מה קוראים בשבת

  • פותח הנושא Arana
  • פורסם בתאריך

Arana

Active member
מנהל
מה קוראים בשבת


חצי מהחופש הגדול כבר עבר - שמחים
עצובים


מה אתם קוראים בשבת
 

siv30

New member
בזמן המועט שיש לי אני קוראת

את The Family Romanov: Murder, Rebellion, and the Fall of Imperial Russia מאת
Candace Fleming ספר מצויין על נפילת בית המלוכה הרוסי רומנוב, הרקע ההיסטורי והאישי. ספר שמעציב אותי עד עמקי נשמתי איזה אטימות וקוצר ראיה של ניקולס הצאר. נשארו לי כ 30 עמודים בספר ועוד לא החלטתי לאן להמשיך.
&nbsp
קראתי גם את קשת שחורה שהיה קליל ומהנה והשיג את מטרתו: ניקוי הראש מכל הלחצים של התקופה האחרונה.
 

bootle

New member
הנרי ג'ימס אאוט, פרימו לוי אין

אז ויתרתי, כנראה לתמיד, על הנרי ג'ימס (אולי מתישהו אני אנסה ספר מוקדם יותר שלו)
גמרתי את 'הדרך' של קורמאק מקארתי שהיה מאוד עגום אבל טוב.
קראתי גם את 'הזהו אדם' ו'הפוגה' של פרימו לוי. הם היו מצויינים.
וקומיקס יפני בשם barefoot gen חצי אוטוביוגרפי על הפצצה בהירושימה. מאוד ברוטאלי אבל מעניין
עכשיו אני קוראת את 'המילים' של סארטר - זכרונות הילדות שלו ואת 'תוף הפח' של גראס - שניהם בינתיים מרתקים וגם משעשעים לפרקים
 

KallaGLP

New member
סיימתי את "כפרה".

בהתחלה היה לי קשה להתחבר מבחינה רגשית, מתישהו באמצע הרגשתי שזה משתפר ואני נשאבת, אך לבסוף שוב התאכזבתי. הסיום היה מיותר ויומרני בעיניי, והפך בדיעבד את כל היצירה למפורשת מדי ומלאכותית, כאילו הסופר מסרב לתת לקורא את הקדיט המגיע לו. ברור שיש כאן מסר מורכב, בעיקר על הכתיבה עם החזקות והמיגבלות שלה, אבל בסופו של דבר שום כפרה אין כאן. עצם ההשתעשעות היורמנית עם הרעיון שבכתיבת יצירה ספרותית פיקטיבית יכולה להיות כפרה על נזק ממשי שנגרם לאדם במקום פעולת תיקון אמיתית עיצבנה אותי משום מה. לא כי התשובה בספר על השאלה הזו הייתה חיובית, כי היא נשארה דו משמעית, אלא עצם העובדה שהרעיון לא נשלל מכל וכל כמגוחך ומלא בחשיבות עצמית של הכותב. עצם ההתייחסות הרצינית לשאלה הזו, כאילו יש לה מקום, מעצבנת אותי, ולא כי יש לי משהו נגד כוחה של כתיבה, להפך. אבל לא במקרה הזה. יש גבול.
 

KallaGLP

New member
שכחתי לציין שבמסגרת סוג של חזרה

לספרות האנגלית הקלאסית בתקופה האחרונה, התחלתי את "קרנפורד" של אליזבת גאסקל.
 

KallaGLP

New member
ושוב, איזו כתיבה נפלאה!

איזה שילוב של קריצה סאטירית מעודנת עם חיבה אנושית! איזה חוש הומור נפלא, איזו יכולת אבחנה דקה ועמוקה ואיזה כישרון כתיבה היו לסופרות הבריטיות האלה שהאפשרויות וניסיון החיים שלהן היו לרוב כה מוגבלים וחסרי גיוון! אני מורידה בפניהן את הכובע כל פעם מחדש. יש להן פשוט יכולת בלתי נדלית ובלתי נתפסת לענג, לשעשע ולרגש.
 

roni64

New member
היה שבוע קריאה מוצלח

התחלתי בצליעה עם "עוזאי" מאת ראובן קריץ, ספר הזוי משהו על תקופת המלכים בין עתליה לעוזיהו. לא סיימתי את הספר, אבל התעוררו בי געגועים ל"בוקר חדש" שלו שאהבתי מאוד, וגם בקריאה חוזרת השתמר טעמו הטוב.
אחריו קראתי את "השריד שנותר", קובץ סיפוריו המוקדמים של יצחק בשביס זינגר. אין ספק שהוא השתבח עם השנים, אבל נהניתי לקרוא גם את יצירות הביכורים שלו.
האחרון היה "היה היה ולא היה" מאת מיכל קירזנר-אפלבוים, המסופר מפיה של אשה העומדת לפגוש לראשונה אחות למחצה שלא ידעה על קיומה עד כה. ספר רגיש וכתוב היטב.

שבת שלום
 

פיקובל

New member
שקר אמיתי /א. לוקהארט

לקח קצת זמן להתרגל לזה שכל פרק חוזר אחורה בזמן.
ברגע ש"נכנסתי" סך הכל ספר חביב וזורם.
וכמה עצוב שהחופש הגדול לקראת סיום...
 

סתם מבקרת

Active member
התחלתי לקרוא את "המייל האחרון" של דיוויד באלדאצ'י. לפניו

קראתי את "סיפור אהבה בלתי נשכח" של ניקולאס ספארקס. גבר בן 57 נזכר כל שנה באפריל, בשנתו האחרונה בתיכון בצפון קרוליינה של שלהי שנות החמישים, השנה ששינתה את חייו.
 
למעלה