הסיכום השבועי

[Arana]

הסיכום השבועי

אז מה היה לנו השבוע

באיזה תרגום של "אנקת גבהים" לבחור

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180627929

השאלה הפרובוקטיבית בתולדות הספרות
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180632645

נפטרה הסופרתך והעיתונאית דניאלה שמי
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180638544

פרויקט 12 השבטים בפארק המסילה
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180634617

ביקורת על "לחצות נהר פעמיים"
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180646482

כשהסופר פונה אל הקורא או הקוראים
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180643630



ביקורות והמלצות

"גן העדן האבוד" / ג'ון מילטון – מרקש7
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180642184

"ההרצאה האחרונה" / רנדי פאוש – אור הקטן 2
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180634593

"הפיל נעלם" / הרוקי מורקמי – אור הקטן 2
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180644365

"מיתרי הלב" / יאן-פיליפ סנדקר – טובה53
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180649161


תודה רבה לכל המשתתפים

אז מה אתם קוראים בשבת ובחג

 

[roni64]

היה שבוע אינטנסיבי

השבוע התחיל בנטישה של "תרנגול פרסי". קראתי ביקורות חיוביות, אבל לא מצאתי בו דבר שימשוך אותי להמשיך הלאה.

קראתי את "בור", קובץ של עשר עדויות של עובדי כפיה יהודים הונגרים על שהתרחש במכרה הנחושת בור שבסרביה. צורף לעדויות מאמר על מערך עבודות הכפיה בהונגריה. מרגש ומזעזע.

אחריו התגלגל לידי הספר "לחישת הצללים" מאת יאן פיליפ סנדקר. במרכז העלילה עומדת חקירת רצח של אזרח אמריקאי בסין, אך מה שמעניין יותר זו ההתיחסות של הסינים לעברם תחת מאו ומהפכת התרבות. ספר בסדר.

הבא בתור היה "חמישה ימים שזעזעו את העולם" מאת ניקולס בסט. הספר מתאר את ארועי ה-28 באפריל עד 2 במאי 1945, הימים האחרונים של המלחמה בזירה האירופית. ספר סוחף, בקרוב הסקירה.

האחרון היה "ארבע אבנים מושלמות", המספר את סיפורה של הילדה מריון בלומנטל במחנה וסטרברוק ובברגן-בלזן. הספר מיועד בעיקר לקוראים צעירים, אבל הוא מרגש גם מבוגרים (או לפחות את המבוגרת החתומה מטה).

העליתי סקירה על הספר שהזכרתי כאן בשבוע שעבר, "היום הגיעה אלינו י'", על הצלתה של ילדה יהודיה בידי חסידת אומות עולם הולנדית.

שבת שלום וחג שמח

 

[Arana]

כמעט כל הספרים עוסקים במלה"ע 2, במקרה או בכוונה?

 

[roni64]

גם וגם

בכוונה - כי התקופה מרתקת אותי
במקרה - כי לא המתינו לי ספרים בנושא אחר

 

[אקליפט ענק]

ממשיך עם "פעמון איסלנד"

בינתיים מצאתי ברחוב את The Wave / Morton Rhue.

 

[KallaGLP]

אני עדיין מחכה ליום שבו אמצא ספר ברחוב. איזה כיף!

 

[אורלנדה]

אתמול היו ברחוב ארלוזורוב בתל אביב כ-10 ספרים

אולי יותר, של גרישם, לי ציילד, פרנק מק'וררט ואחרים. זרוקים ליד פח אשפה, כולם באנגלית. היה גם ספרו של איאן פירס, שבעברית נקרא "מקרה ידוע מראש" ושם, כאמור, היה בגרסת המקור. זה ספר שמעניין אותי.

אך בעיני הוא לא היה במצב טוב מספיק, לכן לא לקחתי אותו. זה עניין לא נדיר למצוא ספרים ברחוב. אתמול ברחוב אחר ראיתי גם סדרה של כרכי האנציקלופדיה העברית, בשבוע שעבר ברחוב צדדי, כמה ספרים בספרדית במצב טוב, לצערי איני קוראת בשפה זו.

יש לי שני ספרים של ליבוביץ שאספתי ברחוב, "אמונה, היסטוריה וערכים" ו-"הערות לפרשת השבוע". גם "הר אדוני" של דה לוקה שקראתי ואהבתי, מהרחוב. לאמא שלי הבאתי את הספר הראשון של חאלד חוסייני "אלף שמשות זוהרות" ולאחרונה את "שלום לך, עצבות" של פרנסואז סאגן, חדש לגמרי גם כן מהרחוב.
ועוד ועוד.

