ראיון מעניין עם אתגר קרת ב"מקור ראשון"
https://www.makorrishon.co.il/culture/52963/
כמה ציטוטים:
בתשובה לשאלה האם הוא כבול לפורמט של סיפורים קצרים: "אף אחד לא יאמר לעמוס עוז: 'הוצאת עוד רומן אחרי עשרים רומנים, האם אתה כבול לפורמט של הרומן?', או ישאל את יהודה עמיחי: 'מה זה, שוב אתה כותב שירה?'. אני כותב סיפורים קצרים, למרות שכל מי שאני עובד איתו היה שמח אם הייתי כותב רומן. זה נתפס כדבר שסופר אמור לעשות."
"יש כאלה שחושבים שסיפור אמור לחנך אותך, ויש כאלה שחושבים שסיפור אמור לגרום לך ליהנות. ואני אומר: לא זה ולא זה. המורים שלך יחנכו אותך, והקונדיטור בשכונה יגרום לך הנאה, ואילו כתיבה נותנת לך את הדבר הזה שאי אפשר לתרגם אותו לפונקציה פרגמטית."
"מהר מאוד התרחקתי מסיפורי פואנטה, כי הרגשתי שפואנטה בסוף הסיפור מסירה אחריות מהקורא. יצירה ספרותית היא שותפות בין כותב לבין קורא, ובסיפורי פואנטה, הקורא מגיע לסוף הסיפור ואומר: 'אה, בשביל זה קראתי את הסיפור, בשביל הפואנטה הזו', והוא פטור מאחריות. אני אוהב סיפור שאתה קורא ואומר: 'רגע, מה קרה כאן בעצם', וכך האחריות על הסגירה של הסיפור או על המציאות הקוהרנטית שלו היא אחריות שמשותפת לקורא ולכותב."
https://www.makorrishon.co.il/culture/52963/
כמה ציטוטים:
בתשובה לשאלה האם הוא כבול לפורמט של סיפורים קצרים: "אף אחד לא יאמר לעמוס עוז: 'הוצאת עוד רומן אחרי עשרים רומנים, האם אתה כבול לפורמט של הרומן?', או ישאל את יהודה עמיחי: 'מה זה, שוב אתה כותב שירה?'. אני כותב סיפורים קצרים, למרות שכל מי שאני עובד איתו היה שמח אם הייתי כותב רומן. זה נתפס כדבר שסופר אמור לעשות."
"יש כאלה שחושבים שסיפור אמור לחנך אותך, ויש כאלה שחושבים שסיפור אמור לגרום לך ליהנות. ואני אומר: לא זה ולא זה. המורים שלך יחנכו אותך, והקונדיטור בשכונה יגרום לך הנאה, ואילו כתיבה נותנת לך את הדבר הזה שאי אפשר לתרגם אותו לפונקציה פרגמטית."
"מהר מאוד התרחקתי מסיפורי פואנטה, כי הרגשתי שפואנטה בסוף הסיפור מסירה אחריות מהקורא. יצירה ספרותית היא שותפות בין כותב לבין קורא, ובסיפורי פואנטה, הקורא מגיע לסוף הסיפור ואומר: 'אה, בשביל זה קראתי את הסיפור, בשביל הפואנטה הזו', והוא פטור מאחריות. אני אוהב סיפור שאתה קורא ואומר: 'רגע, מה קרה כאן בעצם', וכך האחריות על הסגירה של הסיפור או על המציאות הקוהרנטית שלו היא אחריות שמשותפת לקורא ולכותב."