מה קוראים בשבת
- פותח הנושא Arana
- פורסם בתאריך
"השמיים שבתוכי", יומנה של אתי הילסום 41-43
שקראתי בעבר כשיצא בעברית, כלומר לפני לפחות 13-15 שנה. ניסיתי לקרוא שוב בשנה שעברה אבל חשתי מציצנית עד בלי די והפסקתי.
הפעם מצליח לי, אמנם במנות קטנות כי הספר מאוד אינטנסיבי. סטיבן פולדר ציטט מתוכו בספרו היפה "עירות בחיי היומיום" ולכן החלטתי שאנסה שוב. ואכן זה מתגמל. פניתי אליו גם כדי להתמודד עם חרדות שעולות מדי פעם, לראות איך היא התמודדה בתנאי חיים קשים פי כמה, בלשון המעטה.
לדעתי מומלץ, בעיקר לנשים שיודעות על מה היא מדברת כשהיא כותבת על יחסים עם גברים, אבל רק כאלה שעסוקות הרבה בחשיבה על עצמן והעולם, מודעות גבוהה לרגשות ולבטים. לשאר זה עלול להיות מייגע. זה אכן כך לפעמים לכן מבחינתי, מדי קריאה 10-20 עמודים, לא יותר.
כמה שמחתי שביקרתי בדייוונטר בשנה שעברה, שם ישנו "מרכז אתי הילסום" (הוריה גרו שם וגם היא במשך תקופה) שביקרתי בו אבל לא מספיק זמן, משום שהוא קטן והיה סביבי רעש ולא יכולתי להתרכז. ההנגדה שלה את דייוונטר אל מול אמסטרדם כה קולעת, למרות שבאחרונה לא ביקרתי כבר 16 שנה. אין להשוות את האווירה בפרובינציה, הרגועה אפילו אז באותם ימים נוראים, כשהיא יכולה להתענג על האייסל, הנהר שעל גדותיו יושבת העיר, ושעל אחת מהן יש ממש שמורת טבע, אל מול הכרך שהוא אמסטרדם. כמעט הזמנתי כרטיס טיסה אבל נשבעתי לחזור לאזור היפה ההוא שכמעט אין בו תיירות זרה.
שקראתי בעבר כשיצא בעברית, כלומר לפני לפחות 13-15 שנה. ניסיתי לקרוא שוב בשנה שעברה אבל חשתי מציצנית עד בלי די והפסקתי.
הפעם מצליח לי, אמנם במנות קטנות כי הספר מאוד אינטנסיבי. סטיבן פולדר ציטט מתוכו בספרו היפה "עירות בחיי היומיום" ולכן החלטתי שאנסה שוב. ואכן זה מתגמל. פניתי אליו גם כדי להתמודד עם חרדות שעולות מדי פעם, לראות איך היא התמודדה בתנאי חיים קשים פי כמה, בלשון המעטה.
לדעתי מומלץ, בעיקר לנשים שיודעות על מה היא מדברת כשהיא כותבת על יחסים עם גברים, אבל רק כאלה שעסוקות הרבה בחשיבה על עצמן והעולם, מודעות גבוהה לרגשות ולבטים. לשאר זה עלול להיות מייגע. זה אכן כך לפעמים לכן מבחינתי, מדי קריאה 10-20 עמודים, לא יותר.
כמה שמחתי שביקרתי בדייוונטר בשנה שעברה, שם ישנו "מרכז אתי הילסום" (הוריה גרו שם וגם היא במשך תקופה) שביקרתי בו אבל לא מספיק זמן, משום שהוא קטן והיה סביבי רעש ולא יכולתי להתרכז. ההנגדה שלה את דייוונטר אל מול אמסטרדם כה קולעת, למרות שבאחרונה לא ביקרתי כבר 16 שנה. אין להשוות את האווירה בפרובינציה, הרגועה אפילו אז באותם ימים נוראים, כשהיא יכולה להתענג על האייסל, הנהר שעל גדותיו יושבת העיר, ושעל אחת מהן יש ממש שמורת טבע, אל מול הכרך שהוא אמסטרדם. כמעט הזמנתי כרטיס טיסה אבל נשבעתי לחזור לאזור היפה ההוא שכמעט אין בו תיירות זרה.
