2666
הספר תורגם לעברית בהוצאת עם עובד, אני קראתי בתרגום לאנגלית.
by Roberto Bolaño, Natasha Wimmer Kindle Edition, 913 pages
Published July 9th 2013 by Farrar, Straus and Giroux (first published 2004)
"We’ve gotten used to death"
"In the nineteenth century, toward the middle or the end of the nineteenth century, said the white-haired man, society tended to filter death through the fabric of words.
Reading news stories from back then you might get the idea that there was hardly any crime, or that a single murder could throw a whole country into tumult. We didn’t want death in the home, or in our dreams and fantasies, and yet it was a fact that terrible crimes were committed, mutilations, all kinds of rape, even serial killings. Of course, most of the serial killers were never caught."
מדובר בספר עב כרס המורכב מחמישה חלקים או ספרים. כל חלק עוסק בדמויות ותכנים שונים שנקשרים עי חוט העלילה המרכזי. האווירה על סף פנטסטית והאירועים ראליסטיים אך בו בעת הקורא מרגיש על סף חלום. חלקים מסויימים טובים יותר בעיניי והחלק האהוב עלי כרגע הוא החלק הראשון העוסק בקשר של החיים לספרות.
יצויין כי לפרקים מדובר בגחמנות ומגלומניות לשמה. אני חושבת שהיה צורך לערוך את החלקים באופן הדוק יותר אבל מאידך הבדיחה היא על חשבון הקורא שלעיתים נאלץ לקרוא דפים על גבי דפים של אירועים שונים שלא קשורים לעלילה המרכזית אבל הם מייצרים אווירה ומציירים בצורה הבוטה ביותר את התרבות המערבית הקלוקלת שמחד נסמכת על דמויות של נביאים ספרותיים ודתיים עלומים ומאידך על טירוף פאנטי.
רוברטו בולוניו עצמו, כחודש לפני מותו טען כי עליו לערוך ולתקן את הרומן וזו עבודת חפירה. הוא השאיר הנחיות ליורשים ולעורך שלו לפרסם כל חלק כספר נפרד. היורשים פשוט לא כיבדו את הצוואה שלו ובמזימה משותפת עם העורך הליצן, שגם בהקדמה מספר לנו הקוראים על כך שהספר לא גמור ושהוא התבקש להוציא את הספר ב 5 ספרים, הוציאו את כולם כספר אחד.
החלק הראשון The Part about the Critics
עוסק בארבע חוקרים ספרותיים המתחכים במשך שנים אחר סופר עלום בשם בנו ואן ארצ'יבולדי. גרמני עם שם איטלקי שבמשך השנים הולך ומתפרסם ועולה לגדולה למרות שקיומו אחוז תעלומה חמקמקה. כבר שנים שאף אחד לא ראה אותו והמפגש האחרון הידוע הוא עם גב' בוביס העורכת שלו המכחישה כל קשר אליו.
במקביל החלק עוסק במערכת היחסים בין ארבעת החברים ובפרט במשולש האהבה שבין פלטייה הצרפתי, ליז נורטון האנגליה ואספינוזה מנואל הספרדי. ליז מנהלת רומאן עם אספינוזה ועם פלטייה בזמן שהיא נשואה. חוסר ההחלטיות שלה בנוגע אל המאהבים שלה מדהים גם ביחס לחיפוש המשותף שלהם אחר ארצ'יבולדי. במסעם אחר דמותו החמקמקה של ארצ'יבולדי הם נתקלים בדמויות שונות ובולניו מתאר כל מפגש כזה וגם מצליח לספר בקצרה משהו על הדמות מה שגורם לעלילה הראשית להתפצל לענפים רבים כבר בחלק הראשון שלה. החבורה פוגשת בסמינר את רודולפו אלטור מקסיקני שטוען שחבר שלו פגש בארצ'יבולדי במקסיקו סיטי. החבורה שמה פניה לעיירת הגבול סנטה תרזה שם הדברים משתנים עבור ארבעת החברים והסיפור עובר שלב.
החלק השני The Part about Amalfitano.