 

[Arana]

מציאות, איזה כיף

 

[siv30]

סיימתי השבוע

את "תקוות גדולות", שהיה בסדר. קצת נמרח לטעמי.
&nbsp
קראתי את "תמרה הולכת על המים", עד הפגישה עם כריסטודולוס היה ספר טוב אבל אז התדרדר לפורנוגרפיה עלובה ומיותרת.
&nbsp
קראתי את "איך בוטלה המתמטיקה" ספר חמוד שכתוב בכישרון רב.
&nbsp
וקראתי את "המתים והחיים מאוד" ספר טוב, אבל גם בו הסופרת גולשת לתיאורי סקס מיותרים.
&nbsp
התקדמתי בבית בודנברוק ונותרו לי 250 עמודים. ספר מצויין רק חבל שהוא לא בדיגיטלי המשקל שלו והפונטים הקטנים מחייבים קריאה בבית בלבד ואין לי הרבה זמן לקרוא בבית.
&nbsp
זהו, עכשיו אני עם הספר השני בסאגת פורסייט שמתחיל 12 שנים אחרי שהספר הראשון מסתיים. ספר מעולה אני מתמוגגת.

 

[KallaGLP]

את קוראת באנגלית, לא?

אפשר להוריד גרסה אלקטרונית בחינם כי כבר פגו זכויות יוצרים.

 

[siv30]

את בית בודנברוק אני קוראת בעברית

את פורסייט באנגלית. אם הייתי יודעת שזה יהיה כל כך קשה לי לחזור לספרים פיזיים הייתי קוראת גם את בית בודנברוק באנגלית.
&nbsp
&nbsp

 

[חייםלוי]

עוד לא פגו זכויות יוצרים על כתבי תומאס מאן

הוא נפטר ב- .
חיפשתי אותו בקינדל 1955 באנגלית ואין למכירה.

 

[KallaGLP]

מעניין, כי ראיתי אותו בפרויקט גוטנברג.

 

[חייםלוי]

גם אני ראיתי בגוטנברג אבל בגרמנית. יש שם אישור

של המו"ל הגרמני לפרסם את הספר במהדורה הגרמנית.
גם בפרוייקט בן יהודה יש ספרים שנמצאים עדיין תחת זכויות יוצרים ומנהלי הפרוייקט קיבלו אישור מבעלי הזכויות לפרסם את היצירות.

 

[KallaGLP]

אצלי:

סיימתי את "למה אתה לא מחייך" שקיבלתי מתפוז ושסקירתו פורסמה כאן לאחרונה. לאחר מכן סיימתי את "זיכרון כמעט מלא" של גבי אשר, ספר שנהניתי ממנו בסך הכל למרות כמה מוזרויות המאפיינות את הכתיבה. והתחלתי את "בדרך אליך" של קרנית גולדווסר, ספר נוסף שקיבלתי מתפוז, שמסתמן כספר אנטי ספרותי בעליל (טוב, למה כבר אפשר לצפות ממי שמודה שלא הצליחה לקרוא את קפקא) שבכל זאת אי אפשר, מטעמים מובנים, להניחו מהיד ולא להתרגש ממנו.
במקביל בעמודים האחרונים ממש של "ספר הדקדוק הפנימי", אחת מפסגות היצירה של הספרות העברית. ספר שנמרחתי איתו המון זמן כי כל פעם יצא לי לקרוא רק מעט ממנו, אבל אני לא מצטערת על כך שביליתי איתו זמן רב כל כך. מיזוג כזה של יופי וכאב טוב לגמוע בלגימות קטנות. וגם טוב שיישאר עוד לפעם הבאה.

 

[siv30]

התלבטתי אם לקרוא את הספר של קרנית גולדווסר

זה מאוד פופוליסטי לכתוב ספר אחרי כזה אירוע וטרגדיה. מה כבר אפשר ללמוד מהספר מעבר לפרטים שנוגעים אליה אישית? פרטים שהם צהובים בעיניי.

 

[KallaGLP]