זה ספר שככל שהוא מתמשך, הופך יפה עד חוסר יכולת להכיל
בלתי נסבל ביופי של הרגש של האישה הזאת, העומק הרוחני. האלוהות שהיא מצאה בתוכה. בהתחלה הספקות, הלבטים, ההלקאה העצמית וככל שעובר הזמן, השלווה שיורדת עליה, השמיים שהיא אכן מוצאת בתוכה. דווקא ככל שהזוועות גדלות ואין לה כל אשליה, למעשה היא כנראה ויתרה על הניסיון להינצל, כי היתה בקשרים עבותים עם החברה הנוצרית והוצע לה. סרבה להסתתר גם, כי לא הסכימה לברוח מהגורל, מהמציאות. והסירוב לשנוא.
קשה לעכל. ולדעתי צריך להתחייב לאיזשהו מסע רוחני בעקבות זה, לאיזשהו תיקון. לא סתם לא זכרתי דבר מהקריאה הראשונה. לא יכולתי לקלוט את כל גדולתו לפני 15 שנה, או 10 או 5. לכן גם קשה להמליץ כן או לא, זו החלטה לצאת למסע רוחני בעקבותיה, שהיא החלטה אינדיבידואלית.
היחס שלה לשפיר, יוליוס שפיר (מוצג כספיר בספר אבל לדעתי לא נכון התעתיק הזה, הוא היה יהודי גרמני גולה בהולנד, שפיר), הפסיכולוג היונגיאני שהיה מבוגר ממנה בשנות דור והשפיע עליה מאוד. והיא היתה במשך השנים הבודדות הללו תלמידתו, מזכירתו, עמיתתו, גם מאהבתו. והתהליך שהיא עברה גם שם, ההערצה שהיתה לאורך כל הדרך אבל שככל שנמשך הזמן היא למדה על הגבולות של האהבה, על הצורך לשמור על זהויות נפרדות, לכבד תמיד את הרצון בפרטיות של הנאהב ובסופו של דבר, גם של עצמך. בלי שדבר ייגרע מן האהבה.
כפי שהירשפלד מדבר בספרו ..."של התגלות" (לא זוכרת כרגע את השם המלא), במסה על בתיה גור ואהבתם, ועל כך שרכושנות לעולם לא תוכל להיות חלק מהאהבה ושכלום לא נגרע מאהבתו אם אחרים גם הם נהנים ממושא אהבתו, זה דבר שלקח לי שנים להעריך ללמוד. בדיק כפי שכאן היא למדה בתוך שנים ספורות.
שפייר, אני חושבת, מת מסרטן ולא גורש למחנות.
בלתי נסבל ביופי של הרגש של האישה הזאת, העומק הרוחני. האלוהות שהיא מצאה בתוכה. בהתחלה הספקות, הלבטים, ההלקאה העצמית וככל שעובר הזמן, השלווה שיורדת עליה, השמיים שהיא אכן מוצאת בתוכה. דווקא ככל שהזוועות גדלות ואין לה כל אשליה, למעשה היא כנראה ויתרה על הניסיון להינצל, כי היתה בקשרים עבותים עם החברה הנוצרית והוצע לה. סרבה להסתתר גם, כי לא הסכימה לברוח מהגורל, מהמציאות. והסירוב לשנוא.
קשה לעכל. ולדעתי צריך להתחייב לאיזשהו מסע רוחני בעקבות זה, לאיזשהו תיקון. לא סתם לא זכרתי דבר מהקריאה הראשונה. לא יכולתי לקלוט את כל גדולתו לפני 15 שנה, או 10 או 5. לכן גם קשה להמליץ כן או לא, זו החלטה לצאת למסע רוחני בעקבותיה, שהיא החלטה אינדיבידואלית.