אמלפיטאנו הוא פרופסור צ'יליאני המגיע ללמד באוניברסיטת סנטה תרזה. הוא מגיע עם בתו היחידה והיפיפיה רוזה. אמה של רוזה, לולה. עזבה אותם לטובת אישה ולאחר שנפרדו היא תגלגלה לחיים חסרי בית.
אמלפיטאנו מגדל את בתו כשמתחילה סידרת רציחות בעיר. הדאגה שלו לבתו מציירת סצנות ראליסטיות פנטסטיות.
החלק השלישי The Part about Fate.
החלק הזה עוסק באוסקר פייט, עיתונאי אמריקאי שנשלח לסנטה תרזה לסקר תחרות איגרוף למרות שהוא אינו כתב ספורט ולמעשה מבין בכך מעט מאוד. עיתונאי מקסיקני בשם צ׳יצ׳ו פלורס מספר לו על הרציחות ומבקש ממנו לכתוב על הרציחות. הוא מספר לו שמדובר ב 200 רציחות שכביכול בוצעו עי רוצח אחד או שניים. פייט מציע את הסיפור לעורך שלו אבל העורך מסרב בטענה לחוסר עיניין. פייט פוגש עיתונאית בשם גוואדלופה ראנקל המבטיחה להפגיש אותו לראיון עם אחד הרוצחים שנמצא בכלא. כאשר פייט תוהה כיצד הוא יכול להיות הרוצח כאשר הוא בכלא גוואנדאלופה מסכמת שיש במקסיקו תעלומות לא פתורות. לטענת גוואנדלופה טוענת שהרוצח הוא אזרח גרמני בשם הנס קלאוס. הנס קלאוס הפך לאזרח אמריקאי ועבר לסנטה תרזה. בהמשך ציצו מפגיש את פייט עם רוזה שהיא בתו של אמלפיטנו מהחלק הקודם. לאחר ליל אירועים אלימים אמלפיטנו מבקש מפייט להבריח את רוזה לארהב. הוא מסכים. בבריחה הוא פוגש את גוואנדלופה רנקל והם פונים לכלא.
החלק הרביעי The Part about the Crimes
עוסק בסידרת רציחות של נשים בין השנים 1993 -1997. מדובר בסידרת רציחות אמיתית שהתרחשה במקסיקו בעיר שנקראת סיודאד חורז (אם אני מתרגמת נכון ). החל משנות ה 90 הופיעו שם 400 גופות נשים שנרצחו. כל גופה מתוארת בצורה גרפית, מתואר מצב הגופה, הבגדים והסביבה שבה היא נמצאה. לעיתים מתוארות הנסיבות שבהן הבחורה נעלמה, לפעמים מתוארים חיי הבחורה. לעיתים מתוארות נסיבות מציאתה. חלק מהבחורות מזוהות חלקן לא. דפים על גבי דפים של תיאורי זוועות נשים שנאנסות וגינלית ואנלית ונרצחות עי חניקה. חלקן נצחות ביריות. חלקן כפותות חלקן לא. לא אכפת לאף אחד.
החלק הזה עוסק בכישלון המשטרה להגן על התושבים, את מאמציה חסרי השחר וחסרי התועלת לאתר את הרוצח/ים ואת כישלון השילטונות לאורך זמן לספק בטחון ושלווה לתושבים. הפער שבין עשירים לעניים, בין אמריקאים למקסיקנים עלובים.
אני חושבת שזה החלק הארוך ביותר בספר. הוא חלק מסוייט ומזעזע בצורות עמוקות. המשפחות האומללות חסרות אונים לפעמים הן רק מגיעות לזהות את הגופות וחוזרות הביתה באוטובוס עם או בלי הגופה, או שאריות שלה, קרועה ושסועה. חוסר התוחלת שבשלטונות, האלימות הרוחשת מתחת לפני השטח.
