הסיכום השבועי

[Arana]

הסיכום השבועי

אז מה היה לנו השבוע

ספר חדש להארי פוטר
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180186768

האם הסופר כבר אינו משנה

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180180325

פרוייקט דיגיטציית הספרים של גוגל תחת אש
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180170329

כתבי ניוטון בספריה הלאומית – מורשת רוחנית של אונסק"ו
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180175563

מחפש ספרים על פוליטיקה, אסטרטגיה ומסעי בחירות
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180141933


ביקורות והמלצות

"הסוד" / אנה אנקוויסט – KallaGLP
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180180888

"על פי תהום" / טליה ששון – מרקש7
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180186083

"רעידת האדמה של הוגו" / איתמר לוי – מרקש7
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/180157484


תודה רבה לכל המשתתפים

אז מה אתם קוראים בשבת

 

[roni64]

השבוע התחיל מצוין

בתחילת השבוע קראתי את "הפרדס" מאת לארי טרמבלה, עוד בחירה מעניינת של הוצאת תמיר-סנדיק.הספר מתאר דילמות הנובעות ממלחמה, ששורשיה אינם ידועים, ופרטי הזיהוי שלה מטושטשים במתכוון, כך שהדיון הופך אוניברסלי.

אחריו מימשתי תכנית ישנה לקרוא את "מסע אל קצה הלילה" מאת לואי-פרדינן סלין. שמעתי רבות על הספר, והוא סקרן אותי. הספר נפתח מצוין, עם תיאור מלחמת העולם השניה, עובר לתיאור הזוי אך משכנע של טירוף הקולוניאליזם, ומשם לסבלות קו היצור של של פורד בדטרויט. בשלב זה התחלתי לחשוד שהסופר אובססיבי לרוע ולכיעור, ובהמשך הספר השתכנעתי שאכן כך. נטשתי אחרי כ-400 עמודים, כשהספר הפך משעמם וחוזר על עצמו. סלין היה אנטישמי עיקש: אין לזה ביטוי בספר, אלא בדברים שפרסם מאוחר יותר. לאחר קריאת הספר, לא מפתיע אותי לגלות שהוא מצא אפיקים חדשים להפנות אליהם את הארס.

הבא בתור היה "אסתרי" מאת אומרי טגאמלק אברה. ספר מאכזב על יהודי אתיופיה. לטעמי הוא לא השיג את המטרה, שהיתה כנראה להציג לקורא הישראלי את תרבותם של העולים.

כעת אני עם "לו אנדראס-סלומה, האשה מן החלומות", ביוגרפיה שכתב היינץ פרדריק פטרס בשנות ה-60, כשעדיין יכול היה לראיין אנשים שהכירו אותה באופן אישי. הספר די משעמם, לצערי.

שבת שלום

 

[KallaGLP]

אוי, חבל, "אסתרי" ממתין לי.

 

[roni64]

אם תקראי, אשמח לשמוע על התרשמותך

 

[KallaGLP]

עדיין עם "שלג" ועם "ספר הדקדוק הפנימי".

שלא ייגמר מעולם, במיוחד הראשון. ככל שאני קוראת יותר את "שלג", כך הוא מזכיר לי יותר ויותר את "באין נחמה" של קזואו אישיגורו. הדמיון מתבטא בעיקר באווירה הסוריאליסטית וההזויה שבה גיבור המגיע לעיר קטנה עורך מסע לגילוי עצמי במיוחד מפגשים עם שלל דמויות מכל הסוגים והמינים המייצגות או החושפות צדדים שונים באישיותו. אמנם ההתרחשויות ב"שלג" הרבה פחות סוריאליסטיות (אם כי יש מעט גם מזה), אך האווירה עצמה סוריאליסטית והזויה כמעט באותה מידה.

