מה קוראים בשבת

[Arana]

מה קוראים בשבת

היום ערב ראש חודש אב, ומשנכנס אב - ממעטים בשמחה

אבל בטח שזה לא חל על קריאה, אז מה אתם קוראים בשבת

 

[bootle]

המשפטים של הנרי ג'יימס מסובכים לי מאוד

אני מקשיבה לספר של הנרי ג'יימס, ואלוהים אדירים, המשפטים שלו בנויים בצורה כל כך מסובכת שאני ממש נאבדת בהם. עוד מעט אצטרך להחליט אם אני מוותרת לגמרי או מוותרת ועוברת לקרוא במקום להקשיב.
חוץ מזה אני קוראת את 'הדרך' של קורמאק מקארתי. ספר שלוחץ על כל הפחדים הקמאיים יותר ופחות שלי. פחדתי ללכת לישון אתמול אחרי שקראתי 50 עמודים.
&nbsp
מאוד אהבתי את הקומיקס של אליסון בקדל fun home - a family tragicomedy
&nbsp

 

[אורלנדה]

עדיין ד"ר כריסטיאן נורת'רופ, Goddesses Never Age

קוראת לאט כדי לעכל. זה הופך להיות הספר הכי חשוב בבית שלי. הגישה ההוליסטית, האינטגרטיבית, לבריאות, היא מה שחיפשתי ולא ידעתי. זה כל כך הגיוני, כל כך נכון, כל כך מדבר אלי בכל רמה. נפלא.

 

[siv30]

השבוע קראתי את

זהות כפול - מאת רם אורן. הפתיע אותי ספר קיצבי שעוסק בנושא של התחזות לחולי נפש כדי להתחמק מענישה פלילית. נהנתי מהספר.
&nbsp
שבעה ימים בחיינו - מאת פרנצ'סקה הורנק. ספר טוב מאוד על משפחה שנכנסת להסגר מרצון למשך שבוע עקב חזרתה של הבת הבכורה מאפריקה, שכם עסקה בטיפול בחולים בצהבת נגיפית. אהבתי את הדמויות ואת העלילה.
&nbsp
The Hating Game - מאת Sally Thorne - ראיתי הרבה המלצות על הספר הזה אבל האמת שהוא היה רק נחמד. הוא מתאר את מערכת היחסים בין 2 קולגות לעבודה שנלחמים על תפקיד בכיר בחירוף נפש.
&nbsp
אני מסיימת את בנות בראון - מאת עירית לינור. ספר טוב מאוד. העלילה נמסרת ע"י הבת הצעירה במשפחה, דפי בראון שהיא קצת סוציומטית, אבל טובת נפש וצינית.
&nbsp
אני מתקדמת לאיטי עם משחקי הכס. אני עוד בשלב של הכרת הדמויות והרקע (קראתי כ- 100 עמודים).
&nbsp
התחלתי גם את סינדר - מאת מריסה מאייר. קראתי רק פרק אחד נראה טוב.

 

[roni64]

היה שבוע מעניין

התחלתי עם ספרו המצוין של חיים באר, "קשר לאחד", תיאורי מקומות ואנשים בירושלים בעבר ובהווה.
אחריו קראתי את "תודה רבה על החיים" מאת סיביל ברג, ספר פרובוקטיבי וביקורתי באופן קיצוני, מתאר את גרמניה החל משנות השישים ועד גסיסתה הצפויה של תרבות המערב בעתיד הקרוב. לא אהבתי את הגישה, אבל הכתיבה טובה.
האחרון היה "גברת בירד היקרה" מאת איי. ג'יי. פירס, ספר משובב לב שצחוק וכאב משמשים בו בערבוביה, ובו בעיקר סיפורן של הנשים שנותרו בעורף על רקע חודשי הבליץ בלונדון.

שבת שלום

 

[סתם מבקרת]

קראתי השבוע את

לא בגדתי של יצחק לץ. מסוג הספרים שתחילתו היא כמעט סוף הסיפור, אח"כ עובר לסירוגין בין עבר והווה, נתקע באיזה שהוא קטע בעבר ואח"כ עובר לאחרית הסיפור. סיפור עם פוטנציאל אבל בגלל צורת הכתיבה לא תמיד ברור ויש כמה דברים שלא ממש מסתדרים.
מעבר לזה, היה לא נעים לקרוא כי נראה שלא עבר הגהה ויש הרבה שגיאות. לא ברור אם זה רק בגירסה האלקטרונית, אותה קראתי, או גם בגירסה המודפסת (אם יש כזו).
התחלתי עכשיו לקרוא את גאווה ודעה קדומה של ג'יין אוסטן בתרגום של עירית לינור.