בחלק האחרון של הפרק, עולה האפשרות שהרציחות וההתעללויות מבוצעות ע"י אחד מבני העשירים. הנס קלאוס, שנחשב לרוצח וממתין למשפט בכלא עוד מהפרק הקודם, מספר לעיתונאים על המידע שיש לו. הנס ממתין חודשים ארוכים למשפט שלו ובעודו אסיר, מתרחשות רציחות נוספות שלכאורה היו אמורות לזכות אותו. עדויות נגדו ובעדו נמצאות ונעלמות. עדים נמצאים ונעלמים. המשטרה המושחתת עושה יד אחת עם משפחת העשירים שבניה נחשדים כעבריינים והעיתונאים לא ששים לפרסם כי למי אכפת מזונות או נשים עניות ועלובות?
החלק האחרון בספר The Part about Archimboldi
מספר את סיפור חיו של הסופר הנעלם שאחריו חיפשו האקדמאים מהפרק הראשון.
בשנת 1920 נולד בפרוסיה ילד בשם האנס רייטר לחייל קטוע רגל ולאם עיוורת בעין אחת. האנס גדל וצומח להיות ילד מיוחד ביותר. הוא גבוהה יותר מכל הילדים והוא מתעניין בעולם החי והצומח המימי.
לאחר שהוא נזרק מבית הספר ולא שורד בעבודה, הוא מועסק בעבודות שירות בבית ברונית שם אימו מועסקת בניקיון. בבית הוא מכיר את הוגו הלטר האחיין של הברונית והוא חושף אותו לספרות יפה.
בתחילת מלחמת העולם ה 2 רייטר מתגייס לצבא הגרמני וקורותיו במלחמה מפורטות בפרקים ארוכים שבאופן מפתיע לא כוללים זוועות. הקטע המזוויע ביותר בחלק הזה מתייחס לצליבתו של אחד הקולונלים בצבא הרומני אנטרסקו.
לאחר תום המלחמה, רייטר כמו יתר הגרמנים משקם את חיו. הוא מחליף את שמו לארצ'יבולדי כאשר הוא קונה מכונת כתיבה מסופר זקן. השינוי בשם נובע גם מתוך רצון של רייטר להחליף את שמו לאחר שהרג פקיד ציבור גרמני במחנה של בנות הברית. רייטר רדוף ע"י רוחו של הפקיד שהרג והוא בטוח כי חיילי בנות הברית מחפשים אחריו למרות שאין לכך תימוכיו במציאות.
בנסיונותיו לפרסם את ספרו, ארצ'בולדי מגיע לבית ההוצאה של מר בוביס. בוביס החליט לפתוח שוב את ההוצאה לאור שלו מחדש לאחר המלחמה. שם ארצ'בולדי פוגש את גב' בוביס ומסתבר כי היא מוכרת לו מהעבר כברונית פון זומפה, אצל משפחתה עבד כשהיה נער. הברונית אינה מוכרת את סודותיו על עברו.
בעלה של הברונית, מר בוביס מתחיל לפרסם את ספריו של ארצ'בולדי בזמן שארצ'יבולדי מסתובב באירופה ומפתח תכונה חמקמקה להעלם.
החלק האחרון בספר מוקדש ללוטה אחותו של ארצ'יבולדי. מסתבר שלוטה היא אימו של הנס קלאוס שנחשד ברציחות ואצ'יבולדי הוא דודו.
*********
הספר 2666 לא מספר קתרזיס לקורא. גם לא הסברים לשם הספר. הוא מעין נסיון לפתרון תעלומת דמותו והעלמו של ארצ'בולדי ונסיון לפתור את הרציחות, אבל אין בו פתרון לאף אחת מהתעלומות הללו.
הקריאה בספר מייסרת. לפרקים משמימה לפרקים מתעלה לגבהים של ספרות מדהימה ואינטרוספקטיבית על התרבות ועל השפעת הספרות על חיינו.
אני לא חושבת שזה הספר הטוב ביותר של בולוניו או בכלל ספר מעולה. זה ספר שגורם לקורא לגרוס חצץ בקריאתו רק בכדי להגיע לסיום ולגלות שהוא נשאר למעשה בנקודת ההתחלה ורץ במעגל.
