אורחת
פעם הייתי יותר חזקה בתפוז אבל בשלב מסוים התעייפתי.
בפורו הזה הייתי בעיקר סמויה, לא זוכרת אם אי פעם כתבתי...
אבל הפעם, עלה בי דחף לכתוב, להתפעם. מזמן מזמן לא נסחפתי ככה עם ספר. שלא יכולתי ולא רציתי להוריד מהידיים. שחשבתי עליו בלי הפסקה, וכל כך שאב אותי.
האם מישהו/י קרא את הנאוה לאדון של אלבר כהן?
מצד אחד אני ממש רוצה לדעת שיש איתי עוד אנשים אבל מצד שני אני פוחדת לגלות שלא אהבו את הספר כמוני (מכירים את התחושה הזאת?). וגם- הייתי רוצה שיכירו עוד ועוד אנשים את הספר הנפלא הזה ושוב- מצד שני, שלא יכירו.. שיהיה חוג מצומצם של אוהבים, כמו כת סביב הספר..
מצטערת אם זה נשמע מוזר. ועוד בהודעה הראשונה שלי
.
חייבת לקרוא עכשיו ספרים נוספים שלו, ואת הספרים הראשונים במה שמסתבר שהוא סדרה בת שלושה ספרים.
איזה ספר! איזו דרמה. כמה פיוטיות וכמה גיחוך! סיפור אהבה לא סטנדרטי, לא קל לקריאה ולעיכול. תובעני מאוד, סוחט רגשית ומעורר שלל תחושות- צחוק, כעס, הבנה, מתח ועצב. הרבה עצב. כתיבה משובחת ואפיון דמויות ייחודי. מספר וירטואוז לדעתי.
ועכשיו כשסיימתי אותו, יש תחושה של רפיון ידיים. אין חשק לשום דבר אחר.