנפש, כמובן אחד מתלמידי פרויד וגם כאן עוד נדבך למאה ה-20. הכרונולוגיה בדרך כלל רציפה, לפעמים יש קפיצה גדולה קדימה, כמו בפרק המדכא עד עפר על לונדון שלאחר המלחמה, בשנת 1947.
הספר הזה זורם בהרבה מ-Transcription, שגם אותו אהבתי בסופו של דבר וגם הוא יכול לצאת נשכר מקריאה שניה.
ולמרות 600 ומשהו עמודיו, הוא זורם ללא הפרעה. כרגיל, אטקינסון גם יכולה להצחיק, גם לזעזע כל כך (אונס, למשל, הצורך להסתיר אותו, הבושה - לא הרבה השתנה כאן מאז 1926, מועד האונס בספר).
ואחריו - ולכן אני קוראת את הספר הזה שנית, כדי שיהיה לי רקע לספר הבא אם כי אטקינסון לא רואה אותו כספר המשך אלא כספר נלווה - A God in Ruins, שגיבורו הוא אחיה הצעיר הנערץ של הגיבורה כאן.
נתנאל6589881
New member
סיימתי את אבא גוריו מאת בלאזק
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.