מיכל הרטשטיין
New member
כמה מילים מסופרת
שלום,
שמי מיכל הרטשטיין וממש לאחרונה יצא ספרי "ד'זה וו".
דה ז'ה וו זה הספר השלישי שלי. אחרי הראשון ("וידויה של עגונת היי טק") והשני ("משפחה הורגת") החלטתי לאפסן את מכונת הכתיבה ולצאת לגמלאות. כתבתי את מה שרציתי (בכל ספר יש איזשהו מסר שהיה לי חשוב להעביר), עשיתי הרבה נחת לאמא ואבא שלי והוצאתי מהסיסטם משהו שהיה חייב לצאת.
למעשה לא היו לי מעולם תוכניות לכתוב ולא חלמתי, כמו סופרים רבים אחרים, להיות סופרת – גיליתי את האהבה לכתיבה בגיל יחסית מאוחר ולכן הפרישה המהירה הזו היתה די פשוטה מבחינתי. הסיבה שהחלטתי לפרוש היתה שמעבר לשלוש הסיבות שציינתי קודם לא ראיתי טעם להמשיך ולכתוב כשקוראים לא היו לי. כלומר היו, אבל לא מספיק. לא מספיק בשביל ההשקעה הנפשית והכספית הזו. נקודת השיא שהביאה אותי להחלטה היתה שבוע הספר בשנה ש"משפחה הורגת" יצא לאור. הייתי בכיכר רבין והבנתי שאין עתיד בתחום כי פשוט אין שוק. השוק הישראלי מאד מאד מאד מצומצם ובעייתי ולכן עם כל ההנאה מהכתיבה ומהפידבקים שאני מקבלת מקוראים – אני גם רוצה לקבל החזר בעד ההשקעה ואולי גם (אלוהים ישמור) להרוויח! כרואת חשבון (זה המקצוע שאני מתפרנסת ממנו - אני יודעת לא קשור
) הנתונים היו לי ברורים ולכן ההחלטה היתה כלכלית גרידה. שקלתי לשוב ולכתוב בלוג ואף פתחתי בלוג חדש באתר סלונה.
ואז פגשתי את אדון לירון פיין שבזכותו – ממש בזכותו – יש כאן היום ספר שלישי ואני אגלה לכם סוד – מתבשל לי כבר במחשב ספר רביעי (שיהיה המשך ל"משפחה הורגת").
לירון גילה לי את השוק האמריקאי. הייתי צריכה להתבשל המון זמן עם הרעיון כי לא חשבתי שהספרים שלי יתאימו לקהל אמריקאי שלא מכיר את החיים בישראל. חשבתי שזו פרוצדורה מסובכת ושטכנופובית שכמוני בחיים לא תצליח להסתדר.
אז חשבתי...
קודם כל אמריקאים (גם לא יהודים) מאד מאד מסתקרנים מהחיים בישראל וזה רק נותן טוויסט נוסף לספר. לעניין הטכנופוביה – אני לא אומר שזה פשוט. כי זה לא. אבל אם אני הצלחתי – אז יש סיכוי סביר שכמעט כל אחד יכול...
מאז ש"משפחה הורגת" בגרסתו האנגלית עלה לאמזון (תחת השם "Hill of Secrets" הוא נמכר באלפי עותקים. אני לא בדיוק סופרת של רב מכר אבל אני מוכרת ספרים ואפילו מגיעה לרווחים קטנים. דבר שבחיים לא הייתי יכולה לומר על ספר בארץ.
כעת גם וידויה של עגונת היי טק עלה לאמזון ואני עובדת במרץ על הרצתו באתר.
