מה קוראים בשבת

  • פותח הנושא Arana
  • פורסם בתאריך

Arana

Active member
מנהל
מה קוראים בשבת


איך עבר עליכם השבוע
האם היה לכם זמן לקרוא
מה תקראו בשבת
 

siv30

New member
בשבועיים האחרונים קראתי

סיימתי את הרומאנים הנאפוליטנים: כרך שלישי, הסיפור של מי שברחו ומי שנשארו שהיה החלק המאכזב ביותר בסידרה, גלש בעיקר לפוליטיקה והרגשתי שהוא בעיקר כרך מעבר.
&nbsp
כרך רביעי, הסיפור של הילדה האבודה, בו פרנטה חוזרת לכבוש את הקורא בסערה ברכבת הרים של חייהן של לילה ולנו. הכרך המסכם החזיר מבחינתי את התהילה לסעדרה הזו כאשר הכרך הראשון והרביעי היו מצויינים, כתיבה מטלטלת וחודרת ללב והכרכים השני והשלישי פחות.
&nbsp
קראתי את stuck up suit מאת וי קיילנד ופנלופה וורד שהיה בינוני ומטה מאוד איכזב אותי אפילו שאין לי צפיות מספרים בז'אנר אני לפחות רוצה להנות מהקריאה, ובמקרה הזה הספר היה סתמי.
&nbsp
קראתי את ashford affair שהיה בו רעיון טוב אבל הביצוע צולע ביותר וחבל כי בבסיסו היה לספר פוטנציאל אדיר.
&nbsp
קראתי את matchmaking for beginners שהיה מחמם לב. ספר כל כך כייפי ונעים.
&nbsp
קראתי את אמי והמוזיקה מאת מרינה צבטייבה שהיה טוב בעיניי ויכל להיות מצויין לולאי הסופרת היתה מתבדרת בספרון הדק הזה.
&nbsp
סיימתי גם את מי את חושבת שאת? שהיה מבחינתי אכזבה. זו סיפורת של אליס מונרו המוקדמת וניכר שהיא לא הגיעה לבשלות ההמלאה שלה.
&nbsp
עכשיו אני עם זהות כפולה מאת רם אורן ועם שבעה ימים בחיינו מאת פרנצסקה הורנק.
&nbsp
 

bootle

New member
קומיקס והנרי ג'ימס

גמרת לקרוא את 'הכל זורם' של וסילי גרוסמן. זה אמור להיות ספר עלילתי, וזה לא ממש. אבל זה כתב האשמה ועדות על רוסיה הבולשביקית. היה מאוד מעניין (ומזעזע) לקרוא
&nbsp
את סוויטה צרפתית של ארין נמירובסקי מאוד אהבתי.
&nbsp
ואת harp in the south של רות פארק האוסטרלית חיבבתי כי מדובר באזור שאני גרה בו, רק לפני כ-80 שנה. היא קצת מסתכלת על אזור העוני במין אריסטוקרטיות חומלת שהרגישה קצת בעייתית. אבל כתוב יפה ומעניין. המקום ואנשים מאוד מוחשיים
&nbsp
השבוע התחלתי את 'כנפי יונה' של הנרי גיימס, וקומיקס בשם fun home: a family tragicomic שניהם בינתיים מרתקים
&nbsp
 

KallaGLP

New member
ממשיכה עם הספרים של השבועות האחרונים.

קוראת את הרומן האחרון בסדרת קרלינגפורד. מדהים עם איזה דוק אבחנה והבנה למצב הקיומי ולרגשות האנושיים כתבו הסופרים הבריטים הקלאסיים הטובים. ממש מצער שמרגרט אוליפנט מחזיקה מקום צנוע יחסית בקרב הספרות הקלאסית ורבים מחמיצים את הפרוגרסיביות שלה בגלל שלא מבחינים בהומור האירוני היבש והמעודן שלה. היא גם מותחת ביקורת נוקבת, גם אם עקיפה, על ממסד הכנסייה הנוצרית באנגליה על זרמיה השונים מבלי להוקיע את האנשים עצמם על השתייכותם לזרם כזה או אחר. או התיאור שלה של מורכבות יחסי אב אלמן וילדיו, ומאבקו הפנימי של איש בעל ערכים אך נואש העומד בפני ביצוע מעשה מרמה. לדעתי יש כל כך הרבה תובנות חכמות וקטעים מבריקים בכתיבה שלה, והכל ללא שום דידדקטיות או מוסרנות ותוך קריצה אירונית עליזה. מעבר להישג הספרותי, סופרות כמוהה לדעתי הן אלה שהובילו בסופו של דבר להתפתחות הפמיניזם המודרני והטענה נגדה שהיא אינה פמיניסטית או מתקוממת או מתמרדת מספיק בממסד הקיים היא לטעמי מגוחכת בעליל. רק אנשים ללא חוש הומור וללא יכולת להבחין בשכבות הדואליות של הכתיבה יכולים לטעון שטויות כאלה.
ובאשר ל-House of Leaves - התקדמתי מאוד. הספר הזה הוא מלאכת מחשב של מארג סוגות, סגנונות, מבנים וצורות שונים ומשונים. בהחלט יצירה חזקה, אינטלקטואלית ויחודית להפליא. עדיין אין לי מושג לאן זה מוביל אף על פי שהרוב כבר מאחוריי. מרתק.
 

