פרפרי אהבה
New member
שיר לאיזי ברדלי
- חוות דעת
מי שקרא את הספר, אשמח לשמוע את חוות דעתכם
סופסוף סיימתי אתמול את הספר. זה ספר מאוד קשה לעיכול...
נושא הספר הוא שכול והתמודדות בני משפחה מורמונית עם אובדן ילדה בת 5.
נושא כזה רגיש הוא נושא שלדעתי מאוד קשה להכניס לספר ובאופן אישי לולא היה מדובר בספר שנבחר למועדון הקריאה שאני חברה בו- הסיכוי שהייתי קוראת אותו מאוד קטן כי לרוב משתדלת לא לבחור ספרים שגורמים לי לכאוב כי ספר הוא המקום שלי לברוח מכל הכאב שיש לי כרגע בחיים.
אני חושבת שהסופרת השתמשה בהמון רגישות בספר הזה. הייתה המון ביקורת כלפי ההורים בספר ולגמרי בצדק, ומודה שאני כאדם הייתי יותר כועסת ומבקרת את הדמויות מאשר היא עשתה זאת.
אם כבר הזכרנו את הדמויות בואו נדבר עליהם:
האבא איאן- מודה שהייתה לי המון ביקורת עליו תוך כדי הקריאה של הספר, כי הוא כל הזמן אמר משפטים בסגנון "האל יודע מה הוא עושה" וזו הייתה למעשה הדרך שלו להתמודד עם אובדן הבת. הרגשתי שהוא לא ממש איפשר לילדים להביע את הרגשות שלהם על ידי זה שהוא כל פעם שלף משפטים דתיים בסגנון הזה. בהמשך ראיתי שהוא לפחות תיפקד וניסה לנהל את הבית במקביל לשאר ההתחייבויות שלו ושזו הדרך שלו להתגבר ולקבל את האסון הנוראי הזה.
האם קלייר- לאורך כל הספר מזכירים ומדגישים שקלייר לא הייתה חלק מהכנסייה טרם נישואיה לאיאן ושתמיד היה לה קשה עם כל המנהגים וההרגלים. אני חושבת שהסופרת שהיא מורמונית לשעבר הכניסה את הדמות של קלייר על מנת להראות את הקיצוניות של ההורים וההבדלים ביניהם. דווקא קלייר שהיית מצפה ממנה כן להיות שם בשביל שאר הילדים שעדיין חיים- התמוטטה לגמרי, ישנה שעות רבות, לא דאגה לילדים, לא ניסתה להמשיך לחיות את החיים. פה זה השלב בקריאה שגם ביקרתי אותה על ההתנהגות שלה אבל גם ריחמתי עליה כל כך. אני רק יכולה לדמיין ומקווה שלעולם לא אצטרך לעבור את זה בעצמי- זה נוראי לאבד ילד.
לפחות איאן במקרה הזה עם כל המשפטים הדתיים כן תפס את עצמו והיה שם במידה כזו או אחרת למען שאר הילדים. והאמת שהסוף הפתיע אותי כי בסוף למרות הקושי והכאב היא בחרה את הבחירה הנכונה למען ילדיה.
ציפי- האחות שדאגה לכולם, לקחה את תפקיד האמא במשפחה כשקלייר נכנסה לאבל הגדול ולא הצליחה להתמודד איתו. לא דיברו הרבה על ציפי בסיפור אבל כן ראיתי התפתחות מסוימת תוך כדי שהיא בוחנת גבולות שלה בתוך הדת, גבולות שלה מול הוריה וגבולות שלה מול כל מה שתמיד היה לה מוכר וידוע ולפתע הפך להיות מנוכר.
אלמה- נער צעיר שסה"כ רוצה להיות נער והאבל שנפל על משפחתו לא ממש איפשר את זה. הוא ילד שובב אך רואים שהוא טוב לב. הוא רוצה להיות נער טיפוסי אבל המשפחה שלו לצד האבל על איזי לא מאפשר לו להיות כזה.
ג'ייקוב הקטן- ילד חמוד שנפל לפתע לתוך מציאות משפחתית לא קלה. אני די ריחמתי עליו כי היה נראה כל הזמן שהוא לא מבין מה קורה, שהוא מנסה למצוא מישהו לסמוך עליו ומתקשה לעשות את זה. ממש רציתי לתפוס אותו ולחבק איתו חיבוק חזק כדי להרואת לו שהוא לא לבד.
הספר הזה תפס אותי בנקודה לא פשוטה בחיים שלי והאמת שנתן לי הרבה פורפורציות. אני חושבת שהרומן הזה מביע המון כאב אנושי אבל גם המון חמלה. הסופרת אומנם מעלה ביקורת מסוימת כלפי הדת אבל עושה את זה ברגישות .
הספר עצמו כתוב בצורה יפה, מאוד סוחף בקריאה. יש המון חלקים בספר שהייתי מצמצמת כי לא הרגשתי שממש תרמו לסיפור ושאפשר היה לכתוב במשפט אחד אבל זה היה די שולי.
זה היה אחד הספרים שלקח לי הרבה זמן לקרוא אותו מרוב שהוא היה כבד ובעל נושא כל כך קשה.