 

[KallaGLP]

סיימתי את סדרת "קורות קרלינגפורד" הנהדרת

ואחריה סיימתי את Summer of Love, המשך של The Summer House Party, ספר של קארו פרייזר שמאוד אהבתי. לצערי ההמשך לא עמד בציפיות ונראה הרבה יותר רדוד מקודמו וחסר פואנטה בכללי, וגם לא מבושל עד הסוף. הוא היה קריא מאוד, אבל לא יותר מ"ספר טיסה" בעיניי. חבל, כי הראשון היה מעולה, מרתק והיו בו עומק באפיון הדמויות ובהבניית העלילה, גם מבחינת הערך ההיסטורי וגם מבחינת עניין. אף דמות בספר ההמשך לא הייתה ממש מעניינת או בעלת ערך מוסף ולא מצאתי עניין מיוחד בעלילה. חבל.
רק כעת סיימתי את הספר וטרם החלטתי מה אקרא בהמשך.
לא יצא לי להתקדם ב-House of Leaves, כי אני בנסיעה השבוע ומדובר בספר מודפס עב כרס, שלא לקחתי איתי לדרך.

 

[siv30]

אוי אוי איזה בעסה

כל כך חיכיתי לקרוא את ההמשך אוףףףף

 

[KallaGLP]

היה דווקא מעניין לדעת אם תסכימי איתי,

אבל כמובן לא אנסה לשכנע אותך לקרוא רק בשביל זה

. ראיתי דווקא שיש לו ביקורות טובות, אבל אישית לא ברור לי על מה.
אכן, מאכזב מאוד. היו לי ציפיות גבוהות מהספר הזה. הייתי מודעת לכך שספרי ההמשך לפעמים לא מגיעים לרמת הספרים המקוריים, והכנתי את עצמי לאפשרות שהוא לא יהיה טוב באותה המידה, אבל לא ציפיתי לנפילה גדולה עד כדי כך. הספר נותן תחושה של סקיצה קלילה. אף דמות לא מפותחת לעומק, קווי ונושאי העלילה כולם מאוד שטחיים וכאילו לא מעובדים, ולא נראה שיש התמודדות אמיתית עם אף אחד מהם. גם הפן ההיסטורי כאילו מבליח ברקע, אבל לא מפורט מספיק בשביל לקבל את התחושה של התקופה, בניגוד לספר הקודם, שממש הצטיין בזה לדעתי. הכל כאילו מצומצם וחסר, והספר נראה לי בדיעבד מאוד קצר, וזאת אף על פי שבדקתי ויש בו אותו מספר עמודים כמו בקודם. נראה כאילו היא ניסתה לרכב על ההצלחה של הספר הראשון ולצאת ידי חובה, לקצור את פירות ההצלחה תוך השקעת מאמץ מינימאלי. אין פלא שהספר השני יצא זמן כה קצר אחרי הראשון.

 

[KallaGLP]

בסוף התחלתי לקרוא את "כפרה" איאן מקיואן.

אהבתי מאוד את "גן הבטון" ואת "שבת" שלו.

 

[Arana]

קריאה ראשונה של "כפרה"?

אהבתי את "גן הבטון", אבל מ"כפרה" לא התלהבתי כל כך. היה על הספר המון באזז, הוא נחשב לאחד הספרים הטובים של מקיואן (אם לא הטוב ביותר), אבל למען האמת הוא לא הותיר עליי הרבה רושם. או שזו רק אני

 

[KallaGLP]

קריאה ראשונה. נחיה ונראה.

בכללי, אני אוהבת את הכתיבה שלו, אך אני עדיין די בתחילת הספר.

 

[Arana]

לפני מספר ימים אריק גלסנר פרסם סקירה על "הילדים שבזמן"

לרגל ההוצאה המחודשת של הספר:
&nbsp
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5308298,00.html

 

[Arana]

אני כבר 3 שבועות עם "הרוזן ממונטה כריסטו"

כן, אני יודעת, קלאסיקה עם עשרות תרגומים והוצאות ועיבודים לקולנוע ולטלויזיה, אבל... באמת שלא קראתי אותו עד עכשיו

&nbsp
אני מגיעה אליו רק בסופי השבוע, כך שהשבת הגעתי סוף סוף לחלק השני. באמת סיפור מאוד נחמד, אבל ציפיתי שהחלק הראשון בחייו של דנטס (עד לבריחה מהכלא) יהיה ארוך יותר, וקצת הופתעתי שרוב הספר מתעסק בשנים שלאחר מכן ונכס לנבכי היחסים בין כל המשפחות המעורבות. מדי פעם אפילו קצת איבדתי את החוט.
&nbsp
בכל מקרה אני נהנית

 

[Faria]

אני חושב שהחוט הולך לאיבוד בכוונה

רק ממש בסוף הספר מתחילים להבין איך כל קצוות החוטים האלה מתחברים לתוכנית שלו.

 

[Arana]

חלק מזה כבר אפשר לראות

(אני בשליש האחרון של הספר), אבל בכל פעם שמזכירים איזשהו שם של אדם או משפחה, אני צריכה לעצור לכמה שניות ולחשוב אחורה למי הוא קשור מבין הדמויות שהיו מעורבות בסיפורו של אדמונד דנטס, וקצת מתבלבלת ביניהם, וזה מעט מתיש...

 

[Faria]

נכון

אבל פתאום מגיעה נקודה (כנראה שאת כבר שם או תיכף שם) שפתאום כל הקשרים של האנשים האלה מתחברים.