לב בזירת הפשע/תמר לוינסקי
בהוצאת אופיר ביכורים, 2013
241 עמ'
*הערה: הספר התקבל לסקירה מתפוז. תודה!
זהו רומן בדיוני על השתלת לב ראשונה שבוצעה בישראל בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הרומן מתמקד בצדדים האפלים שמאחורי פעולה מצילת החיים כביכול האמורה לייצג עקרונות נשגבים כמו קידום המדע לטובת האנושות והצלת חיים. אך על אף שאין מודבר בספר תיעודי, העלילה למעשה מתבססת בחלקה על הסיפור האמתי של השתלת הלב הראשונה בארץ, שבוצעה בבית חולים בילינסון בשנת 1968. בשני המקרים מדובר בניתוח שבוצע בסודי סודות ומבלי ליידע או לקבל אישור ממשפחת התורם. הרומן מתחקה אחרי המניעים המפוקפקים לניתוח, בצוות הרפואי ובחולים ומשפחותיהם שהיו מעורבים בו ובהשלכותיו המעשיות והמוסריות.
ד"ר כהן, ראש מחלקת ניתוחי חזה בבית חולים בדיוני, הוא רופא מנתח רשלן ואדיש לפציינטים שלו. הוא איש קר ושאפתן הסובל משיגעון גדלות, אשר שולט במחלקתו ביד רמה ורודנית. הוא מאמין שביצוע השתלת לב ראשונה בארץ יאדיר את שמו ויכניס אותו אל בין דפי ההיסטוריה. כל האמצעים כשרים להשגת מטרתו, והוא מאלץ את הצוות הרפואי במחלקתו ובמחלקות אחרות לשתף עמו פעולה למרות הספקות האוכלים בהם. הוא מצליח לשכנע את הנהלת בית החולים וראשי מחלקות אחרות בנחיצות ובדחיפות של ניתוח ההשתלה ולהרדים אותם בשמירה בזמן שהוא מבצע את זממו בסתר, במרמה ותוך התעלמות מכללי האתיקה הרפואית. כהן ורופאים רבים נוספים, ובייחוד הבכירים יותר, מתוארים כאנשים חסרי מצפון ובעלי אתיקת עבודה קלוקלת, המונעים על ידי אינטרסים אישיים בלבד והמעוניינים רק בקידום ובטובות הנאה. הם מושחתים, בעלי מנהגים אישיים דוחים, חסרי התחשבות, ומטרידים ומנצלים מינית את נציגות המין הנשי בצוותיהם. הרופאים הזוטרים נאלצים לבצע את המצווה עליהם מתוך תחושות של אי אמון, גועל וחוסר אונים. ואילו החולים התמימים וקרוביהם מגלים רק בדיעבד איזה תרגיל מלוכלך בוצע על חשבונם וחשבון יקיריהם.
הספר מספר סיפור מרתק ועוסק בנושאים חשובים, כמו טוהר מידות ואתיקה רפואית. הוא מתאר בצורה מהימנה, עם קורטוב של סאטירה ואירוניה, את הווי בית החולים ואת הפרוצדורות הרפואיות למיניהן. אך כיצירה ספרותית הוא לוקה לדעתי בכמה וכמה בעיות. ראשית, סגנון הכתיבה לפרקים בעייתי, עם הדגשות יתר של דברים מובנים מאליהם או חזרה מיותרת על דברים שכבר נאמרו. גם חלק מהדמויות מוצגות לפעמים כשטוחות וסטריאוטיפיות עד כדי גיחוך, עד כי הן נראות קריקטורות של ממש. כמו כן, יש בספר תכנים שלטעמי מיותרים ומקנים לו גוון צהבהב ומציצני, כמו למשל תיאור גרפי, מליצי ומפורט יתר על המידה של יחסי מין בין שתי דמויות משניות לחלוטין, אשתו של ד"ר כהן והמאהב שלה, שכשלעצמו אינו תורם דבר להתפתחות העלילה או למסר הרומן. בנוסף, הסיבות לחלק מהמעשים של הדמויות אינן מוסברות באופן משכנע לטעמי. כך, לא ברורה הסכמתו של ראש המחלקה הנוירוכירורגית להעביר את התורם הפוטנציאלי שאושפז במחלקתו ובאחריותו לרשותו של כהן מבלי לתאם זאת עם הנהלת בית החולים ומבלי להמתין אפילו 24 שעות ולבצע את כל הבדיקות הנדרשות כדי לוודא שלא ניתן להציל את החולה. לחלוטין לא מובן מדוע שאיש החרד למשרתו יפעל בצורה כה מטופשת, נמהרת וחסרת אחריות כשאין לו מה להרוויח מכך, אבל יש לו הרבה מה להפסיד. ועוד מוזר שחרף רצונו העז של כהן שההשתלה הגורלית תצליח וחרף תכנון ותרגול התהליך זמן רב מראש, לא טרחו לוודא שלב התורם אכן בריא ומתאים להשתלה בחזהו של חולה אחר. גם אם השתלשלות המאורעות שעליהם מתבסס הספר במציאות לא הובררה עד הסוף, תפקידו של מחבר של יצירה ספרותית שהיא פרי הדמיון לאפיין את הדמויות ומניעיהן בצורה אמינה ומשכנעת, דבר שכאמור לא תמיד נעשה ברומן הנוכחי. וגם הטוויסט לקראת סופו של הספר, הכולל מעשה רצח, היה חלש ומיותר בעיניי.
לסיכום, מדובר בספר העוסק בנושא מרתק ושבהחלט אפשר להעביר כמה שעות בקריאתו מבלי להרגיש שהן היו בזבוז זמן. יחד עם זאת, לאור הפוטנציאל הגלום בנושא שכזה והדילמות והדרמות האנושיות שהוא מעורר, אפשר היה להגיע לתוצאה איכותית, בעלת ערך ספרותי, משכנעת ומעניינת בהרבה מזו שהושגה בספר הנוכחי.
