מה קוראים בשבת

[Arana]

מה קוראים בשבת

אתם מוזמנים לשתף מה קראתם השבוע ומה אתם מתכננים לקרוא בשבת.

פורים שמח ושבת שלום

 

[פרפרי אהבה]

השבוע לא ממש קראתי

שבוע כזה נאחסי שלא היו לי אנרגיות.
ניסיתי לקרוא את "לאכול, להתפלל, לאהוב" באנגלית אבל לא התחברתי... החלטתי כרגע להפסיק.
&nbsp
קיבלתי את הספר של "שומרת אחותי" כך שאולי אחזור לקרוא בו שוב וגם רוצה לקרוא שוב את הספר של מאירה ברנע- "כמה רחוק את מוכנה ללכת" כי זו שאלה שאני עוסקת בה המון בימים אלו בדיוק בנושא הספר...

 

[roni64]

היה שבוע מגוון

בתחילת השבוע התאכזבתי מ"מעבר מנדלבאום" מאת דליה כהן-קנוהל, עם גיבורה לא מפוענחת ויותר מדי פרטים שמטביעים את העלילה.

אחריו קראתי את "משפט דיבה" מאת ליאון יוריס. הספר מבוסס על תביעת דיבה שהגיש נגד יוריס רופא, שהוזכר בספר קודם שלו כמי שביצע אלפי ניתוחים רשלניים ובלתי נחוצים באסירי מחנה ריכוז. הרופא זכה בתביעה, משום שהיה מדובר במאות מקרים ולא באלפים, אבל יוריס נדרש לשלם פיצויים בגובה חצי פני בלבד...

הבא בתור היה "האיש שרצה לדעת הכל" מאת דרור משעני, ספר מתח מקומי טוב, שבמרכזו אברהם אברהם, החוקר המוכר מספריו הקודמים.

כעת אני לקראת סיום "העולם שאחרי יום ההולדת" מאת ליונל שרייבר. בתחילה חשבתי שהוא ארוך מדי ופרטני מדי, אבל כעת קשה לי לעזוב אותו. בפרק הראשון אירינה כמעט מתפתה לנשק את ראמזי, ובכך לבגוד בבן זוגה. בפרקים שאחר-כך מתוארות שתי עלילות מקבילות: באחת היא אכן נישקה אותו, ובשניה לא. כתוב היטב.

חג שמח ושבת שלום

 

[דיאנה1]

נשמע מעניין, מזכיר את "דלתות מסתובבות"

סרט מאד אהוב עלי. אשמח לקרוא את דעתך בסיום הקריאה. אני זוכרת שהיו לי רגשות מעורבים לגבי ספרה "חייבים לדבר על קווין".

 

[roni64]

לא אהבתי את "חייבים לדבר על קווין"

המספרת היתה בפשטות אמא גרועה.

סיימתי כעת את "העולם שאחרי יום ההולדת". תהיתי איך ייראה הסיום, כשהספר לכל אורכו מפוצל לשתי עלילות. יופי של סיום שמתאים לשתיהן.

 

[Arana]

למה חשבת שהיא אמא גרועה?

אני לא התרשמתי כך. או, לכל הפחות, שכישורי ההורות שלה הצטרפו לפתולוגיה המולדת של הבן.

 

[roni64]

לא השתכנעתי שהיתה שם פתולוגיה מולדת

מהרגע הראשון שהיא ראתה את התינוק, היא החליטה שהוא שונא אותה. מכאן ואילך היא התיחסה אליו בהתאם, ולא היה לו סיכוי. זאת אמהות גרועה. גם החינוך הקלוקל של צמד ההורים, שלא הצליחו לקבל החלטות משותפות במה שקשור לילד, לא עזר.

 

[KallaGLP]

אני לא חושבת שאפשר לקבוע שהיא סתם החליטה לשנוא אותו.

בהחלט ייתכן שמשהו היה טבוע בתינוק, רוע הוא תכונה כמו כל תכונה אחרת. אני מסכימה שתפקוד המשפחה לא היה תקין, אבל באותם תנאים לא כולם היו יוצאים כמו קווין. אני מכירה אנשים שבאו מבתים הרוסים והם אנשים נפלאים, ולהפך. אי אפשר להאשים הורים בכל מה שיוצא מהילדים שלהם.
ובנוסף, ייתכן שזה היה סוג של דיכאון אחרי לידה. לדעתי אולי היה שילוב של שניהם. אבל לדעתי האחריות אינה חד צדדית.

