מה קוראים בשבת ובחג
- פותח הנושא Arana
- פורסם בתאריך
בשאיפה לסופו של ׳שוגון׳.
מעבר לתפאורה המפתה, יש משהו מן הטלנובלי והצהבהבי בספר. לא הרגשתי שלמדתי דבר-מה עמוק מן הספר.
לצד זאת, אני קורא את ״איך עשית את זה?״ מאת הלית ישורון. אסופה של ראיונות שערכה עם סופרים ומשוררים בולטים. אין מה להרבות מילים: לא נתקלתי בתיעוד כה עקרוני של עולמם הפנימי של יוצרים עבריים. בפרט, הראיונות של הלית עם אביה, אבות ישורון. ציטוט בתמונה המצורפת.
פירוט נוסף מצוי באתר הספריה החדשה.
מעבר לתפאורה המפתה, יש משהו מן הטלנובלי והצהבהבי בספר. לא הרגשתי שלמדתי דבר-מה עמוק מן הספר.
לצד זאת, אני קורא את ״איך עשית את זה?״ מאת הלית ישורון. אסופה של ראיונות שערכה עם סופרים ומשוררים בולטים. אין מה להרבות מילים: לא נתקלתי בתיעוד כה עקרוני של עולמם הפנימי של יוצרים עבריים. בפרט, הראיונות של הלית עם אביה, אבות ישורון. ציטוט בתמונה המצורפת.
פירוט נוסף מצוי באתר הספריה החדשה.
"מאחורי הדלת", ג'ורג'ו בסאני, עוד רומן מאלף
שוב עיסוק גלוי בהומוסקסואליות, שוב הקיום היהודי בפרארה. שוב פרארה כמיקרוקוסמוס של העולם. נהניתי גם לקרוא על יצירת אמנות בכנסיה מסוימת שגיבור הספר - נער, כולם כמעט כאן בני נוער, ממין זכר - נפעם ממנה. הקריאה הזאת הביאה להיכרות עם הכנסיה, עם הקבוצה הפיסולית המדוברת, עם האמן שהתברר שיצירות אחרות שלו נמצאות במקומות אחרות באיטליה ובצרפת גם כן.
מכאן התברר שאותו אמן למד אצל מאסטר מסוים שהכרתי עבודות שלו בפרארה, והמאסטר הזה - בשום אופן לא אמן מפורסם במיוחד מתקופת הרנסנס - משמש אחד הגיבורים ברומן של אלי סמית' שנקרא How to be Both שזכה לשבחים בשנת 2014.
אז במקרה עליתי על ספר שלא ידעתי על קיומו ומעניין אותי מאוד, וגם קראתי על אמנות ואמנים לא ידועים. כל זאת בעקבות ליד שמצאתי בספר שנכתב לפני למעלה מ-50 שנה.
יש לי כל מיני מחשבות בראש על הספר הבא אבל כרגע אני לא יודעת. אני מאוד רוצה לקרוא את ספרו של שלמה לאופר, "כפר הטווסים", אבל נושאיו שחורים. אולי דווקא בשבוע הבא. אבל לאחר קריאה כה אינטנסיבית אני אוהבת לא לדעת. גם "תחנות כבות" של פוגל הוא ספר שסוף סוף אגיע אליו בחודש הקרוב, אולי כבר בשבוע הבא.
קראתי שני ספרי טור-דה-פורס נשיים השבוע: "כשהלילה" של כריסטינה קומנצ'יני ו"ימי הנטישה" של אלנה פרנטה, בדיוק על רקע פרשת גילוי זהותה. הספר הזה, באינטנסיביות שקראתי בו, עיכב את החלמתי מהצטננות ארוכה. אני משוכנעת בכך. חתיכת אינטנסיביות, גם הספר וגם קצב של הקריאה, לא יכולתי להניח את הקריאה בספר שמתאר את ההתפרקות הנשית הזאת. ועוד נוגע בכוחה המרפא של מוזיקת בארוק. נו...אחרי זה, הספר של בסאני היה על טורים גבוהים פחות אבל הוא בשום אופן לא נטול אינטנסיביות רגשית - אף אחד מספריו לא דל בה - רק מעט מיושן ושובניסטי יותר ואת אלה אני מקבלת בהבנה.
