מה קוראים בשבת

[Arana]

מה קוראים בשבת

אני מקווה שהחום והחדשות לא מכבידים עליכם מדי מכדי לקרוא, אז מה אתם קוראים בשבת

 

[siv30]

אני קוראת

רק ספרים קלילים שלא יעיקו
דברים שהשתיקה יפה להם - ספר חביב עד כה בלש הומו שהקריירה שלו מושבתת יוצא לחפש חתול ומוצא גופה
זה שאוהבים - קלילון על מערכת יחסים בין גבר לאישה במהלך 3 עשורים

 

[שושנת הכרמל]

לקראת סיום קריאת

"מסע ליד חנה" / כרמית גיא. (עיון).
היסטוריה מרתקת של אנשי קיבוץ יד חנה, (הקיבוץ הקומוניסטי היחיד בארץ) ושל התנועה והמפלגה הקומוניסטיות בארץ בעשורים הראשונים של המדינה. כל אלו מתובלים בזכרונותיה האישיים של כרמית גיא , ילידת יד-חנה.

לפני כן קראתי שני ספרים טובים, שהסתבר שבבסיסם אותן שאלות קיומיות: האם יד אלוהים או יד הגורל הן המכוונות את חיינו, ומהי תכלית הקיום האנושי. במפתיע (ואולי לא) משמעות החיים בשני הספרים זהה.
- גשר סן לואיס ריי /תורנטון ויילדר
- פגסוס / אביגדור דגן.

 

[roni64]

"מסע ליד חנה" הרשים אותי מאוד

 

[motior]

ללכת בדרכך / ג'וג'ו מויס

לא נראה היה לי שזה מסוג הספרים שאני אוהב, אבל הסתקרנתי לדעת למה הוא הצליח כל כך.
הגעתי לעמוד 100 בערך (קצת אחרי) ובינתיים הספר מאוד זורם ומאוד קריא, כדרכם של כל רבי המכר מהשנים האחרונות.

 

[KallaGLP]

במערב אין כל חדש.

חזרתי אל "קלאודיוס האל" ו"וודקה ולחם" ונהנית משניהם. אחרי החופש הצטברו הרבה עבודה וסידורים, כך שבינתיים הקריאה מתנהלת בעצלתיים.

 

[roni64]

היה שבוע מוצלח

בתחילת השבוע סיימתי את "שישה ימים של מלחמה" מאת מיכאל אורן, ספר שקראתי לסירוגין במשך מספר שבועות. הכותב מתאר דקה אחר דקה את התקופה שקדמה למלחמה, את המלחמה עצמה ואת תוצאותיה. מעניין מאוד.
אחריו קראתי בקריאה חוזרת את "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" מאת מארק האדון, ספר מרגש.
הבא בתור היה "בראש של ברונו שולץ" מאת מקסים בילר, ספרשהכעיס אותי מאוד בגלל תכניו, ולא משך אותי לקריאה בגלל סגנונו.
האחרון היה "השיבה הביתה" מאת אנה אמקוויסט, ספר מצוין אודות מגלה הארצות ג'יימס קוק, מסופר מנקודת המבט של אשתו אליזבת.

שבת שלום

 

[SOMEN]

The Joyous Cosmology - Alan Watts

 

[אינגה פעם אינגהס]

סיימתי השבוע שני ספרים נהדרים

האחד- טרם יצא- הנשף/ אנה הופ המגולל את סיפורם של שלושה אנשים הנמצאים במוסד למשוגעים- שניי מטופלים ורופא.
&nbsp
השני- ספר חדש בהוצאת מודן 'שיר ענוג' של לילה סולימאני. ספר נ-פ-ל-א .

 

[נמרוד2016]

הישראלי הנצחי של ניסן שור:

ההתחלה הייתה טובה, אני כבר באמצע אפשר להגיד, בנקודה זו הוא פחות טוב אבל עדיין מדבר על ההווייה, מה דעתכם? דעתכן? מי היה והייתה שם?