היחס שלה לשפיר, יוליוס שפיר (מוצג כספיר בספר אבל לדעתי לא נכון התעתיק הזה, הוא היה יהודי גרמני גולה בהולנד, שפיר), הפסיכולוג היונגיאני שהיה מבוגר ממנה בשנות דור והשפיע עליה מאוד. והיא היתה במשך השנים הבודדות הללו תלמידתו, מזכירתו, עמיתתו, גם מאהבתו. והתהליך שהיא עברה גם שם, ההערצה שהיתה לאורך כל הדרך אבל שככל שנמשך הזמן היא למדה על הגבולות של האהבה, על הצורך לשמור על זהויות נפרדות, לכבד תמיד את הרצון בפרטיות של הנאהב ובסופו של דבר, גם של עצמך. בלי שדבר ייגרע מן האהבה.
כפי שהירשפלד מדבר בספרו ..."של התגלות" (לא זוכרת כרגע את השם המלא), במסה על בתיה גור ואהבתם, ועל כך שרכושנות לעולם לא תוכל להיות חלק מהאהבה ושכלום לא נגרע מאהבתו אם אחרים גם הם נהנים ממושא אהבתו, זה דבר שלקח לי שנים להעריך ללמוד. בדיק כפי שכאן היא למדה בתוך שנים ספורות.
שפייר, אני חושבת, מת מסרטן ולא גורש למחנות.
תודה. וכמה שאני מתעבת קלישאות,
הנה מקרה אחד שבו הצירוף "קורע-לב" הוא ואלידי. היא התנדבה לעבור לווסטרבורק למרות שלא נדרשה לכך ואז חזרה לאמסטרדם לצורך הלווייתו של שפיר, שאכן מת ממחלה קצרה באופן מפתיע.
האהבה שהיא מביעה לאיש הזה. אין מילים. וגם הידיעה על סופה.
ובכל זאת, זה ניצחון לרוח.
הנה מקרה אחד שבו הצירוף "קורע-לב" הוא ואלידי. היא התנדבה לעבור לווסטרבורק למרות שלא נדרשה לכך ואז חזרה לאמסטרדם לצורך הלווייתו של שפיר, שאכן מת ממחלה קצרה באופן מפתיע.
האהבה שהיא מביעה לאיש הזה. אין מילים. וגם הידיעה על סופה.
ובכל זאת, זה ניצחון לרוח.
סיימתי את ש"שרלוט סימונס".
לא ספר מושלם כ"מדורת ההבלים", שבעיניי באמת אחת הסאטריות החברתיות המופתיות והמורכבות שיש, אך עדיין רווי סאטירה מבריקה ובניגוד לכמה דעות ממש לא מציג גיבורה מושלמת, אלא להפך מכך. נכון, תמימה מאוד בהתאם לרקע שממנו הגיעה, ובעלת רצון טוב, אבל בעלת חולשות שמובילות אותה למקום שהיא ממש לא רצתה להיות בו. מסכימה עם המבקרים הטוענים שיש הגזמה קיצונית בתיאור פגמי מערכת ההשכלה הגבוהה בארה"ב (כלומר, לא בעצם התופעות שהוא מתאר אלא בממדים שלהן), ולו בשל העובדה הפשוטה שאילו הכל היה כפי שתיאר, המערכת פשוט לא הייתה מסוגלת להוציא תחת ידיה שום בוגרים ראויים לשמם, ואילו אני מכירה לא מעט כאלה. גם הדמויות הגבריות (וחלק מהנשיות) הן מעין טיפוסים פארודיים סטריאוטיפיים. אבל בהתחשב בזה שזו סאטירה חברתית אפשר להתייחס לזה בסלחנות, כי הפרודיה עשויה ממש טוב. יש לא מעט וירטואוזיות ומקוריות באופן הכתיבה של וולף, התענגתי על הניתוחים הלשוניים והפסיכולוגיים שלו, אהבתי את האופן שבו תיאר את הדיכאון של שרלוט. וגם את העובדה שהסוף היה דו משמעי, לפחות מבחינת מצבה הנפשי של הגיבורה.