שוב עיסוק גלוי בהומוסקסואליות, שוב הקיום היהודי בפרארה. שוב פרארה כמיקרוקוסמוס של העולם. נהניתי גם לקרוא על יצירת אמנות בכנסיה מסוימת שגיבור הספר - נער, כולם כמעט כאן בני נוער, ממין זכר - נפעם ממנה. הקריאה הזאת הביאה להיכרות עם הכנסיה, עם הקבוצה הפיסולית המדוברת, עם האמן שהתברר שיצירות אחרות שלו נמצאות במקומות אחרות באיטליה ובצרפת גם כן.
מכאן התברר שאותו אמן למד אצל מאסטר מסוים שהכרתי עבודות שלו בפרארה, והמאסטר הזה - בשום אופן לא אמן מפורסם במיוחד מתקופת הרנסנס - משמש אחד הגיבורים ברומן של אלי סמית' שנקרא How to be Both שזכה לשבחים בשנת 2014.
אז במקרה עליתי על ספר שלא ידעתי על קיומו ומעניין אותי מאוד, וגם קראתי על אמנות ואמנים לא ידועים. כל זאת בעקבות ליד שמצאתי בספר שנכתב לפני למעלה מ-50 שנה.
יש לי כל מיני מחשבות בראש על הספר הבא אבל כרגע אני לא יודעת. אני מאוד רוצה לקרוא את ספרו של שלמה לאופר, "כפר הטווסים", אבל נושאיו שחורים. אולי דווקא בשבוע הבא. אבל לאחר קריאה כה אינטנסיבית אני אוהבת לא לדעת. גם "תחנות כבות" של פוגל הוא ספר שסוף סוף אגיע אליו בחודש הקרוב, אולי כבר בשבוע הבא.
קראתי שני ספרי טור-דה-פורס נשיים השבוע: "כשהלילה" של כריסטינה קומנצ'יני ו"ימי הנטישה" של אלנה פרנטה, בדיוק על רקע פרשת גילוי זהותה. הספר הזה, באינטנסיביות שקראתי בו, עיכב את החלמתי מהצטננות ארוכה. אני משוכנעת בכך. חתיכת אינטנסיביות, גם הספר וגם קצב של הקריאה, לא יכולתי להניח את הקריאה בספר שמתאר את ההתפרקות הנשית הזאת. ועוד נוגע בכוחה המרפא של מוזיקת בארוק. נו...אחרי זה, הספר של בסאני היה על טורים גבוהים פחות אבל הוא בשום אופן לא נטול אינטנסיביות רגשית - אף אחד מספריו לא דל בה - רק מעט מיושן ושובניסטי יותר ואת אלה אני מקבלת בהבנה.
שושנת הכרמל
New member
מאד אהבתי את
"משקפי הזהב" של בסאני.
"משקפי הזהב" של בסאני.
שושנת הכרמל
New member
סיימתי את
אמריקנה / צ´יממנדה נגוזי אדיצ´יה.
ספר טוב מאד.
אדיצ'יה שמה מראה בפניהם של המהגרים האפריקנים ובפני התושבים האמריקנים, ובעצם בפני כל מהגרים וקולטים. לעיתים המראה הזו מגלה תווים מוכרים וידועים, לפעמים זו מראה מגדילה המבליטה את פגמי "העור", ולעיתים זו מראה קצת מעוותת, מסוג אלה שמאפשרות לנו לצחוק על עצמנו בין אם אנחנו קולטים ובין אם מהגרים.
ספר שנון ומושחז, שזור כמובן בסיפור אהבה גדול שקורותיו מקבילים פעמים רבות לסיפור ההגירה. מומלץ!
בשבועות הקודמים סיימתי שני ספרים:
- "אחותו של פרויד" / גוצ'ה סמולבסקי.
