הרב חיים נבון על תפקידה של האמנות

  • פותח הנושא Arana
  • פורסם בתאריך

Arana

Active member
מנהל
הרב חיים נבון על תפקידה של האמנות

נתקלתי בטור של הרב חיים נבון מחודש מרץ בו הוא מערער על הראייה של האמנות כמשהו שתפקידו לזעזע:

"אני מסתייג מעצם התפקיד המרגיז־מתסיס־מחריב שהם מייעדים לאמנות. [...]
לְמה זה טוב? תאמרו: כדי לערער על המוסכמות. אבל כבר אין מוסכמות; הרגתם את כולן. אולי כדי לזעזע דעות קדומות? אך אחרי ציד־המכשפות של התקינוּת הפוליטית, הדעה הקדומה היחידה שנותרה ברשות הרבים שלנו היא שאין שום ערך לדעות קדומות. שוב ושוב מנסים אותם אמנים לטלטל אותנו בדיוק באותו כיוון, למתוח עוד ועוד את רף הגירוי עד לזרא, באותם מיצגים מזעזעים לעייפה. בסדר, זעזעתם.
על כך נוסיף, שהתרבות העכשווית מחקה את הגבול שפעם הבדיל בין תרבות גבוהה לתרבות נמוכה. למה רמברנדט הוא אמנות, וגרפיטי על תחנת אוטובוס לא? בעידן הפוסט־מודרני, כל ניסיון לדרג ולהבחין בין הגבוה לנמוך נתפס כמעשה כמעט אלים של כפיית הגמוניה תרבותית. [...]
יש תפקיד לאמנות; אבל אתם, האמנים, נטשתם אותו. כשאני מביט בציור של ורמיר, נשימתי נעתקת לנוכח כל היופי הזה. אני לומד ממנו איך אפשר לראות את העולם שלנו במבט אחר, איך מתחת לפשוט נחבא הנשגב. לא מצאתי ציור בן זמננו שמעניק לי את החוויה הזו. כשאני קורא את אלתרמן, אני משתאה לנוכח העוצמה המהממת של המילים המוּפזות והמפזזות. לא נתקלתי במשורר בן דורנו המתקרב לעוצמות הללו, או אפילו שואף להן."

מה דעתכם
 

ihtiyar

New member
קראתי רק את הפתיח, והבנתי שאין טעם להמשיך.

הנה הפתיח המקורי:
תתקדמו: אמני ישראל, זעזעתם, מה עכשיו?
השאלה האם אמן נאמן למדינה היא שאלה שולית למדי. חשובה הרבה יותר ממנה השאלה האם האמן נאמן לאנושות ולאנושיות. האם הוא שואף אל הטוב והנשגב, או שהוא רק מעמיד עוד אסלות, בעולם שהפרהסיה שלו ממילא הולכת ונדמית לשירותים ציבוריים?

כמה נמוך, כמה סטריאוטיפי, מי בכלל רוצה להמשיך לקרוא את דעתו אחרי פתיח שכזה?
כדי להמחיש, הנה כמה פרפראזות על הפתיח שלו:

תתקדמו: רבני ישראל, התנבאתם נגד חילוניות ונשים, מה עכשיו?
השאלה האם רב נאמן למדינה היא שאלה שולית. חשובה הרבה יותר ממנה השאלה האם הרב נאמן לכלל האנושות. האם הוא שואף אל הטוב והנשגב, או שהוא רק מעמיד עוד מִגבּלות והדָּרוֹת, בישראל שהפרהסיה שלה ממילא הולכת ונדמית לתיאוקרטיה ימי-ביניימית?

או נוסח אחר:
פמיניסטיות, זעזעתן, מה עכשיו?
השאלה האם פמיניסטית נאמנה למדינה היא שאלה שולית למדי. חשובה הרבה יותר היא השאלה האם הפמיניסטית נאמנה לכלל האנושיות או רק לנשים. האם היא שואפת אל הטוב והנשגב, או שהיא רק שורפת חזיות בעולם שהפרהסיה שלו ממילא הולכת ונדמית למועדוני פריצות?

אפשר להוסיף עוד פתיחות סטיגמטיות ורדודות כאלה על שמאלנים, ערבים, נוער הגבעות, נשות הכותל וכד', אבל מקווה שהבהרתי את דעתי.
 