 

[BloodyRose]

מתקדמת לאט לאט לאט עם 'ארמון הזכוכית'

אם הייתי מהאנשים שמסוגלים לנטוש ספרים, סביר להניח שהייתי נוטשת אותו די מהר.
לא מצליחה להתחבר אליו, לא מצליחה לעקוב אחריו, ולמרות שאני לקראת הסוף שלו, שמתי לב שאני אפילו לא יכולה להגיד על מה הוא

אבל לא בורכתי ביכולת לנטוש ספרים, הסקרנות תמיד תגרום לי להמשיך ולהמשיך, ואני מקווה שבסופ"ש כבר אצליח לסיים אותו, להשקיט את הסקרנות ולעבור הלאה לספר הבא.

 

[siv30]

את רוב השבוע ביליתי עם

״2666 ״ של בולוניו. אני בחלק/ ספר רביעי בו הוא מתאר במשך דפים על גבי דפים רציחות נשים שהתרחשו בין השנים 1993 - 1997. תיאור גרפי למדי של הגופות, של הנסיבות שהובילו למציאת הגופות, גם של ההתעללויות שהנשים עברו טרם המוות הגואל. אני מחכה לסוף של הספר כי רק אז אני בטח אבין את התכלית של 300 או 400 דפי זוועות.
&nbsp
בין לבין קראתי את ״קונצרטו למרגל ותזמורת ״ שהיה בינוני ביותר במיוחד בחלק של פתרון העלילה.
&nbsp
קראתי 100 עמ׳ מאבדות של מיכאל שיינפלד והתאכזבתי קשות, נטשתי אותו. דימוים ודיאלוגים של ילדים לא מפותחים.
&nbsp
קראתי את ״אבק שריפה״ של הרלן קובן. הספר האחרון בסידרה, שהיה בסדר.
&nbsp
וקראתי את ״בעין הסערה״, חיקוי לגריי של א. אל גיימס שמספר את 50 גוונים מהזווית הגברית. בעין הסערה היה בסדר. לא נפלתי ואם מישהי מחפשת את האור היא לא תמצא אותו בספר הזה.
&nbsp
עכשיו אני מרעננת את עצמי עם ״אלוהים לא מרשה״ של דאום. אוטוביוגרפיה שבחלק הראשון שלה מיוסרת ביותר. חנוך דאום מספר על תקופת שהותו בפנימיה הדתית ועל יחסיו עם אביו. אני לא יודעת מה יותר גרוע הרצח בחניקה והאונס הוגינלי והאנלי של הדמויות ב 2666 או חיו של דאום בגיהנום המצפוני בגלל יחסיו ההומו אירוטים עם חניך מהפנימייה ובצחיחות הרגשית ממנה סבל ביחסיו עם אביו. אני עדין מתלבטת...
&nbsp
אני רוצה גם לסיים את ״העם המחוצף״ נשארו לי שלושה פרקים. אבל היכולת שלי להכיל עוד כמה חבטות הגיעה למיצוי.
&nbsp

 

[את והב בסופה]

האם 2666 מזכיר את "לא ארץ לזקנים" של קורמאק מקארתי ?

לא קראתי ,ראיתי את הסרט ואני מצר על כך שראיתי את הסרט, לא בגלל הערך האומנותי אני מצטער אלא בגלל התכנים הקשים שבו. גם את הבושם של זיסקינד לא ראיתי וקראתי את הספר ויש לי לגביו אותה תחושה.

"לא ארץ לזקנים" כאן.

 

[siv30]

לא

ב"לא ארץ לזקנים" נקודת המבט היא של הגיבור. ב 2666 אין נקודת מבט, או לכל היותר בחלק הזה אין נקודת מבט, רק דיווח יבש כמעט טלגרפי של הרציחות.