סתם מבקרת

Active member
בשבועיים האחרונים קראתי את

מכתב שנשכח של קתרין יוז. סיפורן של שתי נשים אנגליות ש30 שנים מפרידות ביניהן והשתלשלות חייהן לנוכח החברה האנגלית בתקופות המדוברות (שלהי שנות ה30 וכ 30 שנים אח"כ).
עורב שחור של נסים עידן. סיפור בלשי עם הרבה תפניות ועלילה סבוכה משהו. מעניין וקריא למרות שאני לא מאד אוהבת את החזרות אחורה בזמן במהלך סיפור.
 

roni64

New member
שבוע של שלושה ספרים טובים

הראשון היה "המנהרה", ספרו החדש של א.ב. יהושע, ספר מורכב ומרגש שבמרכזו גבר המתחיל לסבול משיטיון.
השני היה "כל מה שקרה שם באמת", ספר טורד מנוחה מאת ברין גרינווד, ובמרכזו קשר בין דבר בשנות העשרים לחייו לילדה צעירה. כתוב היטב ומעורר מחשבה.
האחרון היה "לוסטרום", השני בטרילוגיה אודות קיקרו מאת רוברט האריס (המשכו של "אימפריום"). דרך מרתקת ומהנה לצלול אל ההיסטוריה.

שבת שלום
 

motior

Member
מדורת ההבלים - טום וולף

ספר מרתק, למרות שנראה לי שכיוון העלילה די צפוי.
&nbsp
סיימתי את "חיי אנוש" ולצערי הוא בעיר שעמם אותי.
 
שני ספרים של ד"ר כריסטיאן נורת'רופ: "חוכמת גיל המעבר", שאני

קוראת באנגלית מזה חודשים מדי פעם, השבוע תפסתי את מאה וחמישים העמודים האחרונים וקראתי ברצף. לא היתה לי בעיה למשוך את זה במשך חודשים כי זה ממילא ספר אינפורמטיבי שאת עשויה לשוב אליו במשך הזמן, כשעולה הצורך. ממילא המידע הרפואי הוא מורכב ואי אפשר לתפוס אותו בקריאה ראשונה או לזכור אותו. וגם אין צורך.

הספר תורגם לעברית אבל אני קוראת את הגרסה באנגלית מ-2012 ואני משערת שהגרסה העברית היא של אחת המהדורות המוקדמות. לא מן הנמנע שבקרוב תצא מהדורה חדשה באנגלית, ואני ממליצה על הספר.

הגישה היא של רפואה הוליסטית, אינטגרטיבית, ששואבת גם מפרקטיקות חוץ-מערביות. יש כאן יציאה נגד פרקטיקות מסוימות של הממסד הרפואי ונגד העקרונות העומדים בבסיסו, כלומר בדיקות ומעקב כדי לגלות מחלות. כאן הגישה היא מה שד"ר נורת'רופ קוראת לה "מעלה הזרם", הגופני והנפשי כיחידה אחת, ובריאותם ושלומם, כתנאי לבריאות טובה. עוד לפני שבאות מחלות, אם באות.

אחרי הספר הזה התחלתי את הספר שלה Goddesses Never Age, במסגרת מסעי האישי להולדת האלה שלעולם לא תזדקן. סתם סתם, בצחוק. אבל גם כאן, הקשר גוף-נפש, עד כמה משחקות המחשבות ותפיסות העולם בבריאות שלנו, ההכנסה של העונג היומיומי אל חיינו. ואחר כך היא גם מגיעה קצת לדבר על תכלס רפואה, אבל פחות מאשר בספר הקודם, שהוא ארוך יותר ומקיף יותר ורפואי יותר. הנוכחי הוא יותר גוף-נפש. אני מאוד מאוד נהנית. חלק מהקריאה היא אפירמציה לגבי דברים שאני כבר עושה ביומיום, חלק הרשאה לשינוי שאני מרגישה שצריך להיות בהתנהלות היומיומית שלי.

שמתי בצד כרגע את "פסגות, יומן עזיבה" של יונתן ברג, פשוט כי לא היה זמן לקרוא השבוע וכשהיה, העדפתי לקרוא את ספריה של ד"ר נורת'רופ. אבל זו הפסקה זמנית.

אני ממליצה מאוד ללכת לראות את הסרט "דיבוקים" של רם לוי. או לתפוס אותו בהקרנה טלוויזיונית, אם יוקרן.
 

פיקובל

New member
סימתי את מות הדבורים של ליסה אודונל

מרגש וממלא.
התחלתי את זמן טעות של אילן מסטאי. ממש אוהבת. לא תמיד מצליחה למצוא ספרי מדע בדיוני ש"עושים את העבודה". מרתק ממש
 
למעלה