מה קוראים בשבת
- פותח הנושא Arana
- פורסם בתאריך
היה שבוע קריאה מוצלח
פתחתי עם "עיניהם צופות באלוהים" מאת זורה ניל הרסטון, ספר משנות השלושים אודות אשה שחורה הנאבקת על מקומה ועל זכותה לאושר. מומלץ
אחריו קראתי את "מדעי הרוח" מאת פבלו דה סנטיס, מתח מעורב באבסורד ובקפקאיות, המתרחש בספריה מתפוררת. מומלץ אף הוא
השלישי היה "זיכרון ילדות יפה במיוחד" מאת חיים שפירא, אינטליגנטי כרגיל.
האחרון היה "ימים אחרונים של ליל" מאת גרהם מור, ספר סוחף על המאבק בין תומס אדיסון לניקולה טלסה ולג'ורג' ווסטינגהאוס.
שבת שלום
פתחתי עם "עיניהם צופות באלוהים" מאת זורה ניל הרסטון, ספר משנות השלושים אודות אשה שחורה הנאבקת על מקומה ועל זכותה לאושר. מומלץ
אחריו קראתי את "מדעי הרוח" מאת פבלו דה סנטיס, מתח מעורב באבסורד ובקפקאיות, המתרחש בספריה מתפוררת. מומלץ אף הוא
השלישי היה "זיכרון ילדות יפה במיוחד" מאת חיים שפירא, אינטליגנטי כרגיל.
האחרון היה "ימים אחרונים של ליל" מאת גרהם מור, ספר סוחף על המאבק בין תומס אדיסון לניקולה טלסה ולג'ורג' ווסטינגהאוס.
שבת שלום
היה שבוע לחוץ
הצלחתי לסיים את אליזבת ה 1 מאת מרגרט גורג. הוא המשיך להשמים עד שהיא נפחה את נשמתה.
 
סיימתי את הכימאית שהיה ספר קיצבי מותח ומקפיץ. גם אם הייתי צריכה לפעמים להעלים עין מאי הסבירות של האירועים עדין הוא היה ספר משעשע ומהיר. נשארתי דבוקה לדפים עד שסיימתי.
 
אחר כך סיימתי את סופה של אליס שמועמד לפרס ספיר. לא נפלתי. רק אחרי 300 עמודים מתחילה העלילה האמיתית וזה במילים מעטות לא הלהיב אותי שביזבזתי זמן על 300 עמודים שהיה בעצם אפשר למחוק מהספר.
 
אחר כך קראתי את the deal שגם ראיתי שתורגם ויצא השבוע בעברית. רומן אהבה של צעירים בקמפוס חביב והדמויות מתוקות ביותר. רק הרגשתי שיש בו איזה חוסר אמינות מסויים באחד הקטעים המרכזיים בספר.
 
קראתי את די כבר עם השקרים שלך. סיפור יפיפה ונוגע ללב על אכזבה ופיספוס בחיים. מיוחד ביותר ואחד המצויינים שקראתי השנה.
 
אחר כך עברתי לבייבי דול. בהתחלה בלעתי חצי ספר בקריאה אחת. עכשיו אני חא יודעת כאילו נגמר לי האויר מהספר. אני בשלב שהדמות משתלבת בחיים הרגילים והספר מתחיל לדעוך.
 
התחלתי את הספר הראשון של משחקי הכס. קראתי 4 פרקים. בסדר אני מניחה שידרש זמן להיכנס לתוך הספר.
 
מאחר ובשבוע הבא מכריזים על זוכה פרס ספיר אני קוראת את שטוקולם מאת נעה ידלין. פטפטני ולהגני כהרגלה בקודש אבל יש נקודות אור והוא קולח. סיימתי גם בו חצי ספר.
 
זהו. סוף השנה האזרחית כבר כאן.
 
 
הצלחתי לסיים את אליזבת ה 1 מאת מרגרט גורג. הוא המשיך להשמים עד שהיא נפחה את נשמתה.
 
סיימתי את הכימאית שהיה ספר קיצבי מותח ומקפיץ. גם אם הייתי צריכה לפעמים להעלים עין מאי הסבירות של האירועים עדין הוא היה ספר משעשע ומהיר. נשארתי דבוקה לדפים עד שסיימתי.
 
אחר כך סיימתי את סופה של אליס שמועמד לפרס ספיר. לא נפלתי. רק אחרי 300 עמודים מתחילה העלילה האמיתית וזה במילים מעטות לא הלהיב אותי שביזבזתי זמן על 300 עמודים שהיה בעצם אפשר למחוק מהספר.
 
