מה קוראים בשבת

Arana

Active member
מנהל
מה קוראים בשבת


עוד שבוע של "אחרי החגים", ואפילו קצת אווירה של חורף עם הגשם שירד היום


מה אתם קוראים בשבת
 

siv30

New member
אני קוראת

את "הכלה המשחררת" מאת א.ב. יהושע. אני לא יודעת מה אני חושבת על הספר. הוא ממחזר בדמות של יוחנן ריבלין את בנג'י האובססיבי של החזרה מהודו.
&nbsp
אני גם במחצית " הת'ר , הטוטאליות" על מערכת יחסים בין הורים לבתם. מערכת יחסים דחוסה.
&nbsp
אני מתכננת להתחיל את "מלכוד 22".
&nbsp
סיימתי את "שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי" ספר נוגע ללב.
&nbsp
סיימתי גם את "האדמה הטובה" סאגה על משפחת איכרים סינית. ספר טוב מאוד.
&nbsp
סיימתי את "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון" תיאור די מזעזע של חיי העניים, הנוודים ופושטי היד בשתי ערי הבירה.
 

motior

Member
מלכוד 22 ספר מצוין לטעמי - אבל צריך להתחבר להומור שלו...

הבן שלי לא הצליח לקרוא אותו.
את "האדמה הטובה" קראתי לפני המון שנים. אני זוכר שאהבתי אבל לא בטוח שהיום אוהב אותו
 

siv30

New member
הוא ספר מוזר ביותר

אני קוראת כל פרק בפני עצמו כמו סיפור קצר. בהחלט יש בפרקים קטעים גאוניים וקורעים מצחוק אבל אני לא מסוגלת לקרוא יותר מפרק ביום
 

ihtiyar7

New member
הפיתוי להיות מאושרים

ספר של לורנצו מַרוֹנֶה, הוצ' כתר. תרגום עכשווי וקריא של יערית טאובר.
אנחנו מאמינים שהחיים לא נגמרים לעולם, ומאחורי הפינה יש תמיד איזה חידוש שישנה הכל. זה סוג של מִרמָה שאנחנו מרמים את עצמנו כדי שלא לכעוס על עצמנו יותר מדי בגלל כישלון, הזדמנות מוחמצת, רכבת שאיחרנו.
זהו אחד מהרהוריו של גיבור הספר, קשיש אלמן בן 77, המספר על חייו בעבר ובהווה. אבחנות יפות, פרקים הומוריסטיים ועצובים, דמויות מכמירות לב, בגידות והתאהבויות לא ממומשות, אהבות הנידונות לסיום טרגי, מערכות יחסים מנוכרים בתוך המשפחה - הכל מנקודת מבטו וממרומי שנותיו של הזקן.
מרבית חייו עברו על הקשיש כשהוא נוגע-לא-נוגע בהם: בעבודותיו, במשברים, בבני משפחתו. יש בספר הרבה חומרים שמהם ניתן לרקוח יריעה רחבה, אבל הספר עבר עלי כמו שעברו החיים על גיבור הספר: נוגע-לא-נוגע.
בקיצור, "תפשת מרובה - לא תפשת". חבל.
 

tamika14

New member
"משפט בוונציה" מאת רוברטה ריץ.

הספר הזה הוא החלק השלישי מתוך טרילוגיה.
הספר זורם ומעניין, אבל מעט פחות טוב מהשניים הראשונים.
 

roni64

New member
היה שבוע מוצלח ברובו

פתחתי עם "פנלופאה" המצוין של מרגרט אטווד, שמספר את הצד של פנלופה באודיסאה.
אחריו קראתי את "טימות'י" מאת ורלין קליקנבורג. הספר מסופר מפיה של צבה בשם טימות'י, שהיתה מושא המחקר של גילברט וייט, כומר וחוקר טבע, במאה ה-18. רעיון נחמד, ביצוע לא.
הבא בתור היה ספר מקסים, "ג'ים הילד" מאת טוני ארלי, סיפור שנה בחייו של ילד בעיירה קטנה בצפון קרולינה בשנות השפל.
האחרון היה "ולא נותר אף אחד", האחרון עד כה בתרגומים החדשים של ספרי אגתה כריסטי. מוצלח, כמובן.