 

[roni64]

במקרה הזה אי אפשר לדעת

אם קווין היה רע ללא תקנה מלידה. אמו לא רצתה אותו מלכתחילה, כשנולד העלילה עליו - תינוק בן יומו - שהוא שונא אותה, ובהמשך התיחסה אליו בפחד ובריחוק. דכאון שלאחר לידה (אם זה מה שהיה שם, הוא לא היה פתולוגי ברמה שגורמת לאם לזרוק את תינוקה מהחלון) הוא קושי שמתמודדים אתו, וכשהוא חולף משקיעים מאמצים בתיקון ובמזעור נזקים, כי זה מה שאם אמורה לעשות, וזה מה שהאם הזאת לא עשתה. יכול להיות שאחרי כל המאמצים הוא עדיין היה מופרע, אבל במקרה הזה לא נעשה שום מאמץ.

 

[KallaGLP]

כבר הרבה זמן מאז שקראתי את הספר ואני לא זוכרת פרטים,

אבל למיטב זיכרוני היא כן ניסתה להכריח את עצמה לאהוב אותו וטיפלה בו. אני מסכימה שכנראה יכלה לעשות יותר, ללכת לטיפול וכד', אך אני לא בטוחה שהאינסטינקט שלה באשר לקווין היה מוטעה מלכתחילה. אני בהחלט יכולה לתאר לעצמי שהיא חשה בו איזה רוע פנימי שמלתחילה הקשה עליה להתחבר אליו והרתיע אותה. אני לא מצדיקה אותה ולא מסירה ממנה את האחריות, אני רק אומרת שהסיפור מורכב יותר. אני חושבת שתכונות מולדות זה לא משהו שאפשר לזלזל בו ושההשפעה שלהן היא גדולה לפחות כמו השפעת הסביבה והחינוך ואולי אף יותר. אני, למשל, מהיום הראשון ראיתי אצל הילדים שלי עד כמה כבר בשעות הראשונות לחייו תינוק בן יומו יכול להיות שונה מאופיו מתינוק אחר, עד כמה באותה משפחה, יחס ותנאים יכולים לתת ילדים שונים לגמרי זה מזה ועד כמה זה לא בשליטתנו. (ואם היה ספק, אני כמובן לא משווה בין ילדיי לבין מישהו כמו קווין, חלילה, אלא רק מנסה להדגיש שתינוק לא נולד טאבולה רסה ושיש דבר כזה תכונות מולדות ושהן תופסות חלק מאוד מהותי מאישיות האדם.)

 

[דיאנה1]

גם אני קראתי מזמן ואני לא זוכרת את הפרטים

אבל ממה שאני זוכרת זה גם היה הרושם שלי. היה איזה רוע מולד וממש לא משנה מה היו עושים איתו עד כדי כך שהסיפור כבר נראה לי לא מציאותי, כאילו מדובר באיזה חייזר (אני לגמרי מסכימה שיש תכונות אופי מולדות ולא הכל סביבה אבל בספר זה נראה קיצוני מדי מכדי להיות מציאותי). מה שלא אהבתי שהיא ניסתה להכליל כאילו בכל המקרים זה ככה ואין טעם בכלל להתאמץ ולהשפיע, היא אפילו לעגה לגישות ולהורים שעושים מאמץ כדי להבין למה דברים קורים ואיך אפשר למנוע, שזה בסדר אם רואים את זה כספר דמיוני שמתאר מקרה שלא יכול להתרחש במציאות, אבל לא אם מנסים להשליך ממנו למה שקורה באמת. אבל שוב, קראתי מאד מזמן ואולי אני כבר לא זוכרת טוב.

 

[KallaGLP]

אני בהחלט חושבת שמדובר במקרה חריג בקיצוניותו,

אך לא בטוחה שלגמרי לא מציאותי. יש בקרבנו מפלצות אדם, ולא תמיד יש לנו מידע על איך הם היו כתינוקות או ילדים. גם אם התיאור סמלי, אני חושבת שהוא מעביר את הבעייתיות של טבע האדם היטב. שוב, לדעתי הספר מורכב ולא מנסה להראות תמונה שבה רק קווין אשם ואמו היא טלית שכולה תכלת, אבל יש בו רמז שלא בטוח שגם לו הייתה אם השנה או המאה זה היה משנה הרבה. וברמה הזו לדעתי הספר מציאותי. מה גם שהוא משקף היטב את המקרים, שידוע שקורים מדי פעם, של חוסר כימיה בין האם לילד, לאו דווקא מסיבה שהייתה במקרה הזה או מסיבה כלשהי שבכלל ניתנת לבידוד ולרציונליזציה.