רומאן על חייה של אדופלינה אחת מאחיותיו של פרויד. בעיני הספר טוב אך מאד מעיק בתיאוריו הקשים.
מכיוון שאני - "הקוראת האינטליגנטית הממוצעת" - זו שאין לה השכלה רשמית בפסיכולוגיה, עניין אותי בסיום הקריאה לבדוק מה הביקורות של פסיכולוגים שקראו את הספר. קטילה מוחלטת של הספר כשהטענה העיקרית היא שהסופר מרדד את תורתו של פרויד ולועג לו.
- "אינדאיני בהרוורד" / ג'רלדין ברוקס
הגעתי לספר בזכות איזכורו בפורום לא מזמן. שוב רומאן המבוסס על סיפור אמיתי. שם הספר בעברית (וגם באנגלית "Caleb's crossing") מטעה. סיפורו של כלב - האינדיאני בהרוורד הוא כנראה העילה לכתיבת הספר, אך דמותו של כלב אינה הדמות המרכזית. זו ניתנה בידי נערה/ בחורה צעירה לבנה, צאצאית למשפחה מראשוני המתיישבים במאה ה-17 , נערה שהקדימה את זמנה ברוחה המשוחררת ודעותיה המתקדמות. היא זו שמספרת בגוף ראשון את קורות חייה ובהם שזור גם סיפורו של כלב.
הקריאה זורמת, אם כי בחלקו הראשון הספר לא הצליח להפעיל את רגשותי. ככל שמתקדמים הסיפור משתפר והופך למרתק ומרגש יותר.
אמריקנה / צ´יממנדה נגוזי אדיצ´יה.
ספר טוב מאד.
אדיצ'יה שמה מראה בפניהם של המהגרים האפריקנים ובפני התושבים האמריקנים, ובעצם בפני כל מהגרים וקולטים. לעיתים המראה הזו מגלה תווים מוכרים וידועים, לפעמים זו מראה מגדילה המבליטה את פגמי "העור", ולעיתים זו מראה קצת מעוותת, מסוג אלה שמאפשרות לנו לצחוק על עצמנו בין אם אנחנו קולטים ובין אם מהגרים.
ספר שנון ומושחז, שזור כמובן בסיפור אהבה גדול שקורותיו מקבילים פעמים רבות לסיפור ההגירה. מומלץ!
בשבועות הקודמים סיימתי שני ספרים:
- "אחותו של פרויד" / גוצ'ה סמולבסקי.
רומאן על חייה של אדופלינה אחת מאחיותיו של פרויד. בעיני הספר טוב אך מאד מעיק בתיאוריו הקשים.
מכיוון שאני - "הקוראת האינטליגנטית הממוצעת" - זו שאין לה השכלה רשמית בפסיכולוגיה, עניין אותי בסיום הקריאה לבדוק מה הביקורות של פסיכולוגים שקראו את הספר. קטילה מוחלטת של הספר כשהטענה העיקרית היא שהסופר מרדד את תורתו של פרויד ולועג לו.
- "אינדאיני בהרוורד" / ג'רלדין ברוקס
הגעתי לספר בזכות איזכורו בפורום לא מזמן. שוב רומאן המבוסס על סיפור אמיתי. שם הספר בעברית (וגם באנגלית "Caleb's crossing") מטעה. סיפורו של כלב - האינדיאני בהרוורד הוא כנראה העילה לכתיבת הספר, אך דמותו של כלב אינה הדמות המרכזית. זו ניתנה בידי נערה/ בחורה צעירה לבנה, צאצאית למשפחה מראשוני המתיישבים במאה ה-17 , נערה שהקדימה את זמנה ברוחה המשוחררת ודעותיה המתקדמות. היא זו שמספרת בגוף ראשון את קורות חייה ובהם שזור גם סיפורו של כלב.
הקריאה זורמת, אם כי בחלקו הראשון הספר לא הצליח להפעיל את רגשותי. ככל שמתקדמים הסיפור משתפר והופך למרתק ומרגש יותר.