הספר תורגם לעברית בהוצאת עם עובד, אני קראתי בתרגום לאנגלית.
by Roberto Bolaño, Natasha Wimmer Kindle Edition, 913 pages
Published July 9th 2013 by Farrar, Straus and Giroux (first published 2004)
"We’ve gotten used to death"
"In the nineteenth century, toward the middle or the end of the nineteenth century, said the white-haired man, society tended to filter death through the fabric of words.
Reading news stories from back then you might get the idea that there was hardly any crime, or that a single murder could throw a whole country into tumult. We didn’t want death in the home, or in our dreams and fantasies, and yet it was a fact that terrible crimes were committed, mutilations, all kinds of rape, even serial killings. Of course, most of the serial killers were never caught."
מדובר בספר עב כרס המורכב מחמישה חלקים או ספרים. כל חלק עוסק בדמויות ותכנים שונים שנקשרים עי חוט העלילה המרכזי. האווירה על סף פנטסטית והאירועים ראליסטיים אך בו בעת הקורא מרגיש על סף חלום. חלקים מסויימים טובים יותר בעיניי והחלק האהוב עלי כרגע הוא החלק הראשון העוסק בקשר של החיים לספרות.
יצויין כי לפרקים מדובר בגחמנות ומגלומניות לשמה. אני חושבת שהיה צורך לערוך את החלקים באופן הדוק יותר אבל מאידך הבדיחה היא על חשבון הקורא שלעיתים נאלץ לקרוא דפים על גבי דפים של אירועים שונים שלא קשורים לעלילה המרכזית אבל הם מייצרים אווירה ומציירים בצורה הבוטה ביותר את התרבות המערבית הקלוקלת שמחד נסמכת על דמויות של נביאים ספרותיים ודתיים עלומים ומאידך על טירוף פאנטי.
רוברטו בולוניו עצמו, כחודש לפני מותו טען כי עליו לערוך ולתקן את הרומן וזו עבודת חפירה. הוא השאיר הנחיות ליורשים ולעורך שלו לפרסם כל חלק כספר נפרד. היורשים פשוט לא כיבדו את הצוואה שלו ובמזימה משותפת עם העורך הליצן, שגם בהקדמה מספר לנו הקוראים על כך שהספר לא גמור ושהוא התבקש להוציא את הספר ב 5 ספרים, הוציאו את כולם כספר אחד.
החלק הראשון The Part about the Critics
עוסק בארבע חוקרים ספרותיים המתחכים במשך שנים אחר סופר עלום בשם בנו ואן ארצ'יבולדי. גרמני עם שם איטלקי שבמשך השנים הולך ומתפרסם ועולה לגדולה למרות שקיומו אחוז תעלומה חמקמקה. כבר שנים שאף אחד לא ראה אותו והמפגש האחרון הידוע הוא עם גב' בוביס העורכת שלו המכחישה כל קשר אליו.
במקביל החלק עוסק במערכת היחסים בין ארבעת החברים ובפרט במשולש האהבה שבין פלטייה הצרפתי, ליז נורטון האנגליה ואספינוזה מנואל הספרדי. ליז מנהלת רומאן עם אספינוזה ועם פלטייה בזמן שהיא נשואה. חוסר ההחלטיות שלה בנוגע אל המאהבים שלה מדהים גם ביחס לחיפוש המשותף שלהם אחר ארצ'יבולדי. במסעם אחר דמותו החמקמקה של ארצ'יבולדי הם נתקלים בדמויות שונות ובולניו מתאר כל מפגש כזה וגם מצליח לספר בקצרה משהו על הדמות מה שגורם לעלילה הראשית להתפצל לענפים רבים כבר בחלק הראשון שלה. החבורה פוגשת בסמינר את רודולפו אלטור מקסיקני שטוען שחבר שלו פגש בארצ'יבולדי במקסיקו סיטי. החבורה שמה פניה לעיירת הגבול סנטה תרזה שם הדברים משתנים עבור ארבעת החברים והסיפור עובר שלב.
החלק השני The Part about Amalfitano.
