מאכלים. או מותגים של מאכלים מוכנים.
זוג מבוגר נשכר לעבוד כעובדי משק בית באחוזה. זה משהו שהולך רחוק לתקופה של אדונים ומשרתים, נכון? אלה אנשים שעשו קריירה מעבודת השירות הזאת, שאולי ויתרו על להיות הורים בשבילו. אנשים שמקדישים חיים שלמים לשירות הזולת. (כולם גרים באותו בית).
מישהו נוסע בסופי שבוע לבקר מה שנקרא Stately Home (זה מ"פליסיה"). אלה בתי קייט, כנראה, של העשירים, באזורי הכפר האנגליים, שפתוחים לציבור.
אנשים פונים באדוני ובגברתי לכל זולת. זו צורת ההתבטאות. בישראל בדרך כלל המילה "אדוני" או "גברת" זה כדי להסתיר אגרסיה, זה נאמר בכעס, דווקא בחוסר כבוד.
באנגליה אומרים דברים לא בצורה ישירה, לפחות במעמד מסוים עושים זאת. מסייגים, מרככים, הרגשות נשארים מוסתרים, טון הדיבור הוא מופנם. זה מאוד שונה מהמוחצנות הישראלית.
יש לשון שונה למעמדות שונים. יש משפטים שם שברור לי שמיוחדים לא רק לצעירים, אלא לכאלה שיש להם פחות כסף, לא למדו בבתי ספר גבוהים, גדלו אולי בבית יתומים - כמו זה שמתואר כאן, זוועת עולם, אבל תמיד מתואר בפה משפט שם משפט, כפלאשבקים, זה לא נזרק לך לפנים, אבל אתה מבין את גודל הזוועה של המקום הזה ככל שהספר מתקדם. הם אומרים משפטים או משמיטים מילים שונות ואתה מבין את ההקשר, אבל אין סיכוי שהשניים שגרים באחוזה כרגע, האלמן וחמותו, היו מדברים כך.
עדיין, הזיכרון של מלחמת העולם הראשונה קיים.
אלה דברים שיכולתי לחשוב עליהם, בשליפה.