 

[שושן פרא]

גן החיים - על חיות ואנשים \ אנטונינה ז'בינסקה

&nbsp
לא ראיתי את הסרט "אשתו של שומר גן החיות", אך יחסי הציבור שלו הביאו לידיעתי את סיפורם של בני הזוג ז'בינסקי, וכשראיתי בספריה הציבורית את יומנה של אנטונינה ז'בינסקי, שיצא כספר בהוצאת עם עובד, לקחתי אותו לקריאה.
חלקים גדולים בספר עוסקים בחיות ובטיפול בהם, נושא שלא מעניין אותי. אך החלק העוסק במלחמה מאפשר ללמוד משהו על מה שעשוי היה להביא קתולי להציל יהודים, תוך סיכון עצמו והקרובים לו - נושא שמעניין אותי מאד. עוד דבר שמצא חן בעיניי הוא היעדרה המוחלט של דרמה וחשיבות עצמית מכתיבתה של ז'בינסקה. אף שעשתה דברים חשובים ודרמטיים מאד, כתיבתה צנועה ונוגעת ללב.
ספר מעורר מחשבות.
&nbsp
&nbsp

 

[אורלנדה]

הו! 11, גיליון המוקדש כולו למחזות

ועונג צרוף ברובו הגדול. קטעי מחזות של מחזאיות ומחזאים, מחזות שהוצגו אך לא פורסמו בכתובים, לצדם מחזות קצרים מאת סופרות וסופרים שאינם כותבים בז'אנר בדרך כלל או מעולם לא. יחד עם תרגומים מקלאסיקות רוסיות, איריות, ספרדיות, אידיות (סיפור יפהפה של איציק מאנגר בתרגומו של בני מר) וגרמניות. שלל נושאים שונים וז'אנרים שונים של כתיבה. יצירות יפות אחרות: מחזות וקטעים מאת גלעד עברון, יוסף בר יוסף, רועי חן, דרור בורשטיין, שירה פנקס, מחזה נעורים של ברכט, שנינה יפהפיה של לרמונטוב, מחזון קצת אירוני מן העיזבון של לאה גולדברג. ועוד ועוד.

בעיקר אהבתי את מחזה של ננו שבתאי ועכשיו אני מתה לקרוא את "ספר הגברים" שלה. אבל גם תרגומים מבולגקוב (יחד עם הרחבה על סיפורו הטראגי בתקופת סטלין, עשה חשק לקרוא סוף סוף את "האמן ומרגריטה", שעדיין לא, וספרים נוספים שלו). בכלל הכל עשה חשק לקרוא יותר שירה מתורגמת ולראות הצגות רציניות בתיאטרון. שאפו לדורי מנור ולרועי חן, שהוא גם כותב מוכשר וגם מתרגם נפלא. ולחשוב שהצלתי את העותק הזה ממכולה מלאה פסולת בניה ועשרות רבות של ספרים, שלא היה חפץ בהם.

בשבוע שעבר קראתי את "פדרו פארמו" של חואן רולפו, ממבשרי כתיבת הריאליזם המאגי הלטינו-אמריקאי וכפי שכותבת רות אלמול, הספר הוא בין רומן ובין פואמה בפרוזה, ובשבילי כאן היתה ההנאה העיקרית, תרגומו הנהדר של רמי סערי ולשון הפואמה. העלילה מאוד לא ברורה, עם קפיצות בזמנים ובין דמויות, כשלא ברור מי הדובר.ת, האם מעולם המתים או החיים, כשדמות המספר, שבא לחפש את פארמו - אביו המנוח - גם היא זעה ונדה בין שני העולמות ומתקשרת עם המתים באופן ישיר. זה רחוק מאוד מלהיות סגנון מועדף עלי אבל קראתי עד הסוף גם משום היריעה הקצרה, משום החשיבות ומשום הנגיעה בהיסטוריה מקסיקאית והיסטוריה היא תמיד מענייני.

ניסיתי גם בשבוע שעבר לקרוא את "ההפוגה" מאת מריו בנדטי ואת "איוולת" מאת הורסיו קסטייאנו מויא, שני ספרים מעוררים עניין. אבל היחס הבלתי נסבל לנשים שאותו מפגינות שתי הדמויות הראשיות בשני הספרים, בהתאמה, גרם לי להשליכם הצידה. לא בכל ספר מתאפשר לי לספר לעצמי שזהו רק שיקוף, מראה של נפשות מסוכסכות ואלימות המוציאות מררתן על נשים. אם סופר רוצה לכתוב לי, מן הראוי שיכבדני בשפה ראויה. חבל.

 

[נתנאל6589881]

מנסה לקרוא את הרוזן מונטה קריסטו

ולא כל כך מצליח אני כנראה לא במצב לקרוא ספרים כרגע ....

 

[נתנאל6589881]

התחלתי גם את שירת הנבלגונים תרגום אריה סתיו