הנה סופר שהבין והיטיב לתאר
כבר לפני כ-75 שנה , מה שלא מעט גברים בימינו טרם הפנימו:
"....מעניין אם הוא מרשה לעצמו להתנהג גם עם האחרות כמו היום אחרי הצהריים במכונית... לכל אורך הברך, אני לא מבינה איך עברתי על זה בשתיקה...הייתי צריכה להתרחק ולבקש שיפסיק...אני מכירה אותו רק ימים אחדים. אבל הייתי משותקת לחלוטין...נורא איך שאפשר פתאום להיות חלשה לגמרי, כנועה לגמרי, כשאיזה גבר נוגע בי ככה...לא תיארתי לי אף פעם איך שהכוח יכול לנטוש אותי פתאום...הייתי צריכה לעשות משהו, הוא עוד יחשוב בסוף שכל אחד יכול לגעת בי ככה... או שיאמין שזה רצוי לי... זה היה מצמרר, רעדתי כולי עד אצבעות הרגליים...." (הנערה מהדואר, עמ' 104). (ההדגשות שלי).
סיימתי השבוע את הספר. יש לי כמה השגות עליו, אבל לשבחו של צוויג ייאמר שהוא הצליח לחדור ולכתוב היטב את נפשה של אישה לאורך כמעט כל הספר.
עכשיו קוראת את "איטליה, ענן"/ מרקו לודולי. קובץ של שני סיפורים. הספקתי בינתיים לקרוא את חציו הראשון של הסיפור "איטליה" (זה שמה הפרטי של עוזרת בית), ובינתיים ההתרשמות טובה.