שבת שלום
 

ihtiyar7

New member
תודה


קראתי את הדברים שכתבת על פנלופאה, והוספתי לרשימת הקריאה. מתאר לעצמי ש"פנלופאה" על משקל אודיסאוס
אודיסאה, או אורסטס
אורסטאה.
מהסקירה שלך עולה שמרגרט אטווד לא חטאה בפמיניזם לוחמני. [לפני שיתנפלו עלי: אני סבור שהפמיניזם הוא אחד השינויים החשובים וההכרחיים של תקופתנו. אבל לפעמים הוא גולש ללוחמנות שאינה דורשת בתוקף הראוי את הצדק והשוויון החוקיים והחברתיים, אלא שואפת גם לנקמה].
דמויות נשיות מהמיתולוגיה היוונית הועצמו כבר במחזאות הקלאסית (אייסכילוס, אוריפידס, סופוקלס), וכך עד ימינו ("נשי טרויה" בעיבוד של סארטר או "הנשים האבודות מטרויה" בעיבוד חנוך לוין, שזכיתי לראות השנה בביצוע הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין). אחרי קסנדרה (טוב) ומדיאה - קולות (טוב מאוד) של כריסטה וולף, יהיה מעניין לקרוא את פנלופאה.
 

roni64

New member
גם אני הבנתי כך את שם הספר

פנלופה אינה מבקשת נקמה. המשרתות אמנם מוסיפות להטריד את אודיסאוס, אבל פנלופה עצמה רק רוצה לחיות במנוחה ובשוויון.
תודה על האזכורים של יצירות מעניינות נוספות.
 

KallaGLP

New member
סיימתי את "אל תוך הלילה" של אולפסון

ואת The Odd Women של גיסינג.
"אל תוך הלילה" ספר העוסק באדם בודד שמנסה לברוח מעברו ומעצמו בתפקידו כמשרת ראשי בטירה מבודדת של הרסט האקסצנטרי. הוא כותב מכתבים לאשתו שאותה ואת ילדיהם נטש לפני שנים רבות, ובהם הוא מעלה זיכרונות מעברם המשותף, מספר על חייו הנוכחיים ואף מסביר את סוד עזיבתו, אך אינו שולח אותם. זה ספר אווירה קודר הרווי בתיאורי טבע פיוטיים וסמליים, המתכתבים עם מצבו של הגיבור. ספר טוב, בסך הכל, במיוחד החלקים העוסקים בחיים בטירה.
הרומן The Odd Women הוא קלאסיקה אנגלית ויקטוריאנית מרשימה ומפתיעה מסוף המאה ה-19. הכתיבה של גיסינג הרבה פחות אלגנטית בהשוואה לכתיבה של עמיתיו בני תקופתו או אלה שקדמו לו, אך מדובר בספר מודרני מאוד שבמידה רבה אקטואלי עד היום ומצטיין באפיון דמויות ותיאור עולמן הפנימי. הוא מספר את סיפוריהן של כמה נשים מאוד שונות זו מזה שהמשותף ביניהן הוא שאינן ממלאות, בין אם מאילוץ או מבחירה, את התפקיד שנחשב למקובל ומכובד עבור נשים באותה תקופה - להות אשת איש. הרומן עוסק בצורה מאוד ישירה, כנה ובוטה לזמנו במעמד האישה ובמצב בלתי אפשרי של התנגשות בין הציפיות למציאות בחיי נשים וגברים כאחד, בשל הסתירה שבין הנורמות המקובלות לבין הצרכים הרגשיים, המיניים והאינטלקטואליים, כמו גם האידאולוגיים, של הדמויות. כבר יש סממנים של מרד ושינוי, אך זה עדיין מעין מצב ביניים של חוסר ודאות וכאוס שבתוכו בלתי אפשרי לדמויות, גם השמרניות וגם הליברליות, למצוא את המשבצת המתאימה להן. גם אלה שמאמינות בשינוי וגם אלה המתנגדות לו מתקשות למצוא את האיזון בחייהן והדרך להגשים את השאיפות והאמונות שלהם בחייהן או להגיע לסיפוק רגשי. הספר אינטנסיבי מאוד ומאופיין בבלבול רב של הגיבורים (ובעיקר הגיבורות) ומאבקיהם עם עצמם ועם סביבתם, בניסיון למצוא את דרכם בתוך המציאות המסובכת והמרוכבת של תקופתם.
התחלתי את The Nest של Cynthia D'Aprix Sweeney. טרם החלטתי על ספר נוסף.
 

