שמי הוא אדום - אורהן פאמוק

ihtiyar

New member
שמי הוא אדום - אורהן פאמוק

כשהספר יצא לאור בארץ לאחר זכייתו של אורהן פאמוק בפרס נובל, קראתי בו למקוטעין בין נסיעות, ונותרה בי תחושת פיספוס, בלי לדעת אם לטוב או לרע. למזלי, בעקבות Roni64 ו-KallaGLP שהזכירו את "שלג" של פאמוק, חזרתי אל שמי הוא אדום וגיליתי ספר שונה, מוזר, חכם. לכאורה: פענוח פרשת רצח-כפול משמימה למדי. למעשה: ספר מקורי מבחינה צורנית, המעמת את אמנות המזרח עם זאת של המערב, את ההומניזם האירופי שהואץ ברנסנס כאנטיתזה לשקיעה, ההסתגרות והקיפאון התרבותי של העולם המוסלמי מהמאה ה-16 ואילך. דרך הסיפור גם היא שונה: דמויות שטוחות, חסרות עומק, אלא שזה חלק מתוכנן ומחושב ומהותי לתכלית הסיפורית.
המיניאטורות הפרסיות-עוסמניות הקלאסיות הן שטוחות, חסרות הצללה ופרספקטיבה, הן אינן עומדות בפני עצמן אלא אמורות לשרת סיפור חיצוני, ללא איפיון אינדיבידואלי של הדמויות. מצורפת כאן דוגמה של מיניאטורה כזאת. כמו בהרבה ציורים ביזנטיים, הסכֵימה כיצד מאיירים קדוש, עץ, סוס, וכד' ידועה מראש.
כך, בדייקנות מוקפדת של צייר מיניאטורות, בונה פאמוק את הספר: פרקים קצרים, דמויות שטוחות (דמות יכולה להיות גם עץ, כלב או גופה), פסיפס רב דמויות שמהן נרקמת עלילה וזאת, העלילה, כרוכה בתולדות ואסכולות האיור האיסלמי.
התוכן הסיפורי הוא פשוט ומבוסס על כמה דמויות ואירועים היסטוריים: שנה לפני סוף המילניום הראשון לדת האיסלם (1591), הסולטן רצה להעניק לשליט ונציה ספר מאוייר כדי לפאר את שמו ואת האמנות איסלמית. לצורך זה הוא פנה לסדנת ציור מסורתית מסויימת, והעמיד בראש הפרוייקט אדם שביקר בעבר באיטליה, ראה את אמנות הרנסנס, והוא פתוח (שומו שמיים) ל"סגנון" אישי. באותה תקופה באיסטנבול יש הטפות דתיות בראשותו של נוסרט הארזורומי, בנוסח "להחזיר עטרה ליושנה", נגד ההשפעה האירופאית והפתיחות המחשבתית, ומאמיניו של נוסרט פוגעים פיזית בכל אדם ובכל דבר הנוגד את "דבר האלוהים". (פאמוק כותב בעמ' 196 הערה האקטואלית לכולנו: שאללה ישמור עלינו מאלה שמאחלים לנו להישאר טהורים). על רקע זה נרצחים שני אנשים מאותה סדנה. עד כאן תמצית העלילה, הכוללת גם סיפור אהבה פתלתל כמו באחד מהאפוסים של המשורר ניזאמי, המהווה השראה לאיורים פרסיים ועוסמנים רבים.
אלא שמבלי לציין זאת כלל, בין השיטין, עולה ופורחת רוח המזרח לעומת רוח המערב.
אי אפשר שלא להיזכר בפירנצה של הרנסנס בשיאו, כשהמטיף הישועי סבונרולה, רוצה להחזיר "עטרה ליושנה": אנשים הרסו בלהט אמונתם יצירות אמנות, שרפו ספרים, חפצי חן ולבוש "לא צנוע", ואפילו בוטיצ'לי הגדול בערוב ימיו הלך בגאון אל מדורה ענקית והשליך לתוכה חלק מציוריו. הוסרב הארזורומי בשמי הוא אדום הוא מקבילו של סבונרולה. בעוד שבאיסטנבול, בירת האימפריה העוסמנית, מתחילה קפיאה על השמרים, פחד מפני החדש, עליית הפונדמנטליזם שאינו אוהב את היפה, ההומור (ע"ע שם הורד של אומברטו אקו), האינדיבידואליות, חופש המחשבה והמצפון (ע"ע מה השתבש, ספרו הקצר ומאיר העיניים של ברנרד לואיס), הרי שבאיטליה של הרנסנס המגמה היא הפוכה לחלוטין: פתיחות, אינדיבידואליות, התקדמות אל "עידן האורות" וראשית המדע המודרני.
מהתקופה ההיא ואילך הלכה והעמיקה השקיעה העוסמנית. השעון ששלחה מלכת אנגליה לסולטן מנותץ לרסיסים (הזמן הוא של אלוהים), אמנות האיור מגיעה גם היא לקיצה ולא מוחלפת באסכולת ציור אחרת, ועד המאה ה-19 יש חשדנות לכל רעיון או טכנולוגיה המגיעים מאירופה, כולל הדפסת ספרים. הדברים לא מפורשים, אבל ביקורתו של פאמוק מבצבצת ועולה מתוך הספר.
בפרק האחרון של שמי הוא אדום מביעה הגיבורה הנשית הראשית שתי משאלות שאין סיכוי להגשימן בגלל הסיבות שפורטו למעלה: (1) שיציירו את פניה כפי שהן, שכל אחד יוכל לזהותה, ו-(2) ציור האושר: שיציירו אֵם ושני ילדיה. ילד אחד, הצעיר שבהם, אסוף בחיקה, יונק באושר משָׁדהּ הגדול, והיא מחייכת...
על התרגום: כשהספר יצא באנגלית, הסופר השתתף בתרגום, ולסוף הספר צורף נספח ובו מעט רקע על תולדות המיניאטורות ותאריכון לאירועים. בעברית אין שום נספח ו/או הערות או תאריכים. העברית קריאה ותקנית אבל לא תמיד נאמנה לכללי התעתיק מטורקית.
לקרוא?
למעוניינים לקרוא בין השטין על התהום התרבותית בין המזרח למערב אז והיום, ללמוד על נקודות המוצא השונות של אמנות האיסלם והמערב, ולקרוא ספר יוצא דופן מבחינת המבנה והדרך הסיפורית, ממליץ מאוד. למחפשים סיפור עלילה בנוסח המערבי, עם פתרון בלשי לתעלומת רצח כפול, זה עלול להיות ספר גדוש וטרחני.

 

KallaGLP

New member
תודה על הסקירה המרתקת ומאירת העיניים.

היא (וגם העובדה שמדובר במחבר של "שלג" לא מפריעה) בהחלט עושה חשק לקרוא.
 

siv30

New member
לצערי לא צלחתי אותו

קראתי חלק נכבד ממנו ולא הבנתי לאן הוא חותר. אני לא זוכרת הרבה ממנו רק שציפיתי ליותר
 
למעלה