לא ספר מושלם כ"מדורת ההבלים", שבעיניי באמת אחת הסאטריות החברתיות המופתיות והמורכבות שיש, אך עדיין רווי סאטירה מבריקה ובניגוד לכמה דעות ממש לא מציג גיבורה מושלמת, אלא להפך מכך. נכון, תמימה מאוד בהתאם לרקע שממנו הגיעה, ובעלת רצון טוב, אבל בעלת חולשות שמובילות אותה למקום שהיא ממש לא רצתה להיות בו. מסכימה עם המבקרים הטוענים שיש הגזמה קיצונית בתיאור פגמי מערכת ההשכלה הגבוהה בארה"ב (כלומר, לא בעצם התופעות שהוא מתאר אלא בממדים שלהן), ולו בשל העובדה הפשוטה שאילו הכל היה כפי שתיאר, המערכת פשוט לא הייתה מסוגלת להוציא תחת ידיה שום בוגרים ראויים לשמם, ואילו אני מכירה לא מעט כאלה. גם הדמויות הגבריות (וחלק מהנשיות) הן מעין טיפוסים פארודיים סטריאוטיפיים. אבל בהתחשב בזה שזו סאטירה חברתית אפשר להתייחס לזה בסלחנות, כי הפרודיה עשויה ממש טוב. יש לא מעט וירטואוזיות ומקוריות באופן הכתיבה של וולף, התענגתי על הניתוחים הלשוניים והפסיכולוגיים שלו, אהבתי את האופן שבו תיאר את הדיכאון של שרלוט. וגם את העובדה שהסוף היה דו משמעי, לפחות מבחינת מצבה הנפשי של הגיבורה.
ושכחתי לציין שאני ממשיכה עם "תרה" של צרויה שלו
והתחלתי את House of Leaves של מארק דניאלובסקי. רק שזה ספר שיש לו כמה תכונות ייחודיות שבגללן עדיף לרכוש עותק מודפס. התחלתי לקרוא בינתיים גרסה מקוונת שכבר מזמן קרצה לי מתוך הקינדל, אך במקביל הזמנתי מאמזון גם את הספר המודפס, שצריך להגיע בקרוב.
והתחלתי את House of Leaves של מארק דניאלובסקי. רק שזה ספר שיש לו כמה תכונות ייחודיות שבגללן עדיף לרכוש עותק מודפס. התחלתי לקרוא בינתיים גרסה מקוונת שכבר מזמן קרצה לי מתוך הקינדל, אך במקביל הזמנתי מאמזון גם את הספר המודפס, שצריך להגיע בקרוב.
אני קוראת
את רווקים ואלמנות מאת ירמי פינקוס. עין חדה ומדוייקת וכתיבה שגורמת לי להתמוגג.
 
במקביל אני קוראת את בית הצעצועים השבורים. ספר קשה שיש בו גם תיאורים קשים, מתאר את ההויה של נוער שוליים בבאר שבע בשנות השמונים. כתיבה חזקה אבל אני לא מסוגלת לקרוא יותר מפרק ביום.
 
אני גם מתקדמת עם מועדן הפיקוויקים שאותו אני קוראת לפרקים.
 
את רווקים ואלמנות מאת ירמי פינקוס. עין חדה ומדוייקת וכתיבה שגורמת לי להתמוגג.
 
במקביל אני קוראת את בית הצעצועים השבורים. ספר קשה שיש בו גם תיאורים קשים, מתאר את ההויה של נוער שוליים בבאר שבע בשנות השמונים. כתיבה חזקה אבל אני לא מסוגלת לקרוא יותר מפרק ביום.
 
אני גם מתקדמת עם מועדן הפיקוויקים שאותו אני קוראת לפרקים.
 
היה שבוע מעניין
פתחתי עם ספרו של הנרי ג'יימס, "דפי אספרן", ובו המספר מתאר את נסיונותיו להשיג מכתבים שכתב המשורר הנערץ עליו לאהובתו. כתוב היטב.