באופן אישי, אהבתי מאוד
מי שקרא את הספר, אשמח לשמוע את חוות דעתכם
סופסוף סיימתי אתמול את הספר. זה ספר מאוד קשה לעיכול...
נושא הספר הוא שכול והתמודדות בני משפחה מורמונית עם אובדן ילדה בת 5.
נושא כזה רגיש הוא נושא שלדעתי מאוד קשה להכניס לספר ובאופן אישי לולא היה מדובר בספר שנבחר למועדון הקריאה שאני חברה בו- הסיכוי שהייתי קוראת אותו מאוד קטן כי לרוב משתדלת לא לבחור ספרים שגורמים לי לכאוב כי ספר הוא המקום שלי לברוח מכל הכאב שיש לי כרגע בחיים.
אני חושבת שהסופרת השתמשה בהמון רגישות בספר הזה. הייתה המון ביקורת כלפי ההורים בספר ולגמרי בצדק, ומודה שאני כאדם הייתי יותר כועסת ומבקרת את הדמויות מאשר היא עשתה זאת.
אם כבר הזכרנו את הדמויות בואו נדבר עליהם:
האבא איאן- מודה שהייתה לי המון ביקורת עליו תוך כדי הקריאה של הספר, כי הוא כל הזמן אמר משפטים בסגנון "האל יודע מה הוא עושה" וזו הייתה למעשה הדרך שלו להתמודד עם אובדן הבת. הרגשתי שהוא לא ממש איפשר לילדים להביע את הרגשות שלהם על ידי זה שהוא כל פעם שלף משפטים דתיים בסגנון הזה. בהמשך ראיתי שהוא לפחות תיפקד וניסה לנהל את הבית במקביל לשאר ההתחייבויות שלו ושזו הדרך שלו להתגבר ולקבל את האסון הנוראי הזה.
האם קלייר- לאורך כל הספר מזכירים ומדגישים שקלייר לא הייתה חלק מהכנסייה טרם נישואיה לאיאן ושתמיד היה לה קשה עם כל המנהגים וההרגלים. אני חושבת שהסופרת שהיא מורמונית לשעבר הכניסה את הדמות של קלייר על מנת להראות את הקיצוניות של ההורים וההבדלים ביניהם. דווקא קלייר שהיית מצפה ממנה כן להיות שם בשביל שאר הילדים שעדיין חיים- התמוטטה לגמרי, ישנה שעות רבות, לא דאגה לילדים, לא ניסתה להמשיך לחיות את החיים. פה זה השלב בקריאה שגם ביקרתי אותה על ההתנהגות שלה אבל גם ריחמתי עליה כל כך. אני רק יכולה לדמיין ומקווה שלעולם לא אצטרך לעבור את זה בעצמי- זה נוראי לאבד ילד.
לפחות איאן במקרה הזה עם כל המשפטים הדתיים כן תפס את עצמו והיה שם במידה כזו או אחרת למען שאר הילדים. והאמת שהסוף הפתיע אותי כי בסוף למרות הקושי והכאב היא בחרה את הבחירה הנכונה למען ילדיה.
ציפי- האחות שדאגה לכולם, לקחה את תפקיד האמא במשפחה כשקלייר נכנסה לאבל הגדול ולא הצליחה להתמודד איתו. לא דיברו הרבה על ציפי בסיפור אבל כן ראיתי התפתחות מסוימת תוך כדי שהיא בוחנת גבולות שלה בתוך הדת, גבולות שלה מול הוריה וגבולות שלה מול כל מה שתמיד היה לה מוכר וידוע ולפתע הפך להיות מנוכר.
אלמה- נער צעיר שסה"כ רוצה להיות נער והאבל שנפל על משפחתו לא ממש איפשר את זה. הוא ילד שובב אך רואים שהוא טוב לב. הוא רוצה להיות נער טיפוסי אבל המשפחה שלו לצד האבל על איזי לא מאפשר לו להיות כזה.
ג'ייקוב הקטן- ילד חמוד שנפל לפתע לתוך מציאות משפחתית לא קלה. אני די ריחמתי עליו כי היה נראה כל הזמן שהוא לא מבין מה קורה, שהוא מנסה למצוא מישהו לסמוך עליו ומתקשה לעשות את זה. ממש רציתי לתפוס אותו ולחבק איתו חיבוק חזק כדי להרואת לו שהוא לא לבד.
הספר הזה תפס אותי בנקודה לא פשוטה בחיים שלי והאמת שנתן לי הרבה פורפורציות. אני חושבת שהרומן הזה מביע המון כאב אנושי אבל גם המון חמלה. הסופרת אומנם מעלה ביקורת מסוימת כלפי הדת אבל עושה את זה ברגישות .
הספר עצמו כתוב בצורה יפה, מאוד סוחף בקריאה. יש המון חלקים בספר שהייתי מצמצמת כי לא הרגשתי שממש תרמו לסיפור ושאפשר היה לכתוב במשפט אחד אבל זה היה די שולי.
זה היה אחד הספרים שלקח לי הרבה זמן לקרוא אותו מרוב שהוא היה כבד ובעל נושא כל כך קשה.
באופן אישי, אהבתי מאוד