 

[דיאנה1]

סיימתי את "כולנו יוצאים מגדרנו" וכבר כתבתי

בשרשור של שבוע שעבר מה חשבתי עליו (מאכזב, בקצרה).
עכשיו אני עם "חובות אבודים" בעקבות ההמלצה של סיוון. לא בדיוק מה שחשבתי שיהיה, אבל מעניין. התאור דיבר על ישראלים בחו"ל ומשבר הנדל"ן והבנקאות וחשבתי שזה משהו שיהיה קל להתחבר אליו אבל מסתבר ששוב מדובר בדמות ראשית מופרעת במקצת (או לא במקצת) שמתארת פרשיית אהבה עם מלצר הזוי ששוכח מי היא בין פגישה לפגישה... בכל זאת כתוב משעשע ומושך להמשיך לקרוא.

 

[siv30]

מאוד אהבתי את חובות אבודים

הוא לא מתלקק והוא לא מתחנף לקרואים
בהמשך הדמות שלה הופכת להיות שפויה יותר

 

[דיאנה1]

אז יש למה לצפות

אני נהנית ממנו גם ככה, הוא פשוט מאד שונה ממה שחשבתי שיהיה.
אני מאד אוהבת איך שהיא לא עושה לעצמה שום הנחות. כשלמישהו יש טענות כלפיה, קודם כל היא מודה שהוא צודק - אבל רק לעצמה (ולקורא), ומיד ממשיכה להתווכח איתו.

 

[siv30]

השבוע

סיימתי את A World Undone: The Story of the Great War, 1914 to 1918 עוד יצירת מופת מאת מאייר. מאייר כותב ספרים היסטוריים להמונים בהם הוא משקיע בתחקיר מאלף על הרקע, הסביבה הסציופוליטית, הכלכלה והיחסים הפוליטיים. מדובר בספר לא קצר בגירסת קינדל 608 עמודים מרובדים בפרטים רבים ומרתקים הן על הרקע והן על המלחמה.
&nbsp
יתר הספרים שקראתי היו קלילונים שיאפשרו לי להתרכז בספר המרכזי.
&nbsp
Spying in High Heels, מעצבת נעלים אופנתית, מאדי ספרינגר, שנתקלת בפרשיית רצח אותה היא מסייעת לפתור. דמות הבלונדינית הפשאניסטית הנעלולית משעשעת ועכשיו אני קוראת את הספר השני בסידרה.
&nbsp
The Last Anniversary מאת ליאן מוריארטי הסופרת האוסטרלית שיש לה מעריצות רבות ברחבי העולם

אחת אפילו כתבה שהיא מקנאת במי שנותרו לו ספרים שלה לקרוא. והאמת שהספר חביב וקריא אבל לקנא זו כבר אמירה מופרזת...
&nbsp
התחלתי את בית בודנבורק, הוא בעותק קשיח והוא עב כרס אבל הוא קולח ומתאים לי ל World Undone המתאר את שקיעת האימפריה האוסטרו-הונגרית עד היעלמותה לאחר מלחמת העולם ה 1.
&nbsp

 

[דיאנה1]

מאד מאד (מאד!) אהבתי את What Alice Forgot

של ליאן מוריארטי. קראתי אותו פעמיים ברצף (קורה מעט מאד, בטח בספרים באנגלית).
אחר כך קראתי את סודו של הבעל שלה והתאכזבתי קשות, אז אני כבר לא מנסה ספרים אחרים, כנראה שמבחינתי היתה לה הצלחה חד פעמית וזהו.

 

[אקליפט ענק]

סיימתי את "הכל משתלם באמריקה"

באמת יצא משתלם

&nbsp
בסוף השבוע אני קורא את "משפחה ותאונות אחרות" / שארי גולדהייגן.

 

[Arana]

אני עם "המשוואה של דנטה"

אני כבר רואה את עצמי מחפשת לנטפק שם כל תיאור של יהודים