אחריו קראתי את הספר החדש של מירה מגן, "מיכאלה". שתי אחיות, בנותיה של חולת נפש, מתמודדת כל אחת בדרכה עם מהומת חייהן. השפה מרשימה והסיפור מרגש.
האחרון היה "דודה אסתר" מאת אריה אקשטיין, ספר ביוגרפי עצוב על חייו כילד רחוב בלודז', זמן קצר לפני מלחמת העולם השניה.
שבת שלום
פתחתי עם ספרו של הנרי ג'יימס, "דפי אספרן", ובו המספר מתאר את נסיונותיו להשיג מכתבים שכתב המשורר הנערץ עליו לאהובתו. כתוב היטב.
אחריו קראתי את הספר החדש של מירה מגן, "מיכאלה". שתי אחיות, בנותיה של חולת נפש, מתמודדת כל אחת בדרכה עם מהומת חייהן. השפה מרשימה והסיפור מרגש.
האחרון היה "דודה אסתר" מאת אריה אקשטיין, ספר ביוגרפי עצוב על חייו כילד רחוב בלודז', זמן קצר לפני מלחמת העולם השניה.
שבת שלום
הנרי ג'יימס סופר נהדר שחוקר את הפסיכולוגיה של הנפש.
נדמה לי שכמו היצירה הנוכחית, רבות מיצירותיו עוסקות בהתפתחות ובהתפקחות מאשליות של הגיבורה הראשית: "דיוקנה של גברת", "כנפי היונה", "העלמה מכיכר וושינגטון", "קערת הזהב" ועוד. בכלל, הוא אוהב לכתוב על דמויות נשיות מרכזיות ומיטיב לעשות זאת.
נדמה לי שכמו היצירה הנוכחית, רבות מיצירותיו עוסקות בהתפתחות ובהתפקחות מאשליות של הגיבורה הראשית: "דיוקנה של גברת", "כנפי היונה", "העלמה מכיכר וושינגטון", "קערת הזהב" ועוד. בכלל, הוא אוהב לכתוב על דמויות נשיות מרכזיות ומיטיב לעשות זאת.
הנרי ג'ימס בטבעת החנק או 'פיתול כפול':הנרי החביב קינא
באחיו התיאולוג והפילוסוף קצת מיסטיקן אז החליט גם הוא לכתוב ספר 'מיסטי': 'בטבעת החנק'. שני ילדים שנמסרים להשגחה של מורה קפדנית וגנן מרושע ותאוותן. דמות האב לא ברורה עד כמה שאני זוכר.הגנן הבור ועם- הארץ מאוהב במורה-(יכול להזכיר את היערן/גנן של ליידי צ'טרלי). הגנן והמורה עושים מה שהם עושים. המורה מנסה להתנגד ליצריה ונלחמת בגנן: יום אחד היא אומרת לו בערך כך:"תפסיק!אנחנו נהיה זוג רק בשמיים!"ואז הילדים שאוהבים את שניהם מחליטים להגשים את מאוויהם ושולחים את שניהם לשמיים: היה סרט רע עם בראנדו.
באחיו התיאולוג והפילוסוף קצת מיסטיקן אז החליט גם הוא לכתוב ספר 'מיסטי': 'בטבעת החנק'. שני ילדים שנמסרים להשגחה של מורה קפדנית וגנן מרושע ותאוותן. דמות האב לא ברורה עד כמה שאני זוכר.הגנן הבור ועם- הארץ מאוהב במורה-(יכול להזכיר את היערן/גנן של ליידי צ'טרלי). הגנן והמורה עושים מה שהם עושים. המורה מנסה להתנגד ליצריה ונלחמת בגנן: יום אחד היא אומרת לו בערך כך:"תפסיק!אנחנו נהיה זוג רק בשמיים!"ואז הילדים שאוהבים את שניהם מחליטים להגשים את מאוויהם ושולחים את שניהם לשמיים: היה סרט רע עם בראנדו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.