באותו עניין:
הספרים של אומברטו אקו הם ברובם רעיונות שאותם הוא רוצה להעביר בנושאים שונים, העטופים באיצטלה של רומן. הרומנים שלו, הייתי אומר, מצריכים הכנה, שבלעדיה רב הנסתר בהם על הגלוי.
המבקש לקרוא את המטוטלת של פוקו, כדאי שיהיה לו מידע על מהות הפוסטמודרניזם ועל ההיסטוריה של המסדר הטמפלרי של אחרי מסעי הצלב.
בבית העלמין של פראג הוא דן בשני נושאים עיקריים, האנטישמיות המודרנית (וחיבור הפרוטוקולים של זקני ציון), ותנועות השחרור באיטליה שעידן "אביב העמים".
בבאודולינו הוא מתפלמס עם "מדע" ההיסטוריה וחוסר האובייקטיביות האימננטי שלה, וכדי להעמיק בספר כדאי להכיר את תולדות מסע הצלב הרביעי, שגעון הרליקטים הנוצריים של שלהי ימי הביניים, והאגדות על ארצות המזרח שרווחו באותה תקופה.
האי של יום אתמול דן בענייני קביעת קואורדינטות הזמן והניווט, ועל שם הורד אין טעם להרחיב משום שרבים קראו ו/או ראו את הסרט.
יש עוד יצירות המצריכות הכנה כדי להבין אותם לעמקן כגון שמי הוא אדום אותו סקרתי כאן אתמול, חזון האדם של אימרה מדץ', הקומדיה האלוהית של דנטה, או יוליסס של ג'וייס (אותו לא צלחתי)