The Prime of Miss Jean Brodie שנמצא ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר באנגלית. מתאר את מערכת יחסיה של מורה בשם ג'יין ברודי עם קבוצת בנות שטיפחה לאורך שנים בבית ספר לבנות באדינבורו סקוטלנד. שיטות הלימוד של הגב' ברודי חורגות מהמסורות השמרניות הנהוגות ומעוררת עליה את מנהלת בית הספר שמנסה לסלק אותה. היא משתפת את הבנות בחיי האהבה שלה ולבסוף אחת מהן מביאה למפלתה.
 
קראתי השבוע גם את " מה ידעה מייזי" למרות הכתיבה המורכבת של הנרי ג'יימס התענגתי על האירוניה הדקה ששזורה בסיפור. חלקה נובעת מזווית הראיה של הדמות המספרת (מייזי) שלא מבינה את מלוא המשמעויות של האירועים שמסביבה.
 
 
פתחתי עם "הטובה שבמרגלות", ספר מרתק על מבצע פורטיטיוד שמטרתו היתה לשכנע את הגרמנים שהפלישה לאירופה לא תתרחש בנורמנדי.
אחריו קראתי את "הנני, אבי" מאת פרידריך טורברג. הספר, שנכתב ב-1948, מתאר את שיתוף הפעולה של המספר עם הנאצים באוסטריה שאחרי הסיפוח, לאחר שאביו נשלח לדכאו. ספר פסיכולוגי מעניין.
הבא בתור היה "מכתבים אל סופר צעיר" מאת קולום מק'קאן, אחד הסופרים שאני מעריכה במיוחד. הספר, כשמו, מעניק עצות מעשיות ופילוסופיות לסופרים בהתהוות.
אחריו קראתי את "עץ הקזוארינה" מאת סומרסט מוהם, סיפורים על רקע הקולוניאליזם הבריטי בדרום-מזרח אסיה. סופר שלא נס ליחו.
האחרון היה "אמי והמוזיקה", ספרה של המשוררת מרינה צבטייבה משנת 1934, אחד מספרי סדרת פטיט החשה של תשע נשמות. ספר פיוטי מקסים.
לקח זמן לאחר כל ההמלצות, והרבה זמן לא היה לי חשק, פעם אחת ניסיתי ולא ממש הצלחתי. אבל סוף סוף. טוב, זה חתיכת אינטנסיביות, לכן למרות שזה קריא מאוד אני קוראת במנות קטנות יחסית 30-40 עמודים ליום, לא יותר.