מה קוראים בשבת

[Arana]

מה קוראים בשבת

שבוע הספר נכנס, אולי כבר הספקתם לקנות ספרים חדשים

מה אתם קוראים בשבת

 

[Arana]

מה קראתי בשבועות האחרונים:

סיימתי את "האיש במגדל" - מאת אותו סופר שכתב את "הטיגריס הלבן", אבל פחות מוצלח ממנו. בשלב מסוים הוא היה כמעט משעמם, אבל היה לו טוויסט מסוים שבו הסופר מצליח לסובב את הדעה של הקוראים לגבי הדמות הראשית, וזה היה עשוי טוב מאוד.

סיימתי את "בעלי לא בבית" - חמוד, משעשע (לפעמים מתאמץ מדי להצחיק בכל משפט שני), קריאה קלילה וחביבה.

סיימתי את "דם התמימים" - וואו, אני לא זוכרת כבר הרבה זמן שכל כך רציתי לתפוס סופר/ת ולטלטל אותו/ה בזעם. לספר הזה היה כל כך הרבה פוטנציאל, העלילה היתה טובה, אפילו טובה מאוד, היה מתח ואקשן. אבל הכתיבה היתה מעצבנת! הרגשתי שאני יכולה לשכתב כמעט כל משפט. מרגיז.

התחלתי את "אבא גוריו" - אני די בהתחלה, אבל נהנית מאוד!

 

[אורלנדה]

מנסה לקרוא את "העורכת" מאת יעל שחם

אז רציתי משהו נשכני לא פי.סי. אבל כבר הכאב הולם, בתיאור האלימות שבזוגיות הבורגנית. ואיכשהו זה גם מצליח לשעמם. בקושי אני מצליחה לגמור פרק. אבל כיוון שהימים האלה מלאים בריגושים ובעיסוקים וגרועים לריכוז שבקריאה, אני נותנת לספר עוד צ'אנס.

לא צריך לשאול על שבוע הספר, באמת שאין מקום בבית: ספר שירה חדש של ריטה קוגן, הקומדיה האלוהית (נו, חייבת), עוד מהוצאת מאגנס: ספרים על נשים ונערות, זה של פנינה מוצפי-האלר "בקופסאות הבטון: נשים מזרחיות בפריפריה הישראלית", ו- "נערות וגופן: מדברות נוכחות נסתרות", שאני בטוחה שהוא חשוב ביותר גם כדי להכיר את הלכי הרוח העכשוויים, גם כדי לפגוש את עצמי כנערה.

עוד: "הו! ערבית ויידיש", מס' 16, וילט של שארלוט ברונטה. ספר על היחס לנשים בספרות רוסית, גם כן בהוצאת מאגנס. הבית לא סובל את כל המשקל הזה, באמת.

 

[נתנאל6589881]

בהצלחה עם הקמודיה האלוהית

יצירה כבירה אחד הספרים אהובים עלי וכבדה מאוד קראיה קלה זה לא היה לי לקח חודש פלוס לסיים

 

[אורלנדה]

מי אתה חושב היה ההשראה לקניית הספר?

שלושה ניחושים.
וחוץ מזה, נמאס לי לנסוע לאיטליה כל הזמן, כשבכל מקם שאני מגיעה מודיעים לי: אנחנו מופיעים בקומדיה בפסוק זה וזה. אז הגיע הזמן לקרוא.
וחוץ מזה שני, הפעם ישבתי קרוב מאוד חלק מהזמן, למוזיאון דנטה. איך אצדיק את הביקור בו אם לא אתחיל לקרוא? אני מקווה שההתחלה תהיה בסתיו הקרוב, אחרי החום. יש לי גם ספר העזר של ליאון יעקובוביץ, גם ההערות של המתרגם, יהיה בסדר. בשום מקום לא כתוב שחייבים לקרוא אותו במכה אחת.

