"השעה לילה", לודמילה פטרושבסקיה
מונולוג קדחתני של אישה לא צעירה ברוסיה הסובייטית, ששלל צרות משפחתיות בעיקר, פוקדות אותה.
חיוניות עצומה בשפה, במאורעות. קשה להינתק מהספר. לפעמים גם מצחיק מאוד, צחוק שחור, מיואש אולי, אבל חוש הומור יש לה למספרת.
קראתי גם עמודים אחרונים של "תמונות עירום" מאת ענת עינהר, 3 נובלות טובות, תל אביביות, עם גיבורות נשים במרכז, ורגש אמיתי, עז, כן. שפה מפותלת ולעיתים מייגעת אבל קריאה טובה וארצה גם לקרוא את ספרה הקודם, "טורפים של קיץ".