המלצה
The Autobiography Of Benvenuto Cellini
by Benvenuto Cellini
, 496 pages
Published 1999 by Penguin Classics
קראתי במהדורת קינדל.
בנוונוטו צ'ליני נחשב לאחד מגדולי הצורפים של הרנסנס האיטלקי. לא ברור לי מי קבע את העובדה הזו והאם היא מבוססת על עדויותיו העצמיות המשבחות את עצמו ואת איכות עבודתו באוטוביוגרפיה הזו שלפנינו או שאכן נמצאו לכך ראיות. בין כה, אני לא הצלחתי למצוא צילומים או תמונות של שלל יצירותיו בהן הוא מתפאר במהלך האוטוביוגרפיה ואני חייבת להסתמך על עדותו העצמית שנמסרת לקורא בבטחון עצמי החלטי ובלתי ניתן לערעור
נולד ב- 1500, מת ב - 1571 בנוונוטו צ'ליני בנו של ארכיטקט ומוזיקאי, בחר לאכזב את אביו וללכת אחר נטיות ליבו להיות צורף ופסל ולא מוזיקאי. מתחילת האוטוביוגרפיה הזו שלפנינו הוא מורד במוסכמות ומסרב להיות ממושמע לעיתים עד קשות עורף וסיכון חיו.
הוא מתאר בציניות ובהומור שלוח רסן את קורותיו, ומערכות יחסיו עם האפיפיורים, הדוכסים שהיוו פטרונים לעבודתו ועם מלך צרפת פרנסואה הראשון. מאחר ובנוונטו צ'ליני היה אדם חם מזג ומהיר חימה, לא נחסכות מהקורא מלחמותיו האישיות עם אמנים בני זמנו ועם אנשים שאיתם בא בעימותים.
למעשה מאחר ורוב הזמן נשא פגיון וחרב, ומאחר והיה מהיר חימה הוא הורג במי שעולב בו, באמנותו ובמשפחתו בלי רחם והספר זרוע מתים על ימין ועל שמאל.
דווקא אלה לא מכניסים אותו לכלא אלא חשד פרוע שגנב מהאפיפיור. צ'ליני מתאר את יאושו ואת נחת זרועו של האפיפיור בעת שהותו בכלא וסירובו של האפיפיור לשחררו.
גם עם מלך צרפת הוא מגיע לפרשת מים והוא חוזר לאיטליה ללא הסכמה מפורשת שלו.
צ'ליני מתאר את תהליך היצירה שלו וגם מתאר לקורא את המוצר המוגמר. מהביוגרפיה עולה כי לא אחת חתרו תחתיו אמנים אחרים בשל שיטות העבודה האיטיות והפרפקציוניסטיות שבהן נקט. לא אחת פקפקו פטרוניו בגמר המוצלח של היצירה. אבל, צ'ליני הנאמן לעצמו וליצירה שלו, לא ויתר על עקרונותיו גם במחיר הפסד כספי.
זו אוטוביוגרפיה מעניינת היא כתובה בשפה קולחת והאירוניות הטבועה בה מזכירה רומאנים פיקרסקים ביחוד בתהפוכות ובאירועים שמלווים את דמותו של צ'ליני שלא בוחל בנקמות קטנות וגדולות ובתיאור אויביו ומתנגדיו בשפת רחוב רעילה.
בחלק האחרון של האוטוביוגרפיה לאחר שחזר מצרפת שם הגיע ליחסים קרים עם המלך והסתכסך עם המאהבת של המלך , הוא משרת את הדוכס קוזימו מדיצ'י ומתאר את תהפוכות יחסיו עם הדוכס בזמן בניית הפסל פרסאוס אוחז בראש מדוזה.
האוטוביוגרפיה פורסמה ע"י גתה בתחילת המאה ה- 18 ומאז צ'ליני הפך למפורסם גם בזכותה. בזכות הכתיבה שלו וגם אולי בזכות השחצנות והגוזמאות הטבועה בו.