אני לא חושבת שיש למשהו שאדם יוצר מטרה קבועה

הוא יכול ליצור רפליקה של הטבע או האדם שמולו בדומה למראה,הוא יכול לנסות להציג את העולם דרך תפיסת עולמו,הוא יכול להביע רגש חתרני או עמדה פוליטית והוא יכול לחזק את הקיים.

אני גם חושבת שזה מוזר שאנשים ממשיכים להתרגש כששוחטים את אותה פרה בשינוי התפאורה שוב ושוב,אבל מסתבר שגסות כזו או אחרת וטאבו הוא כמעט תמיד עסק מושך.


ראיתי הרבה יצירה חדשה ומעוררת.למשל אני זוכרת שאמנית רוסיה פרסמה סוג של מחאה על הזהות הרוסית ישראלית שלה והסטיגמה של "זונה" . היא פירסמה את עצמה לובשת כובע עממי וגבוה שבמבט ראשון נראה כמו תלבושת רוסית טיפוסית.במבט מקרוב אפשר לגלות שהקישוטים שמקשטים אותו בנויים מעשרות קלפים של נשים ערומות מהסוג שמוצאים זרוק ברחוב תל אביבי. זה חתרני ומזעזע בעיני.
 

KallaGLP

New member
בלי קשר למסרים שהאמנות מנסה להעביר

ובלי קשר לדעתו של הרב, אני בהחלט חושבת שדברים רבים הנחשבים לאמנות כיום אין להם כל קשר לאמנות. וכן, בעיניי לחרבן, סליחה על הביטוי, על כל דבר שלא יהיה, זו לא אמנות. שוב, אין קשר בכלל למסר. גם אם אני הכי מזדהה עם מסרים או עם רעיונות, לא כל העברת מסרים בכל דרך היא אמנות. לעומת זאת, אפשר להעביר מסרים שאיני מזדהה איתם ואף לזעזע, וזה ייחשב לאמנות בעיניי.
בקיצור, אפשר להעביר כל מסר בצורה אמנותית או לא אמנותית, השאלה אם מדובר באמנות או לא קשורה לדרך שבה מעבירים אותו ולא למהות המסר מבחינתי.
ובדבר אחד אני מסכימה עם דברי הרב, בלי קשר לשום דבר אחר - העולם הופך יותר ויותר לשירותים הציבוריים של האנושות.
 

ihtiyar

New member
במקרה...

...ממש במקרה מוצגת בימים אלה במוזיאון ישראל התערוכה "לילה יורד על ברלין".
בתקופת השלטון הנאצי היו כאלה שהחליטו שיצירות ו/או האמנים שאינם משרתים את הרוח הגרמנית/ארית הם אמנים/אמנות מנוונים. כדי "לחנך" את ההמונים הם אספו יצירות מודרניות, רחמנא לצלן, והציגו אותן בתערוכה בנוכחות אנשי תרבות מובהקים כמו היטלר וגבלס, כדי (א) לאיים על האמנים ו-(ב) להגחיך את אותה "אמנות מנוונת" כהגדרתם. חלק מיצירות המופת הללו מוצגות היום ב"לילה יורד על ברלין".
גם שוסטקוביץ, אנה אחמטובה, סולז'ניצין, פרוקופייב ועוד, שילמו מחיר על כך שיצירותיהם לא התאימו ל"ריאליזם הסוציאליסטי" או כל כינוי ז'דנוביסטי-סטליניסטי אחר.

כל שלטון ו/או חברה שמרנית לא סובלים סופרים, ציירים, נביאים או משוררים שבדבריהם או יצירותיהם יש ביקורת, חדשנות ופריקת-עול. זאת הסיבה שבעטיה זרקו את ירמיהו לחצר המטרה, את כתביו של רמח"ל שרפו וקברו, ואת שיריו של היינה לא מלמדים בישראל.
לאמנות אין הגדרה, וטוב שכך. גם אין הגדרה לטוב, יפה, צודק. הזמן הוא הקובע, ולא איזה ז'דאנוב, מקארתי, Index Librorum Prohibitorum, מירי רגב, יאיר גרבוז או רב כלשהו.
הזמן והצרכנים הם השיפוט היחיד.
יכול אדם להציג מַשׁתֵנָה במוזיאון, או לתקוע מקל בעכוזו על הבמה. רק הזמן יאמר אם מדובר בפרובוקטור נלעג או במישהו ששינה את תפישת האמנות האנושית.