אמלפיטאנו הוא פרופסור צ'יליאני המגיע ללמד באוניברסיטת סנטה תרזה. הוא מגיע עם בתו היחידה והיפיפיה רוזה. אמה של רוזה, לולה. עזבה אותם לטובת אישה ולאחר שנפרדו היא תגלגלה לחיים חסרי בית.
אמלפיטאנו מגדל את בתו כשמתחילה סידרת רציחות בעיר. הדאגה שלו לבתו מציירת סצנות ראליסטיות פנטסטיות.
החלק השלישי The Part about Fate.
החלק הזה עוסק באוסקר פייט, עיתונאי אמריקאי שנשלח לסנטה תרזה לסקר תחרות איגרוף למרות שהוא אינו כתב ספורט ולמעשה מבין בכך מעט מאוד. עיתונאי מקסיקני בשם צ׳יצ׳ו פלורס מספר לו על הרציחות ומבקש ממנו לכתוב על הרציחות. הוא מספר לו שמדובר ב 200 רציחות שכביכול בוצעו עי רוצח אחד או שניים. פייט מציע את הסיפור לעורך שלו אבל העורך מסרב בטענה לחוסר עיניין. פייט פוגש עיתונאית בשם גוואדלופה ראנקל המבטיחה להפגיש אותו לראיון עם אחד הרוצחים שנמצא בכלא. כאשר פייט תוהה כיצד הוא יכול להיות הרוצח כאשר הוא בכלא גוואנדאלופה מסכמת שיש במקסיקו תעלומות לא פתורות. לטענת גוואנדלופה טוענת שהרוצח הוא אזרח גרמני בשם הנס קלאוס. הנס קלאוס הפך לאזרח אמריקאי ועבר לסנטה תרזה. בהמשך ציצו מפגיש את פייט עם רוזה שהיא בתו של אמלפיטנו מהחלק הקודם. לאחר ליל אירועים אלימים אמלפיטנו מבקש מפייט להבריח את רוזה לארהב. הוא מסכים. בבריחה הוא פוגש את גוואנדלופה רנקל והם פונים לכלא.
החלק הרביעי The Part about the Crimes
עוסק בסידרת רציחות של נשים בין השנים 1993 -1997. מדובר בסידרת רציחות אמיתית שהתרחשה במקסיקו בעיר שנקראת סיודאד חורז (אם אני מתרגמת נכון ). החל משנות ה 90 הופיעו שם 400 גופות נשים שנרצחו. כל גופה מתוארת בצורה גרפית, מתואר מצב הגופה, הבגדים והסביבה שבה היא נמצאה. לעיתים מתוארות הנסיבות שבהן הבחורה נעלמה, לפעמים מתוארים חיי הבחורה. לעיתים מתוארות נסיבות מציאתה. חלק מהבחורות מזוהות חלקן לא. דפים על גבי דפים של תיאורי זוועות נשים שנאנסות וגינלית ואנלית ונרצחות עי חניקה. חלקן נצחות ביריות. חלקן כפותות חלקן לא. לא אכפת לאף אחד.
החלק הזה עוסק בכישלון המשטרה להגן על התושבים, את מאמציה חסרי השחר וחסרי התועלת לאתר את הרוצח/ים ואת כישלון השילטונות לאורך זמן לספק בטחון ושלווה לתושבים. הפער שבין עשירים לעניים, בין אמריקאים למקסיקנים עלובים.
אני חושבת שזה החלק הארוך ביותר בספר. הוא חלק מסוייט ומזעזע בצורות עמוקות. המשפחות האומללות חסרות אונים לפעמים הן רק מגיעות לזהות את הגופות וחוזרות הביתה באוטובוס עם או בלי הגופה, או שאריות שלה, קרועה ושסועה. חוסר התוחלת שבשלטונות, האלימות הרוחשת מתחת לפני השטח.