אחר כך קראתי את the deal שגם ראיתי שתורגם ויצא השבוע בעברית. רומן אהבה של צעירים בקמפוס חביב והדמויות מתוקות ביותר. רק הרגשתי שיש בו איזה חוסר אמינות מסויים באחד הקטעים המרכזיים בספר.
 
קראתי את די כבר עם השקרים שלך. סיפור יפיפה ונוגע ללב על אכזבה ופיספוס בחיים. מיוחד ביותר ואחד המצויינים שקראתי השנה.
 
אחר כך עברתי לבייבי דול. בהתחלה בלעתי חצי ספר בקריאה אחת. עכשיו אני חא יודעת כאילו נגמר לי האויר מהספר. אני בשלב שהדמות משתלבת בחיים הרגילים והספר מתחיל לדעוך.
 
התחלתי את הספר הראשון של משחקי הכס. קראתי 4 פרקים. בסדר אני מניחה שידרש זמן להיכנס לתוך הספר.
 
מאחר ובשבוע הבא מכריזים על זוכה פרס ספיר אני קוראת את שטוקולם מאת נעה ידלין. פטפטני ולהגני כהרגלה בקודש אבל יש נקודות אור והוא קולח. סיימתי גם בו חצי ספר.
 
זהו. סוף השנה האזרחית כבר כאן.
 
 
אחרי 4 נטישות של ספרים חינמיים באנגלית
התחלתי וסיימתי את סוס אחד נכנס לבר - בזבוז זמן לדעתי.
מאז התחלתי סדרה שבעבר קראתי את הספר הראשון שלה (חינמי ואחר כך הסדרה הייתה חינמית) - ספרים לא קלים לקריאה, עם סוף טוב.
במקביל קוראת שוב את דם כחול (ספר ערפדיים ישראלי) כהכנה לספר השני שיצא לאחרונה - הקודם יצא ב-2011 ולמרות שקראתי אותו לא ממש זוכרת אותו.
 
התחלתי וסיימתי את סוס אחד נכנס לבר - בזבוז זמן לדעתי.
מאז התחלתי סדרה שבעבר קראתי את הספר הראשון שלה (חינמי ואחר כך הסדרה הייתה חינמית) - ספרים לא קלים לקריאה, עם סוף טוב.
במקביל קוראת שוב את דם כחול (ספר ערפדיים ישראלי) כהכנה לספר השני שיצא לאחרונה - הקודם יצא ב-2011 ולמרות שקראתי אותו לא ממש זוכרת אותו.
 