 

[נתנאל6589881]

אני בטוח שאת תסדרי מעולה

יש לך לפי ידעתי יכולות קריאה מעולות וזה פשוט ספר חובה גאוני לגמרי אם כי אני לא מתלהב מהתרגום של ראובן כהן הוא טוב אבל משהוא מהפיוטיות והעוצמה נאבד מאוד בתרגום לעברית מי שכן שחיזר את זה מעולה בעיני זבוטינסקי אני לא קורא איטליקית ואיני יודע מי יותר קרוב למקור אבל מבחענה אסתטית ורטיוזית זבוטינסקי מדהים גם התרגום שלו לפאוסט נפלא בעיני והשלב הבא שלי הוא לקרוא את הקומדיה האלוהית באטלקית כדאי לחוש את העומק השירי במולאו מקווה שאני אצליח כי זה לא פשוט שהיה המון הנאה עם הספר ושמח שקבלת השראה כזו ממני .

 

[אורלנדה]

תודה

 

[אורלנדה]

לצערי "העורכת" של יעל שחם לא צליח לי

ולא שאין לפעמים קטעים מעניינים. אבל המאמץ ניכר ואין לי אנרגיה לזה.
התחלתי את ספר העיון "נערות וגופן, מדברות, נוכחות, נסתרות".

 

[KallaGLP]

אצלי אמנם עוד לא סופ"ש

אבל אני קוראת את הרומן Miss Marjoribanks, היצירה השישית, ועד כה החזקה ביותר, בסדרת קרלינגפורד, שלשם שינוי הדמות הראשית בה היא אישה. זו יצירה פחות כבדה ודרמטית במהותה יחסית לאחרות, ויותר סאטירית והומוריסטית. אוליפנט מצליחה ליצור במיומנות גיבורה שהיא מרשימה ומגוחכת, ומשעשעת ומעצבנת בו בזמן, וזה הישג נאה מאוד, ועוד סדרת דמויות אחרות שכל אחד מהן משעשעת/מעצבנת בדרך משלה. הכתיבה שלה מאופיינת בחדות אבחנה ועומק הניתוח הפסיכולוגי, ומרגישים שהיא אוהבת את הדמויות שהיא משתעשעת על חשבונן, וגורמת גם לקוראים לחבב אותן, ובמיוחד את הדמות הראשית, על אף פגמיהן. תענוג צרוף.
House of Leaves ממשיך להיות מרתק והופך הזוי יותר מרגע לרגע. אני מתקדמת בו לאט מאוד כי הוא דורש המון ריכוז ותשומת לב, אבל הוא בהחלט שווה את המאמץ וההשקעה. בהחלט אחת היצירות המקוריות שאני לפחות קראתי אי פעם, ובאשר לסידור הגרפי שלה - הרי קשה לי אפילו לדמיין כמה זמן ומאמץ השקיעו הסופר/עורכי הספר כדי להביא אותו לצורתו הנוכחית. הספר גם משלב בתוכו כמה ז'אנרים, ובקיצור - כנראה מדובר באחת היצירות המורכבות ביותר שנכתבו אי פעם.

 

[tamika14]

אל המגדלור מאת וירג'יניה וולף

 

[נתנאל6589881]

קראתי חלקים גם שמעתי הרצאכ

זה היה פשוט נפלא נצרב בזכרוני

 

[tamika14]

 

[bootle]

ספר מקסים

 

[tamika14]

בהחלט!

