מה קוראים בשבת
- פותח הנושא Arana
- פורסם בתאריך
השבוע קראתי את
מזל קטן מאת קלאודיה פיניירו... ספר נפלא, רגיש ומרגש, עם דמות ראשית שתישאר איתי במשך הרבה זמן.
התחלתי אתמול לקרוא את ספר הגברים מאת ננו שבתאי, שעניין אותי אפילו שהיה מועמד לפרס ספיר. בינתיים אני אוהבת אותו, יש משהו בקריאה בו, במיוחד בתור אישה שהוא מאוד משחרר.
שבת שלום
מזל קטן מאת קלאודיה פיניירו... ספר נפלא, רגיש ומרגש, עם דמות ראשית שתישאר איתי במשך הרבה זמן.
התחלתי אתמול לקרוא את ספר הגברים מאת ננו שבתאי, שעניין אותי אפילו שהיה מועמד לפרס ספיר. בינתיים אני אוהבת אותו, יש משהו בקריאה בו, במיוחד בתור אישה שהוא מאוד משחרר.
שבת שלום
נתנאל6589881
New member
מה משחרר בו ? אותך בתור אישה ?
זה ספר פימניסטי ? כי כאלו לא חביבים עלי במיוחד ... אבל הנושא חשוב מאוד הבעיה שאין הרבה ספרים איכותיים כאלו ועם קול לא רק מאשים אלא גם מברר ומבין למה ואיך, ואיך ניתן לפתור את הפערים בין נשים - וגברים, השיח נשי -גברי מאוד מעניין אותי אבל מוצא פימנסטיות רבות כשטחיות מידי, אבל אציין שלא קראתי ספרי עלילה רבים אלא מאמרים והתכתבות עם פימנסטיות ברשת שתמיד נגמר רע .. אז לא יודע מה הולך בספרי עלילה או מה שמכונה רומן אז אולי זה שונה, ולכן שאלתי אותך .את אותן השאלות .
זה ספר פימניסטי ? כי כאלו לא חביבים עלי במיוחד ... אבל הנושא חשוב מאוד הבעיה שאין הרבה ספרים איכותיים כאלו ועם קול לא רק מאשים אלא גם מברר ומבין למה ואיך, ואיך ניתן לפתור את הפערים בין נשים - וגברים, השיח נשי -גברי מאוד מעניין אותי אבל מוצא פימנסטיות רבות כשטחיות מידי, אבל אציין שלא קראתי ספרי עלילה רבים אלא מאמרים והתכתבות עם פימנסטיות ברשת שתמיד נגמר רע .. אז לא יודע מה הולך בספרי עלילה או מה שמכונה רומן אז אולי זה שונה, ולכן שאלתי אותך .את אותן השאלות .
טוב שראיתי את ההודעה הזו עכשיו כי בדיוק סיימתי את הספר
ואנסה לענות על שאלתך כמיטב יכולתי.
הספר מציג את הדברים כפי שהם נראים מעיני המספרת ומדבר על מערכות היחסים המיניות ו/או רומנטיות עם הגברים בחייה אבל לא בהכרח מנקודת מבט אנטי גברית והספר לא מסתכל על דברים במושגים של שחור ולבן, יש הרבה אפור באמצע. הוא לא נותן איזו תשובה חד משמעית, אלא בעיקר מעלה את הנושאים האלו למחשבה ולשיפוטו של הקורא, למרות שהוא כן מבקר את היחסים המגדריים בין גברים ונשים.
אני באופן אישי מאוד אהבתי אותו והוא מאוד נגע לליבי.
ואנסה לענות על שאלתך כמיטב יכולתי.
הספר מציג את הדברים כפי שהם נראים מעיני המספרת ומדבר על מערכות היחסים המיניות ו/או רומנטיות עם הגברים בחייה אבל לא בהכרח מנקודת מבט אנטי גברית והספר לא מסתכל על דברים במושגים של שחור ולבן, יש הרבה אפור באמצע. הוא לא נותן איזו תשובה חד משמעית, אלא בעיקר מעלה את הנושאים האלו למחשבה ולשיפוטו של הקורא, למרות שהוא כן מבקר את היחסים המגדריים בין גברים ונשים.
אני באופן אישי מאוד אהבתי אותו והוא מאוד נגע לליבי.