כמי שמשפחתה הקרובה חוותה

טרגדיה מהסוג של אובדן בן משפחה יקר לאלימות אכזרית (לא חטיפה, אבל באותו קנה מידה) אני נמשכת לנושאים האלה. לדעתי חשוב להנציח ולזכור את הפרשות האלה, בכל דרך אפשרית. לדעתי אפשר לסלוח למי שעברה את מה שקרנית עברה על כתיבת הספר אפילו אם אין לו ערך ספרותי. אני מניחה שמעבר לזה שזה סוג של תרפיה וסגירת מעגל עבורה, זה גם איזשהו פיצוי, מזערי ולא מספק, אבל בכל זאת משהו שנותן איזשהי נחמה לדעת שהסיפור שלך יצא לאור ושבזכותו יותר אנשים מכירים אותך, את בעלך ואת פרטי הפרשה. לכל אחד דרך שונה להתמודד עם אסון כזה, כל אחד בהתאם לאופיו ונסיבותיו. יש שיסתגרו בתוך עצמם, יש שיפנו לפעילות ציבורית ופוליטית וכו', חלק ירצו שיעזבו אותם בשקט וחלק ירצו לזעוק את זעקתם וזעקת יקיריהם בכל מיני דרכים, להתפרסם וכד'. אם כתיבת ספר שכזה ובכלל ניסיון להפוך לסוג של סלבריטי בתחום התקשורת זה פופוליזם (ואני מניחה שיש בזה מידה של פופוליזם גם אם לא רק), בעיניי זה אחד המקרים הבודדים שבהם אני לא שופטת אותו. צריך למלא את הריק במשהו.
בכל מקרה, אחד הנושאים שאותי מטרידים מאז שמשפחתנו חוותה את מה שחוותה זה הטיפול של הרשויות בכל מיני סוגים של קורבנות ובני משפחותיהם. זה נכון שיש הבדל בין טיפול במשפחות של קורבנות במסגרת שירות צבאי לבין טיפול במשפחות של קורבנות אלימות אזרחיים (המדינה מטפלת טוב יותר בראשונים), אבל עדיין יש קשר וקורבן הוא קורבן ומשפחה כואבת היא משפחה כואבת. וזה בהחלט אחד הדברים שהספר עוסק בהם בפירוט - לאיזה מערך תמיכה וסיוע זכו קרנית וכל המשפחה במהלך הפרשה ולאחריה. יש לי קרובי משפחה העוסקים בצורה פעילה בנושא זכויות משפחות נרצחים (להבדיל, ממש לא בקטע הפופוליסטי של להתפרסם באופן אישי, אלא בקטע של עבודה קשה מול הממשלה והכנסת כדי לקדם חקיקה בתחום) ואני רואה כמה עבודה ומאבקים יש להשקיע בשביל לקבל הכרה מהמדינה ולקדם את נושא זכויות המשפחות, שנראה דבר אלמנטרי אבל אינו כזה, לצערנו, ועד כמה, למרות ההצלחות לאורך הדרך, הדרך עוד ארוכה.
מבחינתי, כאמור, שני התחומים, הצבאי והאזרחי, משיקים זה לזה, כי לאבד אדם יקר חף מפשע באקט של אלימות זו טרגדיה שמשנה את החיים לעד, ולא משנה באיזו מסגרת ונסיבות זה התרחש. לכן תמיד אתעניין בנושאים האלה ואנסה ללמוד כמה שיותר פרטים על איך זה באמת עובד בשטח.

 

[siv30]

ראשית

אני מצטערת, אני יודעת כמה זה קשה.
כמשפחה שכולה, שאיבדה 2 בנים במלחמות שהאחרון בלבנון השניה, אני יודעת כמה המסע הזה קשה ואכזרי למשפחות שנותרות אחרי. אבל, וכאן בא האבל הגדול, משפחות שכולות שאיבדו ילדים ובני משפחה בצבא זוכות לא רק לתמיכה מאסיבית אלא גם לתמולים לאורך כל חייהם בליווי עובד/ת סוציאלי ואיו מה להשוות בכלל לטיפול שמקבלות משפחות קורבנות לאלימות אזרחית שלעיתים אף לא זוכות לסיוע וליווי מינימלי.
&nbsp
אני מבינה שהנושא מעניין וכמפעל הנצחה יש לו ערך. עדין, יש בפרסום ספר כזה סוג של צהבהבות. בסופו של דבר המתים - מתים והחיים חייבים להמשיך בחייהם ולמצוא בהם משמעות.

 

[siv30]

ועוד נקודה

דווקא המקרים המעניינים , שיש בהם אלמנטים ציבוריים מעניינים לא מתפרסמים. בין אם בגלל איסורים של צנזורה ובין בשל צניעות וחוסר רצון של המשפחות. במקרה אני מכירה את אביו של עמנואל מורנו, אדם צנוע שגידל משפחה לתפארת. דווקא למקרה כזה יש ערך ציבורי אבל, לצערי לא מפרסמים דבר על הפעילות שלו משיקולי צנזורה.
&nbsp
אז אני לא שוללת על הסף, אני רק מתלבטת על הערך שיש לספר לי עצמי כמי שמכירה גם את התהליכים מאחורי הקלעים הן בצד של המקבלים מהמדינה והן בצד של הנותנים מהמדינה.

 

[KallaGLP]

גם לי צר על האובדן שחוותה משפחתך.

אני מבינה את גישתך ובכלל ברור שכל אחד בוחר לו מה מתאים לו לקרוא. אני מכירה יותר את הצד האזרחי ואת העובדה שהוא הרבה פחות מטופל מהצבאי (אם כי בזכות עבודת הקודש של ארגון משפחות נרצחים, המצב הולך ומשתנה לאט לאט). לכן דווקא מעניין לי לקרוא גם על התחום הזה. פופוליסטית או לא, אני מעריכה את קרנית על הכוחות שלה והאופן שבו התנהלה עד לסיומו העגום של הסיפור ומאמינה שיש לה מה לספר, גם אם אין לה כישרון כתיבה. אני בהחלט חושבת שאפשר היה להשקיע יותר באופן הכתיבה (להיעזר יותר בכותבים מקצועיים ובעורכים טובים), אבל כנראה שאין לה את הכישורים אפילו כדי להבין עד כמה זה חסר בספרה.