נתנאל6589881
New member
הרבה זמן לא הייתי פה
אני קראתי את אדיפוס המלך ( שוב בפירוקט אבן יהודה ) את גלגמיש ואת " הדיבוק " ועכשיו אני קורא את הנסיך כספיאן ואת הרוזן מונטה קריסטו, לצערי אני במצב רוח לא טוב, ולא קורא כמעת, מקווה לחזור לעצמי, שהיה גמר חתימה טובה לכולם .
אני קראתי את אדיפוס המלך ( שוב בפירוקט אבן יהודה ) את גלגמיש ואת " הדיבוק " ועכשיו אני קורא את הנסיך כספיאן ואת הרוזן מונטה קריסטו, לצערי אני במצב רוח לא טוב, ולא קורא כמעת, מקווה לחזור לעצמי, שהיה גמר חתימה טובה לכולם .
נתנאל6589881
New member
בן יהודה
ממשיכה עם "אמנות בשדות הכח: היסטוריה קטנה של ציות ומרד"
מאת פרופ' לאה דובב.
קריאה של יצירות אמנות בדרך של הצבעה על הקשר שלהן ל...שדות כח. איך הן נענות למוסכמות, איך הן מורדות בהן במקצת. אני רק בהתחלה ולכן התיאור שלי נקרא קצת סתום. זו דרך הסתכלות ופירוש חדשה לי וגם השפה בה נכתב הספר דורשת פענוח, היא חצצית במקצת ובעיני, מערימה קשיים מיותרים מדי פעם, גם אם היא עשירה ומעניינת.
החלטתי לקרוא את הספר מתוך עניין באמנות הרנסנס והבארוק, שראיתי לאחרונה באיטליה ואולי אראה שוב בקרוב, כדי לקבל מפתחות ל"קריאה" שלה, מעבר להתפעלות הוויזואלית שעל פני השטח. בהתחשב בכך שיש ימים פנויים רבים החודש, זה ספר טוב לתקופה כזו כי נקרא לאט לאט.
מאת פרופ' לאה דובב.
קריאה של יצירות אמנות בדרך של הצבעה על הקשר שלהן ל...שדות כח. איך הן נענות למוסכמות, איך הן מורדות בהן במקצת. אני רק בהתחלה ולכן התיאור שלי נקרא קצת סתום. זו דרך הסתכלות ופירוש חדשה לי וגם השפה בה נכתב הספר דורשת פענוח, היא חצצית במקצת ובעיני, מערימה קשיים מיותרים מדי פעם, גם אם היא עשירה ומעניינת.
החלטתי לקרוא את הספר מתוך עניין באמנות הרנסנס והבארוק, שראיתי לאחרונה באיטליה ואולי אראה שוב בקרוב, כדי לקבל מפתחות ל"קריאה" שלה, מעבר להתפעלות הוויזואלית שעל פני השטח. בהתחשב בכך שיש ימים פנויים רבים החודש, זה ספר טוב לתקופה כזו כי נקרא לאט לאט.
לחג אני קוראת את הספר
I know this much is true. מדובר בספר של מעל ל 900 עמודים על החיים של שני אחים תאומים, שאחד מהם חולה בסכיזופרניה. הספר נע בין העבר להווה, אב חורג אלים ומכה, אם חלשה, המחלה של האח.
 
הספר תורגם לעברית בשם "שומר אחי" שמבטא רק אספקט אחד של הסיפור ולא את הכוונה המקורית של הסופר שמתחילה להתבהר לי. ספר קשה מאוד וההתחלה שלו מצמררת.
I know this much is true. מדובר בספר של מעל ל 900 עמודים על החיים של שני אחים תאומים, שאחד מהם חולה בסכיזופרניה. הספר נע בין העבר להווה, אב חורג אלים ומכה, אם חלשה, המחלה של האח.
 
הספר תורגם לעברית בשם "שומר אחי" שמבטא רק אספקט אחד של הסיפור ולא את הכוונה המקורית של הסופר שמתחילה להתבהר לי. ספר קשה מאוד וההתחלה שלו מצמררת.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.