יום השואה וספריו של ק.צטניק
במסגרת יום השואה האזנתי להרצאתו של מוריס זלכה על יחיאל די-נור, הוא ק.צטניק - על חייו ויצירתו.
ק.צטניק הוא סופר שמעולם לא העזתי לגשת לספריו, ולמרות שההרצאה היתה מרתקת, אני לא מאמינה שאקרא אותם גם לאחר מכן. מספיק היה לשמוע בתקציר מאילו חוויות אמיתיות נבעה הכתיבה כדי ולא לרצות לקרוא עליהן ביתר פירוט. אגב, המרצה ציין שאת הספר "קראו לו פיפל" הוא עצמו התחיל לקרוא שלוש פעמים ובכל פעם סיים בהטחת הספר לקיר מרוב הזוועה, ולא הצליח לסיים.
היה מעניין מאוד לשמוע על השקפת עולמו ועל רעיונותיו של ק.צטניק באשר למקומה של אושוויץ ושל הרוע בעולם, על הטיפולים ב-LSD שעבר בהולנד, על האופן שכתב את ספריו כשהוא מתבודד בבקתה לבוש במדי האסיר שלו מהמחנה. וגם אנקדוטות כגון כיצד כאשר הועבר כתב היד של ספרו הראשון "סלמנדרה" לבית הוצאה בארץ, שם המחבר שנרשם עליו היה "קצטניק" (דהיינו, אסיר במחנה הריכוז). בבית ההוצאה לא הבינו למה הכוונה, וכך נוצר השם "ק. צטניק". השם נשאר, כי להוציא מהדורות מתוקנות יחייב את ההוצאה להחליף עבור כל הקונים את הספרים הישנים...
במסגרת יום השואה האזנתי להרצאתו של מוריס זלכה על יחיאל די-נור, הוא ק.צטניק - על חייו ויצירתו.
ק.צטניק הוא סופר שמעולם לא העזתי לגשת לספריו, ולמרות שההרצאה היתה מרתקת, אני לא מאמינה שאקרא אותם גם לאחר מכן. מספיק היה לשמוע בתקציר מאילו חוויות אמיתיות נבעה הכתיבה כדי ולא לרצות לקרוא עליהן ביתר פירוט. אגב, המרצה ציין שאת הספר "קראו לו פיפל" הוא עצמו התחיל לקרוא שלוש פעמים ובכל פעם סיים בהטחת הספר לקיר מרוב הזוועה, ולא הצליח לסיים.
היה מעניין מאוד לשמוע על השקפת עולמו ועל רעיונותיו של ק.צטניק באשר למקומה של אושוויץ ושל הרוע בעולם, על הטיפולים ב-LSD שעבר בהולנד, על האופן שכתב את ספריו כשהוא מתבודד בבקתה לבוש במדי האסיר שלו מהמחנה. וגם אנקדוטות כגון כיצד כאשר הועבר כתב היד של ספרו הראשון "סלמנדרה" לבית הוצאה בארץ, שם המחבר שנרשם עליו היה "קצטניק" (דהיינו, אסיר במחנה הריכוז). בבית ההוצאה לא הבינו למה הכוונה, וכך נוצר השם "ק. צטניק". השם נשאר, כי להוציא מהדורות מתוקנות יחייב את ההוצאה להחליף עבור כל הקונים את הספרים הישנים...