KallaGLP

New member
התחלתי בסוף את "רות" של אליזבת גאסקל.

כנראה אחד היותר חלשים שלה, אך עדיין טוב, ולא פחות חשוב - עוסק בנושא בעייתי לאותה תקופה של גורלה של נערה "מופקרת" שמתפתה לחיות עם גבר מחוץ למסגרת הנישואים. אלה הם הספרים שתרמו בהדרגה את חלקם לשינוי במעמד האישה וביחס אליה. נכון, הספר אולי עושה סוג של אידאליזציה של הנערה והנסיבות שהובילו אותה ליפול ברשת כדי לגרום לקורא לחבב אותה, להזדהות איתה ולרחם עליה למרות ה"נפילה המוסרית" שלה, אבל בהתחשב בתקופה שבה נכתב, ועוד על ידי אישה "מכובדת" - אי אפשר לצפות ליותר מזה. עדיין הגישה היא שזה מעשה פסול ולא מוסרי, אך מותר לרחם ולמצוא הצדקה, אולי אפילו להבין את הנסיבות, הרגשות והמניפולציות שהביאו נערה טובה, פשוטה, תמימה וטהורה כל כך לצעד שכזה. היא לא הבינה מה היא עושה וגם הייתה במצב נואש, אחרת בחיים לא הייתה נותנת לזה לקרות, חלילה. בשלב הבא כבר יבואו רומנים כמו The Odd Women של גיסינג או "טס לבית דרברוויל" של הארדי, שמתבטאים בנושא בצורה הרבה יותר ישירה, ריאליסטית ומורכבת, עם פחות שיפוטיות ומוסרנות ובלי חשש להציג את הפגמים האנושיים של הגיבורות שלהם שמא הקורא יפנה להן עורף. אך בלי הסופרים (ובעיקר הסופרות) שסללו להם את הדרך, לא בטוח בכלל שהיו כותבים את ספריהם כפי שכתבו, או שלא היה לוקח להם עוד זמן רב הרבה יותר להגיע לנקודה הזאת.
 

motior

Member
האפיפיורית יוהנה - דונה וולפולק קרוס

ספר קליל יחסית וגם מרתק לטעמי
 
שוב, Goddesses Never Age, מאת ד"ר כריסטיאן נורת'רופ

בין שתי קריאות ספרות יפה. כולי עוז ועזוז לקראת הפרויקט שהכרזתי עליו בפני עצמי, להתלבש על ספרות איטלקית ולקרוא כמה עשרות ספרים בזמן הקרוב. אבל כרגיל, לאחר 3 קריאות אינטנסיביות אני צריכה הפסקה.
אז קוראת פרקים נבחרים מספרה של ד"ר נורת'רופ, שמתמקדת במה שהיא קוראת קודם כל The Causes of Health, אחריותנו שלנו ליצירת בריאות פיזית, נפשית ורוחנית כנקודת המוצא, במקום בזיהוי פתולוגיות. זה בעקבות מתקפת אוקטובר הוורוד והנחות היסוד שלו שלהן היא מתנגדת. משב רוח מרענן.
 

פיקובל

New member
כוכב עולה/ אביר מוקהרגי

בלש בהודו של אחרי מלחמת העולם הראשונה, לפני העצמאות. הספור קריא ובעיקר מענין כל ה"מסביב". היחס להודים, השחיתות והצביעות.
 
למעלה