מומלץ בחום לאוהבי ההיסטוריה, הבידור והאמנות.
by Benvenuto Cellini
, 496 pages
Published 1999 by Penguin Classics
קראתי במהדורת קינדל.
בנוונוטו צ'ליני נחשב לאחד מגדולי הצורפים של הרנסנס האיטלקי. לא ברור לי מי קבע את העובדה הזו והאם היא מבוססת על עדויותיו העצמיות המשבחות את עצמו ואת איכות עבודתו באוטוביוגרפיה הזו שלפנינו או שאכן נמצאו לכך ראיות. בין כה, אני לא הצלחתי למצוא צילומים או תמונות של שלל יצירותיו בהן הוא מתפאר במהלך האוטוביוגרפיה ואני חייבת להסתמך על עדותו העצמית שנמסרת לקורא בבטחון עצמי החלטי ובלתי ניתן לערעור
נולד ב- 1500, מת ב - 1571 בנוונוטו צ'ליני בנו של ארכיטקט ומוזיקאי, בחר לאכזב את אביו וללכת אחר נטיות ליבו להיות צורף ופסל ולא מוזיקאי. מתחילת האוטוביוגרפיה הזו שלפנינו הוא מורד במוסכמות ומסרב להיות ממושמע לעיתים עד קשות עורף וסיכון חיו.
הוא מתאר בציניות ובהומור שלוח רסן את קורותיו, ומערכות יחסיו עם האפיפיורים, הדוכסים שהיוו פטרונים לעבודתו ועם מלך צרפת פרנסואה הראשון. מאחר ובנוונטו צ'ליני היה אדם חם מזג ומהיר חימה, לא נחסכות מהקורא מלחמותיו האישיות עם אמנים בני זמנו ועם אנשים שאיתם בא בעימותים.
למעשה מאחר ורוב הזמן נשא פגיון וחרב, ומאחר והיה מהיר חימה הוא הורג במי שעולב בו, באמנותו ובמשפחתו בלי רחם והספר זרוע מתים על ימין ועל שמאל.
דווקא אלה לא מכניסים אותו לכלא אלא חשד פרוע שגנב מהאפיפיור. צ'ליני מתאר את יאושו ואת נחת זרועו של האפיפיור בעת שהותו בכלא וסירובו של האפיפיור לשחררו.
גם עם מלך צרפת הוא מגיע לפרשת מים והוא חוזר לאיטליה ללא הסכמה מפורשת שלו.
צ'ליני מתאר את תהליך היצירה שלו וגם מתאר לקורא את המוצר המוגמר. מהביוגרפיה עולה כי לא אחת חתרו תחתיו אמנים אחרים בשל שיטות העבודה האיטיות והפרפקציוניסטיות שבהן נקט. לא אחת פקפקו פטרוניו בגמר המוצלח של היצירה. אבל, צ'ליני הנאמן לעצמו וליצירה שלו, לא ויתר על עקרונותיו גם במחיר הפסד כספי.
זו אוטוביוגרפיה מעניינת היא כתובה בשפה קולחת והאירוניות הטבועה בה מזכירה רומאנים פיקרסקים ביחוד בתהפוכות ובאירועים שמלווים את דמותו של צ'ליני שלא בוחל בנקמות קטנות וגדולות ובתיאור אויביו ומתנגדיו בשפת רחוב רעילה.
בחלק האחרון של האוטוביוגרפיה לאחר שחזר מצרפת שם הגיע ליחסים קרים עם המלך והסתכסך עם המאהבת של המלך , הוא משרת את הדוכס קוזימו מדיצ'י ומתאר את תהפוכות יחסיו עם הדוכס בזמן בניית הפסל פרסאוס אוחז בראש מדוזה.
האוטוביוגרפיה פורסמה ע"י גתה בתחילת המאה ה- 18 ומאז צ'ליני הפך למפורסם גם בזכותה. בזכות הכתיבה שלו וגם אולי בזכות השחצנות והגוזמאות הטבועה בו.
מומלץ בחום לאוהבי ההיסטוריה, הבידור והאמנות.