תזכורת קצרה: אחרי הבכורה, האופרה כרמן הוגדרה ע"י המבקרים "בלתי מוסרית". בליל הבכורה של פולחן האביב היו מהומות והאשימו את סטרווינסקי ואת ניז'ינסקי בברוטליות ופגאניזם. הקהל והזמן החליטו אחרת. דור אחרי שמיכלאנג'לו צייר את יום הדין בקפלה הסיסטינית, הביאו את דניאל דה-וולטרה לכסות את מערומי הדמויות (ובזכות זה הוא זכה לתהילת עולם בכינוי "התחתונאי". למזלנו הוא לא יכול היה להגיע לתקרה, כי הפיגומים הוסרו). את מה ש"התחתונאי" קילקל כבר אי אפשר לתקן, לצערנו.
 

KallaGLP

New member
מה הקשר? אתה מדבר על שני דברים נפרדים לגמרי.

זכותי לחשוב ואף להגיד שמשהו אינו אמנות טובה או אינו אמנות כלל בעיניי. כל אחד רשאי שתהיה לו דעה והזכות לבטא אותה. אולי אני טועה, אבל אני נוטה להאמין שגם לך אולי יש ספרים או יצירות המוגדרות כאמנות שאתה לא אוהב או אינן נראות אמנות בעיניך. אבל אין זה מעניק לי או לך או למדינה או למי שזה לא יהיה את הזכות לאסור על אותו אדם ליצור או להציג את יצירתו או לאיים עליו או על החופש שלו בצורה כלשהי או לפגום או להרוס את היצירה עצמה בגלל הדעה השלילית על האמנות או "האמנות" שלו. כמו שליצור ולטעון שאתה אמן היוצר אמנות זה חופש הביטוי כך להגיד שבעיניי זו אמנות גרועה או לא אמנות כלל זה גם חופש הביטוי, ואין ליטול את החופש הזה בשני המקרים. כמובן, בהנחה שהיצירה או ההתנגדות לה אינן כרוכות במעשים הפוגעים בזכויות אדם, כמו ניצול מיני, פגיעה פיזית וכד', אבל זה ברור מאליו.
 

KallaGLP

New member
ואגב, גם אם "הזמן" (כלומר כך וכך בני אדם, שעם כל הכבוד

גם הם רק... בני אדם) יאמר משהו תמיד זכותי לחשוב אחרת, אני מקווה. ישנן יצירות נחשבות שאני לא רואה בהן כלום (ויש גם יצירות שלא נחשבות שאני מאוד אוהבת), והעולם ממשיך להתנהל ולא מעלים אף אחד על מוקד בגלל זה.
 

ihtiyar

New member
מסכים איתך לחלוטין, חוץ מדבר אחד

והוא עניין האמנות. כל עוד אין הגדרה מוסכמת ליפה, טוב, צורם, רציני, ראוי וכד', לא תהיה הגדרה לאמנות (או שהיא תהיה כוללנית מדי, וככזאת חסרת משמעות). לכן את ואני, כמו כל אדם, יכולים לומר (ואומרים) אם משהו מוצא חן בעינינו או לא, וזאת אמירה סובייקטיבית. אבל אם נאמר ש"זאת לא אמנות", זה למעשה חסר משמעות אובייקטיבית, כמו "זה לא רציני" או "זה לא יפה" "זה בכלל לא ציור" וכד'.
בכל השאר, כאמור, אני שותף לדעתך.

...ונזכרתי בדברים שסיפרתי כאן לא מזמן על האמריקאים בגלריה אשר בארמון פיטי בפירנצה ודעתם על ציור של רפאל.
 
יפה כתבת. ובהקשר הזה אני ממליצה בחום על ספרה

של רותי דירקטור "אמנות עכשווית אני מדברת אליכם - מאה השנים הראשונות".
 

KallaGLP

New member
אכן יש סובייקטיביות מה הופך יצירה לאמנות בעיני כל אחד.