נתנאל6589881
New member
הבנתי זה דבר חיובי מאוד
להראות את נקודת המבט הנשית זה חשוב מאוד במיוחד שזה בא מאישה כמו ננו והיא כותבת על זה באופן ספרותי זה חשוב, וכן גם הלא לראות בשחור או לבן זה חשוב, ואין פסול בלבקר אלא שצריך להראות הכל ולא להחסיר ולהבין את המורכבות , ואם זה קורה אין לי בכלל בעיה עם ספר כזה להפך אני מאוד בעד שהיו כמה שיותר ספרים כאלו, לי לא יצא לקורא פרוזה נשית אלא בעיקר שירה ושם זה נוגע באופן טוב יש לכאן או לכאן אבל נוגע גם במורכבות וולך נגע באני הנשי ואתה הגברי באופן יפה " אתה חברה שלי " מראה צד כזה מאוד יפה כדי לקורא את השיר גם אם מבחינה פאוטית או לשונית הוא לא ברמה גבוהה מאוד, אבל הוא מראה צד לא מגדרי ואת הצורך בהגדרות של נשי וגברי .
להראות את נקודת המבט הנשית זה חשוב מאוד במיוחד שזה בא מאישה כמו ננו והיא כותבת על זה באופן ספרותי זה חשוב, וכן גם הלא לראות בשחור או לבן זה חשוב, ואין פסול בלבקר אלא שצריך להראות הכל ולא להחסיר ולהבין את המורכבות , ואם זה קורה אין לי בכלל בעיה עם ספר כזה להפך אני מאוד בעד שהיו כמה שיותר ספרים כאלו, לי לא יצא לקורא פרוזה נשית אלא בעיקר שירה ושם זה נוגע באופן טוב יש לכאן או לכאן אבל נוגע גם במורכבות וולך נגע באני הנשי ואתה הגברי באופן יפה " אתה חברה שלי " מראה צד כזה מאוד יפה כדי לקורא את השיר גם אם מבחינה פאוטית או לשונית הוא לא ברמה גבוהה מאוד, אבל הוא מראה צד לא מגדרי ואת הצורך בהגדרות של נשי וגברי .
תולעת ספרים5
New member
שבעה מליון צעדים
ספר שיצא לאחרונה הספר מאת קרלוס גולדברג. הספר מורכב מסיפורים קצרים המתארים סיפור של מסע השרדות פיזי, אבל בעיקר רגשי,בהרי האפלצ'ים בארה"ב. קרלוס יצא למסע לבדו, ומתאר את ההתמודדות עם איתני הטבע, חיות הבר ובעיקר עם הבדידות. ספר ממגנט שקשה לעזוב וכיף לצלול אליו בשבת (במיוחד אם הולך להיות גשום מחר
...)
[URL]http://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=7689[/URL]
ספר שיצא לאחרונה הספר מאת קרלוס גולדברג. הספר מורכב מסיפורים קצרים המתארים סיפור של מסע השרדות פיזי, אבל בעיקר רגשי,בהרי האפלצ'ים בארה"ב. קרלוס יצא למסע לבדו, ומתאר את ההתמודדות עם איתני הטבע, חיות הבר ובעיקר עם הבדידות. ספר ממגנט שקשה לעזוב וכיף לצלול אליו בשבת (במיוחד אם הולך להיות גשום מחר
[URL]http://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=7689[/URL]
היה שבוע פורה עם ספרים מעניינים ברובם
התחלתי ברגל שמאל עם "הציור האחרון של שרה דה ווס" מאת דומיניק סמית, ספר שגרתי המחבר היסטוריה של האמנות עם זמננו.
אחריו קראתי את ספרו של עומר שטרנברג, "#הומו", שבו הוא מספר על גבר צעיר שמתחבט בשאלות של זהות ומגדר. מעניין ומעורר מחשבה.
"להיות בן תמותה" מאת אטול גוואנדה מתמודד עם ההכנה למוות. המסר המרכזי שלו הוא מתן אוטונומיה לחולים סופניים ולקשישים בהחלטה על עיצוב חייהם. קשה לקריאה אך מרתק.
"גוף ראשון שני" מאת סילביה מולוי הוא ספרון שבעיני הוא יותר אוסף של פתקאות. הסופרת כתבה את רשמיה בעקבות ביקורים יומיים אצל חברתה שלקתה באלצהיימר. כתוב יפה, ובמקומות מסוימים מעורר הזדהות, אבל לטעמי אינו מתגבש לכלל יצירה ספרותית.
