מה דעתכם על סופרים שבזים לגיבוריהם ומזלזלים בהם?
אני מוצא שזה פוגם בהנאה שלי מן הספר. אפילו אם הגיבור חונן במגרעות רבות, והבחירות שלו אינן זוכות להערכתי, אני מצפה מהסופר שיגלה מעט חמלה כלפי הגיבור שלו. שיסביר כיצד נסיבות חייו של הגיבור דרדרו אותו אל השפל בו הוא נמצא. שיאמר לקורא מאחורי גבו של הגיבור, "אתה יודע מה, הוא קצת מזכיר לי את עצמי ברגעים מסוימים", או "אולי הייתי עושה אותו הדבר לו הייתי במצבו". שאם לא כן, הגיבור הופך להיות קריקטורה, וכמה עמודים אפשר כבר לצלוח עם קריקטורה כזו?
דוגמא לגיבור עלוב שבכל זאת זוכה לחמלה מצד המחבר הוא אצלאן, גיבור "מות הנזיר", הרומאן הראשון של אלון חילו. למרות שפלותו ונלעגותו של אצלאן, לא יכולתי לנקוט כלפיו עמדה של ריחוק, לומר "מגיע לו כל מה שהוא חוטף". וזו גדולתו של חילו, בעיניי.
אני מוצא שזה פוגם בהנאה שלי מן הספר. אפילו אם הגיבור חונן במגרעות רבות, והבחירות שלו אינן זוכות להערכתי, אני מצפה מהסופר שיגלה מעט חמלה כלפי הגיבור שלו. שיסביר כיצד נסיבות חייו של הגיבור דרדרו אותו אל השפל בו הוא נמצא. שיאמר לקורא מאחורי גבו של הגיבור, "אתה יודע מה, הוא קצת מזכיר לי את עצמי ברגעים מסוימים", או "אולי הייתי עושה אותו הדבר לו הייתי במצבו". שאם לא כן, הגיבור הופך להיות קריקטורה, וכמה עמודים אפשר כבר לצלוח עם קריקטורה כזו?
דוגמא לגיבור עלוב שבכל זאת זוכה לחמלה מצד המחבר הוא אצלאן, גיבור "מות הנזיר", הרומאן הראשון של אלון חילו. למרות שפלותו ונלעגותו של אצלאן, לא יכולתי לנקוט כלפיו עמדה של ריחוק, לומר "מגיע לו כל מה שהוא חוטף". וזו גדולתו של חילו, בעיניי.