מבחינתי אין בעיה להגיד ש*בעיניי* יצירה X אינה אמנות כי איני מוצאת בה את הערך האמנותי המוסף שאני בדרך כלל מוצאת ביצירות שהן כן אמנות בעיניי. זה שההגדרה חמקמקה לא אומר שאין לנו חוש או אינטואיציה המנחים אותנו ברמה האישית. אני לא כופה את דעתי על אחרים ולא טוענת לאיזו אמת אובייקטיבית, וממילא אם מספיק אנשים יאמינו שכן מדובר באמנות היצירה תיחשב לכזו, אבל זכותי לבטא את הקול הסובייקטיבי שלי. להשתיק את הקול האישי הזה זה לא פחות דיכוי מאשר להשתיק את האמן או ליטול ממנו את הזכות ליצור.
 

KallaGLP

New member
ואגב, באגדה המפורסמת, היה קול אחד ויחיד שצעק

שהמלך הוא עירום. כנראה שהמלך אכן היה לבוש, אם כך.
 

Arana

Active member
מנהל
"הערך האמנותי המוסף" - אפשר להגדיר מהו?

יופי אסתטי? התעוררות של רגשות?
 

KallaGLP

New member
אני לא יודעת אם אפשר להגדיר, קשה לתת לזה שם,

זה כנראה שילוב של כמה תחושות. אבל אפשר לחוש בו או להבחין מתי אין חשים בו. זה קצת כמו אהבה: קשה להגדיר מהי, אך יודעים מתי מרגישים אותה ומתי לא.
 

ihtiyar

New member
אי אפשר להגדיר. נקודה.

ביום שתהיה הגדרה לאסתטי, מעצבן, אהבה, מכוער, צדק, רע וכד', זה יהיה יומם האחרון של האמנות, המוסר, המשפט וכד'. מאותו יום ואילך נזין את ההגדרות למחשבים, והם ייצורו לנו מוזיקה אסתטית, ציורים יפים, פסקי דין צודקים וכללי-התאהבות נכונים ומוסריים.
כתבת: "זה קצת כמו אהבה: קשה להגדיר מהי, אך יודעים מתי מרגישים אותה ומתי לא".
כלומר, כשאני מאוהב - זאת אהבה, וכשאני אוהב יצירה - זאת אמנות.
אבל כשאני לא אוהב יצירה כלשהי - זאת לא אמנות? וכשהיא אהבת מישהו שאני מתעב - זאת לא אהבה?

כדי לסיים בטעם טוב ואופטימי, אומר שקראתי את המאמר של אותו רב חיים נבון (אני מדגיש: רב), ושמחתי להווכח שהוא דן ביצירות ציור, קולנוע ופיסול של ורמיר ודושאן, אודי אלוני ורמברנדט, אולי במסגרת קורס שהוא מעביר על הפסוק הידוע מפרשת יתרו "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה"
 

KallaGLP

New member
סליחה שאני נודניקית


אבל אם אני לא מאוהבת, זו לא אהבה מבחינתי, ואם אני לא רואה שום דבר אמנותי ביצירה (אני לא אוהבת רק אמנות, אבל אני יכולה להבדיל כשאני אוהבת משהו על ערכו האמנותי וכשאני אוהבת משהו מסיבות אחרות, או אפילו כשאני לא מתחברת למשהו אף על פי שיש לו ערך אמנותי בעיניי), היא לא אמנות בעיניי. ייתכן שאדם אחר מאוהב באדם שאיני אוהבת אותו ואז בעיניו זו אהבה, בדיוק כמו שייתכן שמישהו אחר רואה ערך אמנותי היכן שאני לא רואה אותו, ואז בעיניו זו אמנות.
בכל אופן - כדי לסיים בנימה אופטימית, חג שמח.
 

ihtiyar

New member
יופי, אז הסכמנו סוף סוף

שאמנות, יופי, טוב, אהבה, טעים וכד' - הם חסרי הגדרה אובייקטיבית,
ולכל אדם, כמוך וכמוני, העדפות סובייקטיביות שאין בהן ולא כלום עם הגדרה של עניין כלשהו כצודק, אמנות, צורם, אהבה, מכוער וכד'.

נ.ב. - אם אין (וטוב שכך!!!) הגדרה ל-אמנות, אז ברור שאינני יודע מה זה ערך אמנותי.

... ולמרות שאין הגדרה ל-שמחה, שיהיה לכולנו חג שמח, כל אחד עפ"י דרכו
 
למעלה