סיימתי את "החופשה של רייצ'ל". ספר די טוב על התמכרות וגמילה.
עכשיו אני עם Beneath a Scarlet Sky של מארק סאליבן, רומן המבוסס על אירועים אמיתיים שבהם נער מתבגר הבריח יהודים מאיטליה לשוויץ דרך ההרים במהלך מלחמת העולם השנייה.
אני בטיול ולכן כרגע לא ממשיכה עם "מחזיר החלומות", אבל התקדמתי בו קצת לפני שנסעתי.
עכשיו אני עם Beneath a Scarlet Sky של מארק סאליבן, רומן המבוסס על אירועים אמיתיים שבהם נער מתבגר הבריח יהודים מאיטליה לשוויץ דרך ההרים במהלך מלחמת העולם השנייה.
אני בטיול ולכן כרגע לא ממשיכה עם "מחזיר החלומות", אבל התקדמתי בו קצת לפני שנסעתי.
עדיין עם יצחק בשביס זינגר, ביוגרפיה מאת ג'נט האדה
שנשארו לי בו עוד כמה עשרות עמודים, מתוך כ-280. ספר מעניין מאוד שפתח לי אופקים חדשים. על התרבות היהודית בפולין בתחילת המאה ה-20, על מועדון סופרי היידיש בוורשה בשנות ה-20. ועל האיש עצמו, המשפחה הכה בעייתית, ההגירה לאמריקה, הנתק רב-השנים מבנו, הלבטים האינסופיים לגבי איך ומה לכתוב על תרבות מתה, הספרים שכולם היוו ראי מסוים לנפשו, לבית גידולו, לתהליכים שעבר, השינוי שעבר עם תחילת עידן התרגומים לאנגלית, שהפכו אותו לשם עולמי ושהביאו לפרס נובל בשנת 78, והמחיר ששילם על כך בתדמית שייצר לו אל מול החברה הכללית. על קווי אופי רחוקים משלמות.
המחברת אינה רק מרצה ליידיש אלא גם פסיכואנליטיקנית ולכן הספר עמוס תובנות פסיכולוגיות, שלא יקלעו לכל טעם. אבל בשבילי זו קריאה מרתקת. ואני חושבת על ספרים אחרים בביתי, אלה של יעקב גלאטשטיין, ספר אחד של מענגר שישנו אצל הוריי, ספרו של ז'יל רוזיה, Dun pays sans amour, כלומר בארץ ללא אהבה, שמתייחס גם הוא למועדון סופרי היידיש, על ספרו של אלתר קציזנה, "חזקים וחלשים" וגם על שני ספרי של בשביס (שזהו היה שמו שבחר לו, כדי להתרחק מאחיו, ישראל-יהושע זינגר מחבר "בית קרנובסקי" ולמעשה מהשושלת הגברית של משפחתו, שכן בשביס הוא שם-יחסות של בת-שבע, שמה של אמו. בשביס זינגר בא רק אחר כך, כשהחלו ספריו להיתרגם לאנגלית ולשאר שפות) שבביתי, ואת כל אלה עלי עדיין לקרוא. איזו חובה נעימה.
שנשארו לי בו עוד כמה עשרות עמודים, מתוך כ-280. ספר מעניין מאוד שפתח לי אופקים חדשים. על התרבות היהודית בפולין בתחילת המאה ה-20, על מועדון סופרי היידיש בוורשה בשנות ה-20. ועל האיש עצמו, המשפחה הכה בעייתית, ההגירה לאמריקה, הנתק רב-השנים מבנו, הלבטים האינסופיים לגבי איך ומה לכתוב על תרבות מתה, הספרים שכולם היוו ראי מסוים לנפשו, לבית גידולו, לתהליכים שעבר, השינוי שעבר עם תחילת עידן התרגומים לאנגלית, שהפכו אותו לשם עולמי ושהביאו לפרס נובל בשנת 78, והמחיר ששילם על כך בתדמית שייצר לו אל מול החברה הכללית. על קווי אופי רחוקים משלמות.
המחברת אינה רק מרצה ליידיש אלא גם פסיכואנליטיקנית ולכן הספר עמוס תובנות פסיכולוגיות, שלא יקלעו לכל טעם. אבל בשבילי זו קריאה מרתקת. ואני חושבת על ספרים אחרים בביתי, אלה של יעקב גלאטשטיין, ספר אחד של מענגר שישנו אצל הוריי, ספרו של ז'יל רוזיה, Dun pays sans amour, כלומר בארץ ללא אהבה, שמתייחס גם הוא למועדון סופרי היידיש, על ספרו של אלתר קציזנה, "חזקים וחלשים" וגם על שני ספרי של בשביס (שזהו היה שמו שבחר לו, כדי להתרחק מאחיו, ישראל-יהושע זינגר מחבר "בית קרנובסקי" ולמעשה מהשושלת הגברית של משפחתו, שכן בשביס הוא שם-יחסות של בת-שבע, שמה של אמו. בשביס זינגר בא רק אחר כך, כשהחלו ספריו להיתרגם לאנגלית ולשאר שפות) שבביתי, ואת כל אלה עלי עדיין לקרוא. איזו חובה נעימה.
סיימתי את "עלה הארגמן" והתחלתי את "רוצח הצלב"
למען האמת, קצת אכזבה משניהם - "עלה הארגמן" היה טוב לכל אורכו, אבל הסתיים במין פתאומיות, ממש קטיעה של הסיפור בצורה שאמנם משאירה הכל פתוח, אבל נותנת תחושה שכאילו חסר כאן פרק כלשהו... זה ללא ספק מכוון, אבל לא כל כך מצא חן בעיני. הספר אמנם ארוך למדי, אבל הייתי שמחה לקרוא עוד פרק-שניים ולגלות מה קורה הלאה...
 
ו"רוצח הצלב" - אני כבר לפחות בשליש הספר, ועוד לא קרה שום דבר. הכתיבה לא משהו, או שזה התרגום שמרגיש עילג (זוכרים את תרגומי שנות ה-80 ?), אבל בינתיים זה לא ספר מתח, בכלל לא.
למען האמת, קצת אכזבה משניהם - "עלה הארגמן" היה טוב לכל אורכו, אבל הסתיים במין פתאומיות, ממש קטיעה של הסיפור בצורה שאמנם משאירה הכל פתוח, אבל נותנת תחושה שכאילו חסר כאן פרק כלשהו... זה ללא ספק מכוון, אבל לא כל כך מצא חן בעיני. הספר אמנם ארוך למדי, אבל הייתי שמחה לקרוא עוד פרק-שניים ולגלות מה קורה הלאה...
 
ו"רוצח הצלב" - אני כבר לפחות בשליש הספר, ועוד לא קרה שום דבר. הכתיבה לא משהו, או שזה התרגום שמרגיש עילג (זוכרים את תרגומי שנות ה-80 ?), אבל בינתיים זה לא ספר מתח, בכלל לא.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.