 

[Arana]

קראתי לפני כשבועיים ספר אחר של בולוניו, "כוכב רחוק"

קצרצר יחסית לספרים האחרים שלו שהוזכרו כאן (מהקטנים והדקים של "עם עובד"), ולא ממש התחברתי אליו. כנראה שצריך הרבה היכרות עם הסופרים והמשוררים של העולם הלטינו-אמריקני, ועם משוררים בכלל, כדי שלא להיעצר בכל רגע להיעזר בהערות השוליים, ובנוסף איכשהו כל התחושה שקיבלתי מהספר היתה מאוד מרוחקת, לא הרגשתי שהוא נגע בי.

 

[siv30]

כן זו תחושה שמלווה את כל ספריו

תחושה של ניתוק ושל ניכור. אבל ממה שזכור לי רק בפרק האחרון או 2 הפרקים האחרונים מגיעה ההארה והמהפך. חוויתי אותו כאחד הספרים המטלטלים שקראתי.

 

[אקליפט ענק]

כמו בשבוע שעבר

"מרד הנפילים".
אני חושב שאני יודע מיהו ג'ון גאלט. לפחות אני בטוח שג'ון גאלט מהספר קשור לג'ון גאלט שהיה במציאות.

 

[את והב בסופה]

"חזירי הים" של לודביק ואצוליק ו "מקלט" של פוקנר.

"חזירי הים" מספר בצורה נפלאה על החיות(מכרסמים) ועל הקשר בין המשפחה לבין החיות,בציר השני מסופר די ברמז סיפור הדיכוי של העם הצ'כוסלובקי(אז) עקב הפלישה של ברית ורשה לצ'כוסלובקיה ב 1968. אני לא רוצה להביא קישור לפוסט שמספר על הספר ,כדי לא לקלקל.

בניגוד ל"אבשלום אבשלום" ו "הקול והזעם " של פוקנר, "מקלט" שיצא ב 1931 כתוב כרומן ריאליסטי סוחף ומרתק על הגנגסטרים והזונות בממפיס בתקופת היובש.

שני הספרים יצאו ב 1976 בספריה לעם של עם עובד,ההמלצה היא לרוץ ולשים עליהם יד בחנויות לספרים משומשים משום שהם נעלמים גם מספריות ההשאלה,ועם עובד החליטו לכלול אותם בסדרה "ספריה לעם/קלאסיקה".

 

[מרקש7]

שני ספרים מצוינים בהמלצה שלך:אגב, מקלט צונזר וקוצץ בזמנו באר

ארה"ב

 

[siv30]

לא שמעתי אף פעם

על חזירי הים. זו אלגוריה?

 

[את והב בסופה]

אני לא חושב שמדובר באלגוריה

מה שכתוב על הכריכה האחורית

[..]
תיאור
סיפור תמים ופשוט לכאורה על חיי היומיום של פקיד בנק זוטר בפראג, אשתו המורה ושני בניהם הקטנים, המסופר כמו בנימה של סיפור לילדים, ואולם במהלכו נגלה אט-אט רובד הוויה מוזר, אבסורדי ואימתני, הן בחיי גיבורי הספר והן בחיי החברה הסובבת אותם. הספר לא נדפס מעולם בשפה הצ'כית אלא לאחר שתורגם ללשונות מערב אירופה וזכה להצלחה עולמית. 170 עמודים לודביק ואצוליק יליד 1926. בשל חתרנותו וביקורתו את המשטר הצ'כי-קומוניסטי הודח מתפקידיו כעורך עיתונים חשובים ונאסר עליו לפרסם את יצירותיו בלחץ הכיבוש הסובייטי.[..]

 

[siv30]

תודה

אני אזמין לי עותק
וגם אגיע סוף סוף למקלט. הגיע הזמן.
אני צריכה לפרוק את ספרי וזו משימה מזעזעת לנוכח הכמויות, אבל בסיום הפריקה הוא יהיה הראשון

 

[Arana]

סיימתי את "על גופתם המתה" והתחלתי את "דברי ימי המנזר"

אבל במהלך השבת התגעגעתי לפתע לאסטריקס, אז ישבתי וקראתי את כל הספרים שלו שיש לי, והיה כיף

שבוע טוב לכולם