 

[siv30]

השבוע קראתי

את שנת השועל מאת רות עפרוני. סידרת סיפורים קצרים על חייה של אישה נורמטיבית שבעקבות מפגש עם שועל יוצאת עם בעלה לשנת שבתון בבוסטון שם היא כותבת יומן שהוא הספר. נוגע ללב. מאוד מוכשרת.
&nbsp
סיימתי את המורה לעברית מאת מאיה ערד. מאיה ערד סופרת מוכשרת אבל לא נהנתי מהספר. הספר מרכז 3 סיפורים קצרים על נשים המתמודדות עם הגירה. סיפורים די אכזריים ומראים את הצדדים המכוערים בבני אדם.
&nbsp
סיימתי את שתי חברות מאת מרטין רכטמן. ספרון בסידרת פטיט של תשע נשמות. הזוי ואלים.
&nbsp
סיימתי את The name of the wind מאת פטריק רותפוס. הפריע לי השבלוניות של העלילה: הגיבור נקלע לצרות, הגיבור ניצל מהן בעור שיניו. חוץ מזה ספר טוב מאוד, כתיבה מצויינת.
&nbsp
סיימתי את לילה אחד מרקוביץ מאת איילת גונדר גושן שהיה בסדר. לא נפלתי.
&nbsp
עכשיו אני מסיימת את Less מאת אנדרו שון גריר שזכה עליו בפוליצר. ספר טוב מאוד, מתאר מסע של ארתור לס, סופר כושל והומו מזדקן (בן 50) שיוצא למסע סביב העולם לאחר שבן זוגו הצעיר ב 9 השנים האחרונות בוחר להתחתן עם גבר אחר. תיאור בהיר של חיי גבר שמאבד את בן זוגו, מתמודד עם הזדקנות ועם בדידות. כתוב ממש טוב, משעשע לפרקים.
&nbsp
התחלתי גם את החברה הגאונה קראתי 50 עמודים והוא כתוב גם הוא מצויין.

 

[נתנאל6589881]

החברה הגאונה מחכה לי

בזמנו שמעתי חלקים מהספר הראשון ברשת א היה מעולה

 

[roni64]

היה שבוע מעניין

סיימתי ספר עיון שקראתי בהמשכים, "ההולכים בחושך יראו אור" מאת צילה הרשקו. ספר מחקר אודות ההתנגדות היהודית בצרפת בתקופת הכיבוש ואחריה. מחדש ומעניין.
פתחתי את השבוע עם "אימפריום" מאת רוברט האריס, שכדרכו משלב מצוין פרוזה עם היסטוריה, הפעם אודות קיקרו בשלהי הרפובליקה הרומית. אמשיך בקרוב אל שני חלקיה הבאים של הטרילוגיה.
אחריו קראתי את "התמימות" מאת סילארד רובין, ספר קצת מוזר, ובו הסופר מתאר מעשה רצח של נערות שאירע בהונגריה בשנות החמישים, ומתחקה במשך שלושה עשורים אחר סיפורה של הרוצחת.
הבא בתור היה ספר מתח שבדי, "דג חמקמק" מאת הוקאן נסר, אפלולי ומאיים, אך לדעתי בלתי מרשים מבחינת הפענוח של התעלומה. אני אוהבת את הכריכות של ההוצאה.
סיימתי בשיא עם "עיני האח הנצחי" מאת שטפן צווייג, נובלה פילוסופית חכמה וכתובה היטב.
שבת שלום

 

[bootle]

שבוע של התחלות

גמרתי לקרוא את מאה שנים של בדידות ואת לילות בקרקס של אנג'לה קארטר.
אהבתי את שניהם מאוד, ולילות בקרקס היה מציאה שווה ביותר ואני ממליצה עליו בחום (ואם אפשר באנגלית - כי היא משחקת עם שפה גבוה ונמוכה ויוצא משהו קולח והומוריסטי)
&nbsp
עכשיו אני קוראת את הכל זורם של וסילי גרוסמן - מימי רוסיה הסובייטית
את Harp in the South של רות פארק (סופרת אוסטרלית) על משפחה בשכונת עוני בסידני לפני כמאה שנה
ואת מקדש הזהב של יוקיו מישימה - על נזיר בקיוטו בשנים שאחרי מלחמת העולם השניה. על איסטתיקה ובודהיזם (ונראה מה עוד)