An Cat Dubh
New member
מחפש סיפור ממקראה ישנה מהיסודי
היי, מתנצל מראש אם זו לא הקומונה הנכונה, אבל אני מחפש סיפור שקראתי בתור ילד באחת המקראות הישנות האלה מהיסודי, האנתולוגיות האלה של שירים וסיפורים קצרים לקרוא בכתה.
למען האמת אני לא בטוח אם מדובר בסיפור קצר או באוסף פרקים\אנקדוטות מספר אחר, אבל כך או כך, זה מה שאני זוכר משם:
הסיפור מסופר מנקודת מבטו של ילד ממשפחה יהודית בגרמניה, לפני מלחה״ע II ואחרי חוקי נירנברג. מצוינות שם כמה קרובות משפחה שגרות אתו, אני לא זוכר פרטים לגביהן. הוא מספר על איך שאחת מהן מסבירה לו שאלהים ברא את האדם עם יד ימין שתבנה ותיצור, ועם יד שמאל שתודא שהיא ”לא תשתולל ולא תהרוס”. אך אבוי, את הגרמנים הוא ברא עם שתי ידים ימניות. הילד בתגובה אומר משהו בסגנון: ”יותר טוב משתי ידים שמאליות, זה מה שיש ליהודים ולכל החברים שלהם!”
אחרי זה הוא רואה חילים נאצים שצוחקים בזמן שהם מכריחים אברך לחתוך את הזקן של הרב שלו. האברך המסכן בוכה בזמן שהוא חותך ”בדחילו ורחימו” (משם למדתי את הביטוי הזה), והילד רק מחכה שיכה בנאצים ברק... עד שהוא רואה שכתוב על האבזם שלהם: ”גוֹט מיט אוּנְס!”
הוא רץ הביתה ומכריז: ”אני מודיע לך שאין אלהים, ואם יש – הוא גרמני!” אחת הקרובות שלו אומרת בתגובה: ”איך אתה מדבר...!” ואיכשהו זה מוביל לדיון בנוגע למה בהם מעיד שהם יהודים. מישהי אומרת: ”הפחד שלי. זה שאני מפחדת זה סימן שאני יהודיה.” הילד חושב על מה שהיא אמרה, ובסופו של דבר מגיע למסקנה ש”אם להיות יהודי זה לפחד כל הזמן אז אני לא רוצה להיות יהודי.”
יש שם קטע אחר שמדבר על איך ששתים מהקרובות שלו הולכות לחנות לכלי מוזיקה (וזה היה קשה בהרבה ממה שזה היה לפני שאסרו על יהודים לנסוע בחשמלית), אבל כשהן מגיעות בעלת החנות אמרה להן: ”גבירותי, אינכן רצויות כאן,” ומצביעה על שלט שאוסר על יהודים וכלבים להכנס.
אני זוכר יחסית הרבה מהסיפור (בהתחשב בזה שקראתי אותו בכתה ד׳ בערך) אבל לא מספיק, וגוגל לא ממש עוזר לי. הנחתי שאולי כאן יהיה מישהו שידע במה מדובר.
תודה מראש!
היי, מתנצל מראש אם זו לא הקומונה הנכונה, אבל אני מחפש סיפור שקראתי בתור ילד באחת המקראות הישנות האלה מהיסודי, האנתולוגיות האלה של שירים וסיפורים קצרים לקרוא בכתה.
למען האמת אני לא בטוח אם מדובר בסיפור קצר או באוסף פרקים\אנקדוטות מספר אחר, אבל כך או כך, זה מה שאני זוכר משם:
הסיפור מסופר מנקודת מבטו של ילד ממשפחה יהודית בגרמניה, לפני מלחה״ע II ואחרי חוקי נירנברג. מצוינות שם כמה קרובות משפחה שגרות אתו, אני לא זוכר פרטים לגביהן. הוא מספר על איך שאחת מהן מסבירה לו שאלהים ברא את האדם עם יד ימין שתבנה ותיצור, ועם יד שמאל שתודא שהיא ”לא תשתולל ולא תהרוס”. אך אבוי, את הגרמנים הוא ברא עם שתי ידים ימניות. הילד בתגובה אומר משהו בסגנון: ”יותר טוב משתי ידים שמאליות, זה מה שיש ליהודים ולכל החברים שלהם!”
אחרי זה הוא רואה חילים נאצים שצוחקים בזמן שהם מכריחים אברך לחתוך את הזקן של הרב שלו. האברך המסכן בוכה בזמן שהוא חותך ”בדחילו ורחימו” (משם למדתי את הביטוי הזה), והילד רק מחכה שיכה בנאצים ברק... עד שהוא רואה שכתוב על האבזם שלהם: ”גוֹט מיט אוּנְס!”
הוא רץ הביתה ומכריז: ”אני מודיע לך שאין אלהים, ואם יש – הוא גרמני!” אחת הקרובות שלו אומרת בתגובה: ”איך אתה מדבר...!” ואיכשהו זה מוביל לדיון בנוגע למה בהם מעיד שהם יהודים. מישהי אומרת: ”הפחד שלי. זה שאני מפחדת זה סימן שאני יהודיה.” הילד חושב על מה שהיא אמרה, ובסופו של דבר מגיע למסקנה ש”אם להיות יהודי זה לפחד כל הזמן אז אני לא רוצה להיות יהודי.”
יש שם קטע אחר שמדבר על איך ששתים מהקרובות שלו הולכות לחנות לכלי מוזיקה (וזה היה קשה בהרבה ממה שזה היה לפני שאסרו על יהודים לנסוע בחשמלית), אבל כשהן מגיעות בעלת החנות אמרה להן: ”גבירותי, אינכן רצויות כאן,” ומצביעה על שלט שאוסר על יהודים וכלבים להכנס.
אני זוכר יחסית הרבה מהסיפור (בהתחשב בזה שקראתי אותו בכתה ד׳ בערך) אבל לא מספיק, וגוגל לא ממש עוזר לי. הנחתי שאולי כאן יהיה מישהו שידע במה מדובר.
תודה מראש!