גיליתי שאפשר להמשיך ולכתוב וגם לקבל תמורה על ההשקעה. למעשה ככל שאכתוב יותר כך אגדיל את הכנסותיי מכיוון שקורא פוטנציאלי יעדיף בדרך כלל לרכוש ספר של סופר שכתב מספר רב של ספרים מאשר ספר של סופר שכתב רק ספר אחד. את דה ז'ה וו כבר תרגמתי לאנגלית והוא עובר כעת עריכה סופית באנגלית לקראת השקתו באתר אמזון בשבועות הקרובים. אגב גם ספציפית לגבי דה ז'ה וו אני חייבת תודה ללירון פיין. הוא אמנם הצליח לשכנע אותי להמשיך ולכתוב, אבל אם זה היה תלוי רק בי היה לוקח לי המון זמן... הוא גרר אותי בכח לתוך תחרות ננו ריימו הישראלית שהוא הפיק, שכלליה היו להגיש טיוטא של ספר בן 35 אלף מילים לפחות בתוך 30 יום (של נובמבר 2014). בנובמבר 2014 לא היו לי חיים... בכל ערב הייתי חוזרת הביתה אל מכסת המילים היומית שלי... חוץ מלעבוד, לכתוב, לאכול ולישון לא עשיתי כלום (ושוב תודה לבעלי ובני על ההתחשבות הרבה). רבים מכם בטח יחשבו שמסגרת כזו לוחצת עלולה להפיק מוצר לא איכותי – אני חושבת שאין לשפוט. לי היה ספר בראש והייתי צריכה את מגבלת הזמן הזו כדי להוציאו. למיטב זכרוני הנס פאלאדה כתב את "לבד בברלין" בתוך 24 ימים (כלומר היה יכול להשקיע עוד שבוע בעריכה...) שרה גרואן כתבה את "מים לפילים" במסגרת התחרות. אגב את שני הספרים הללו אני אישית לא סבלתי – אבל הם רבי מכר עולמיים שנחשבים לספרי איכות.
כלומר אל תשפטו את זמן הכתיבה מה גם שזמן העריכה היה ארוך פי כמה (בעיקר כי כבר לא היה לי דד-ליין). את הטיוטא הגשתי לתחרות יחד עם עוד מספר עשרות מתמודדים, בודדים הצליחו לעמוד ביעד שזה כשלעצמו הישג בעיני. לשמחתי אני אף זכיתי בתואר הספר בעל הסיכויים הטובים ביותר להצליח בחו"ל. ולא בכדי – אמנם עלילת הספר מתרחשת בארץ ולהערכתי אני אמשיך למקם את עלילות הספרים שלי בישראל – אך הפעם כתבתי את הספר מתוך ידיעה ברורה שהספר יתורגם לאנגלית. אני לא חושבת שמדובר בספר איכות – מי שמכיר את ספריי יודע שיש לי סגנון פשוט וקולח (אם כי לא רדוד) ואני בהחלט מקווה שהשופטים צדקו וכי הספר הזה יצליח בחו"ל. הספר מספר את סיפורה של ורד שמתעוררת בגיל 16 בבית חולים ללא שום זיכרון מעברה. הספר מתאר את קורות חייה עד גיל 32. כשורד מגיעה לגיל 32 (כלומר כאשר היא שוב בת 16) חייה מקבלים תפנית מפתיעה – עד כאן אספר על מנת שתוכלו להנות גם מהספר ומהסיפור, שיש בו מספר טוויסטים נחמדים.
אמנם כתבתי את הספר עם המבט מערבה (וגם מזרחה – כי גם באוסטרליה ובהודו... קונים אותי
) אבל הרגשתי מחוייבות כלפי לא מעט קוראים שרכשתי בישראל עם שני ספריי הקודמים והחלטתי להוציא את הספר גם בעברית. ניתן להוריד את הספר כקובץ דיגיטלי באתר של הוצאת סגול ואולי גם יהיה ניתן בעתיד באתר "עברית" (אני מעדיפה שתכנסו לסגול – אני מקבלת ממנו יותר תמלוגים
). ומכיוון שאני יודעת שהקורא הישראלי (ואני ממש חלק ממנו) מעדיף עדיין את הספרים שלו מנייר החלטתי להדפיס 200 עותקים. חמישית ממהדורה מודפסת רגילה. הפעם בחרתי שלא לקחת מו"ל (הוצאת סגול עשתה עבורי הפקה בלבד קרי הכינה את הספר להדפסה ושלחה להדפסה) ולא לנסות בכלל להיכנס לחנויות. כל העותקים בידי לרבות כל הזכויות, דבר שלצערי אני לא יכולה לומר על הוצאת ספר דרך מו"ל. רק כדי לסבר את האוזן נכון לרגע זה הזכויות לשני ספריי הראשונים בעברית אינן שלי עדיין (הם יהיו במהלך שנת 2016 למרות שיצאו ב- 2011 ו- 2013) ואני שילמתי כ- 25 אלף ₪ (פר ספר) עבור העונג להוציא כל ספר לאור כשקיבלתי חזרה בערך עשירית מההשקעה. הפעם אגב אפילו לא שלחתי את הטיוטא להוצאות לאור הגדולות שמפיקות את הספר על חשבונן – אני רוצה את הספר שלי אצלי. על כל הזכויות הכרוכות בכך.