בחלק האחרון של הפרק, עולה האפשרות שהרציחות וההתעללויות מבוצעות ע"י אחד מבני העשירים. הנס קלאוס, שנחשב לרוצח וממתין למשפט בכלא עוד מהפרק הקודם, מספר לעיתונאים על המידע שיש לו. הנס ממתין חודשים ארוכים למשפט שלו ובעודו אסיר, מתרחשות רציחות נוספות שלכאורה היו אמורות לזכות אותו. עדויות נגדו ובעדו נמצאות ונעלמות. עדים נמצאים ונעלמים. המשטרה המושחתת עושה יד אחת עם משפחת העשירים שבניה נחשדים כעבריינים והעיתונאים לא ששים לפרסם כי למי אכפת מזונות או נשים עניות ועלובות?
החלק האחרון בספר The Part about Archimboldi
מספר את סיפור חיו של הסופר הנעלם שאחריו חיפשו האקדמאים מהפרק הראשון.
בשנת 1920 נולד בפרוסיה ילד בשם האנס רייטר לחייל קטוע רגל ולאם עיוורת בעין אחת. האנס גדל וצומח להיות ילד מיוחד ביותר. הוא גבוהה יותר מכל הילדים והוא מתעניין בעולם החי והצומח המימי.
לאחר שהוא נזרק מבית הספר ולא שורד בעבודה, הוא מועסק בעבודות שירות בבית ברונית שם אימו מועסקת בניקיון. בבית הוא מכיר את הוגו הלטר האחיין של הברונית והוא חושף אותו לספרות יפה.
בתחילת מלחמת העולם ה 2 רייטר מתגייס לצבא הגרמני וקורותיו במלחמה מפורטות בפרקים ארוכים שבאופן מפתיע לא כוללים זוועות. הקטע המזוויע ביותר בחלק הזה מתייחס לצליבתו של אחד הקולונלים בצבא הרומני אנטרסקו.
לאחר תום המלחמה, רייטר כמו יתר הגרמנים משקם את חיו. הוא מחליף את שמו לארצ'יבולדי כאשר הוא קונה מכונת כתיבה מסופר זקן. השינוי בשם נובע גם מתוך רצון של רייטר להחליף את שמו לאחר שהרג פקיד ציבור גרמני במחנה של בנות הברית. רייטר רדוף ע"י רוחו של הפקיד שהרג והוא בטוח כי חיילי בנות הברית מחפשים אחריו למרות שאין לכך תימוכיו במציאות.
בנסיונותיו לפרסם את ספרו, ארצ'בולדי מגיע לבית ההוצאה של מר בוביס. בוביס החליט לפתוח שוב את ההוצאה לאור שלו מחדש לאחר המלחמה. שם ארצ'בולדי פוגש את גב' בוביס ומסתבר כי היא מוכרת לו מהעבר כברונית פון זומפה, אצל משפחתה עבד כשהיה נער. הברונית אינה מוכרת את סודותיו על עברו.
בעלה של הברונית, מר בוביס מתחיל לפרסם את ספריו של ארצ'בולדי בזמן שארצ'יבולדי מסתובב באירופה ומפתח תכונה חמקמקה להעלם.
החלק האחרון בספר מוקדש ללוטה אחותו של ארצ'יבולדי. מסתבר שלוטה היא אימו של הנס קלאוס שנחשד ברציחות ואצ'יבולדי הוא דודו.
*********
הספר 2666 לא מספר קתרזיס לקורא. גם לא הסברים לשם הספר. הוא מעין נסיון לפתרון תעלומת דמותו והעלמו של ארצ'בולדי ונסיון לפתור את הרציחות, אבל אין בו פתרון לאף אחת מהתעלומות הללו.
הקריאה בספר מייסרת. לפרקים משמימה לפרקים מתעלה לגבהים של ספרות מדהימה ואינטרוספקטיבית על התרבות ועל השפעת הספרות על חיינו.
אני לא חושבת שזה הספר הטוב ביותר של בולוניו או בכלל ספר מעולה. זה ספר שגורם לקורא לגרוס חצץ בקריאתו רק בכדי להגיע לסיום ולגלות שהוא נשאר למעשה בנקודת ההתחלה ורץ במעגל.
