"סטונר" / ג'ון וויליאמס

Arana

Active member
מנהל
"סטונר" / ג'ון וויליאמס

"סטונר" / ג'ון ויליאמס

Stoner \ John Williams

הוצאת ידיעות ספרים, 2011, מאנגלית: שרון פרמינגר

וויליאם סטונר נולד ב-1891 וגדל בחווה הקטנה והדלה של הוריו במיזורי, ארה"ב. בהיותו בן 19 שלחו אותו הוריו לאוניברסיטה ללמוד חקלאות כדי לשפר את מצבה הכלכלי של המשפחה. סטונר אכן התחיל בלימודי החקלאות, אך קורס בספרות שלקח במסגרת שיעורי החובה פקח את עיניו לראות כי זהו ייעודו האקדמי. ואכן, סטונר נשאר באותה אוניברסיטה ומתקדם בתארים, מכיר במסיבת סגל את אדית, מציע לה נישואין והם מולידים יחד בת, מלחמות העולם הראשונה והשנייה באות והולכות, השפל הכלכלי גואה וחולף, סטונר ממשיך להתנהל דרך נישואיו הכושלים, הרומן הקטן שלו מהצד, עוינות מצד ראש החוג באוניברסיטה, מחקריו וספריו. הוא מת באותה צורה חסרת ייחוד בה חי, בחדר עבודתו, מוקף בספריו.

זוהי, בתקציר, עלילתו של "סטונר" – סיפור מינורי ואפור על אדם מינורי ואפור שחי חיים מינוריים ואפורים. אני מודה שהתקציר הזה לא עורר בי התלהבות להגיע לספר הזה, אבל לזכות הפורום ייאמר שככל שהביקורות האוהדות נערמו, סקרנותי גברה, וכשהזדמן לי לקנות את הספר במכירה מוזלת ניצלתי את ההזדמנות.
לפני שקראתי, היה לי קשה להבין איך ספר עם נתוני פתיחה עלילתיים כאלה יכול לקצור כל כך הרבה מחמאות. כנראה שצריך לקרוא כדי להבין, ואולי בעצם לא לגמרי: גם במהלך הקריאה, כשמצאתי את עצמי מרותקת, היה לי קשה להבין למה בעצם; סטונר הוא לא דמות יוצאת דופן או מעניינת מדי, הוא מתנהל בחייו בצורה אדישה ולפעמים אפילו מנותקת, יש תחושה כאילו הכל חולף לידו באותה מידה שהכאוס של מלחמות העולם חולף ליד האוניברסיטה שמהבועה שלה אינו יוצא. אפילו עם ההתנהגות הגחמנית וההפכפכה של אשתו אינו מתעמת. סטונר פשוט עושה רושם של אדם חיוור, נרפה וחסר חוט שדרה. אבל אז מגיעות אותן הבלחות של רגש – כשהמדובר ביחס של סטונר לספרות, למאהבת הצעירה שלו ולבתו הקטנה. ולמרות שסטונר נמנע מעימותים (עד כדי כך שהוא נשאר באותה אוניברסיטה למרות שמצבו יכול להשתפר משמעותית באוניברסיטה אחרת), הוא בכל זאת נשאר יציב ונחוש בדרכו ועומד על שלו באופן שקט ולא מתלהם, ובסופו של דבר מצליח להגיע להישגים קטנים בחייו הקטנים.
ואולי זו הכתיבה – לכאורה מינורית, שקטה, לא מתבלטת כמו סטונר, ובדרכה השקטה והנחושה כובשת את הקורא וגורמת לו לצלול בשקיקה לחייו של סטונר, האפורים מבחוץ והצבעוניים מבפנים, ולחוש כלפיו חמלה וחיבה לנוכח האנושיות הממשית כל כך.

מומלץ.

 

siv30

New member
ספר מקסים

אהבתי מאוד והמשכתי וקראתי גם את "אוגוסטוס" שלו, רומן מכתבים וקטעי יומן על תקופת אוגוסטוס הקיסר. הסגנון שלו המינורי והשקט ממשיך גם שם והוא עוצמתי.
 

דיאנה1

New member
אני לא
אני זוכרת שהוא נורא עיצבן אותי

בגלל היחס לאשתו והבגידה ולא אהבתי לא אותו ולא את הספר.
 

בודלר

New member
תודה, ארכוש את הספר במבצע בצומת מקווה לאוהב.

ש לי ציפיות מהספר לאור הביקרות החמות מקווה לא להתאכזב.
 
למעלה