אחריהם הייתי צריכה לנטוש את "חיים עם מבטא" מאת מרילין גוטליב, אבל התעצלתי להחליף ספר, אז קראתי עד סופו. זוהי ביוגרפיה של בעלה של הכותבת, כתובה באופן חובבני, ואינה מתעלה מעל לרמה של ספר זכרונות שמיועד לחוג המשפחתי.
האחרון היה "תגידי שאת אחת מהם" מאת אואם אקפן. הסופר הוא כומר ניגרי, שבסיפוריו קורעי הלב מתאר את מציאות החיים הבלתי נסבלת של ילדי אפריקה הדלה ושסועת המלחמות.
בשבת אקרא את "השיעור באנטומיה" מאת פיליפ רות.
שבת שלום
התחלתי ברגל שמאל עם "הציור האחרון של שרה דה ווס" מאת דומיניק סמית, ספר שגרתי המחבר היסטוריה של האמנות עם זמננו.
אחריו קראתי את ספרו של עומר שטרנברג, "#הומו", שבו הוא מספר על גבר צעיר שמתחבט בשאלות של זהות ומגדר. מעניין ומעורר מחשבה.
"להיות בן תמותה" מאת אטול גוואנדה מתמודד עם ההכנה למוות. המסר המרכזי שלו הוא מתן אוטונומיה לחולים סופניים ולקשישים בהחלטה על עיצוב חייהם. קשה לקריאה אך מרתק.
"גוף ראשון שני" מאת סילביה מולוי הוא ספרון שבעיני הוא יותר אוסף של פתקאות. הסופרת כתבה את רשמיה בעקבות ביקורים יומיים אצל חברתה שלקתה באלצהיימר. כתוב יפה, ובמקומות מסוימים מעורר הזדהות, אבל לטעמי אינו מתגבש לכלל יצירה ספרותית.
אחריהם הייתי צריכה לנטוש את "חיים עם מבטא" מאת מרילין גוטליב, אבל התעצלתי להחליף ספר, אז קראתי עד סופו. זוהי ביוגרפיה של בעלה של הכותבת, כתובה באופן חובבני, ואינה מתעלה מעל לרמה של ספר זכרונות שמיועד לחוג המשפחתי.
האחרון היה "תגידי שאת אחת מהם" מאת אואם אקפן. הסופר הוא כומר ניגרי, שבסיפוריו קורעי הלב מתאר את מציאות החיים הבלתי נסבלת של ילדי אפריקה הדלה ושסועת המלחמות.
בשבת אקרא את "השיעור באנטומיה" מאת פיליפ רות.
שבת שלום
"השעה לילה", לודמילה פטרושבסקיה
מונולוג קדחתני של אישה לא צעירה ברוסיה הסובייטית, ששלל צרות משפחתיות בעיקר, פוקדות אותה.
חיוניות עצומה בשפה, במאורעות. קשה להינתק מהספר. לפעמים גם מצחיק מאוד, צחוק שחור, מיואש אולי, אבל חוש הומור יש לה למספרת.
קראתי גם עמודים אחרונים של "תמונות עירום" מאת ענת עינהר, 3 נובלות טובות, תל אביביות, עם גיבורות נשים במרכז, ורגש אמיתי, עז, כן. שפה מפותלת ולעיתים מייגעת אבל קריאה טובה וארצה גם לקרוא את ספרה הקודם, "טורפים של קיץ".
מונולוג קדחתני של אישה לא צעירה ברוסיה הסובייטית, ששלל צרות משפחתיות בעיקר, פוקדות אותה.
חיוניות עצומה בשפה, במאורעות. קשה להינתק מהספר. לפעמים גם מצחיק מאוד, צחוק שחור, מיואש אולי, אבל חוש הומור יש לה למספרת.
קראתי גם עמודים אחרונים של "תמונות עירום" מאת ענת עינהר, 3 נובלות טובות, תל אביביות, עם גיבורות נשים במרכז, ורגש אמיתי, עז, כן. שפה מפותלת ולעיתים מייגעת אבל קריאה טובה וארצה גם לקרוא את ספרה הקודם, "טורפים של קיץ".
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.