היחס שסופר מקבל מגופים שונים הוא פשוט מחפיר, והבעיה לדעתי קשורה בעיקר בדואופול של סטימצקי וצומת ואני אתן שתי דוגמאות:
1. מספר עותקים של וידויה של עגונת היי טק חזרו מהחנויות אל ההוצאה ובסופו של דבר אלי בלויים כלומר ממש לא במצב חדש. בכל שוק אחר היית מצפה שהחנות שלא שמרה על המוצר (אפילו אם היה בקונסיגנציה) תשלם עבור המוצר – אך לא כך הדבר בכל הקשור לספרים ונאלצתי לקבל ספרים (שאמנם ממילא לא הצלחתי למכור) כשהם ממש לא חדשים.
2. את הספר השני – משפחה הורגת רציתי מראש לתמחר במחיר של כ- 30-40 ₪. זה לא היה אפשרי מכיוון סטימצקי וצומת בחיים לא היו מקבלות את הספר במחיר הזה (כי אז המחיר הזה מרוקן מתוכן את כל מבצעי ה- 4 ב- 100 למיניהם שמהם אגב גם סופר שהוציא ספר בהפקה פרטית מקבל פרוטות). זה היה אגב לפני שחוק הספרים החדש יצא – כיום מראש ספרים כבר יוצאים במחירים נמוכים יותר מבעבר – אם כי עדיין לא במחיר הנכון שהוא לדעתי 30-40 לספר בכריכה רכה.
אנשים כל הזמן אומרים שהם רוצים שהכסף יגיע לסופר – אז הנה ההזדמנות שלכם... כל שקל שתתנו יגיע ישירות אלי (פחות מע"מ ומס הכנסה כמובן...).
מתוך מאתיים העותקים שהדפסתי קומץ של ספרים יועבר כמתנה למשפחתי הקרובה והאהובה ועוד כחמישים עותקים אני מתכוונת לתרום לספריות שונות בארץ. אשתדל לפרוס את החלוקה על פני כל הארץ תוך התמקדות בערים גדולות.
מי שמעוניין לרכוש ספר דיגיטלי יכול להכנס לעמוד הספר באתר של הוצאת סגול.
מי שמעוניין לרכוש עותק מנייר יכול לפנות אלי למייל:
[email protected]
מחיר הספר באיסוף אישי: 35 ₪.
מחיר הספר פלוס משלוח בארץ: 50 ₪.
מחיר הספר פלוס משלוח לחו"ל: 60 ₪.
מי שמעוניין יכול להוסיף עותק של "משפחה הורגת" בתוספת של 5 ₪ בלבד.
הספר יעלה בקרוב לאתר אמזון בגרסה האנגלית שלו (תחת השם: Déjà vu).
אין לי מסלקה של כרטיסי אשראי ואני לא מקבלת שיקים בסכומים הללו (אם מישהו יהיה מעוניין במעל ל- 5 עותקים אז אסכים לקבל שיק) ולכן התשלום יכול להיות מזומן בלבד באיסוף אישי או תשלום דרך פייפל.
תודה לכם,
מיכל
שלום,
שמי מיכל הרטשטיין וממש לאחרונה יצא ספרי "ד'זה וו".
דה ז'ה וו זה הספר השלישי שלי. אחרי הראשון ("וידויה של עגונת היי טק") והשני ("משפחה הורגת") החלטתי לאפסן את מכונת הכתיבה ולצאת לגמלאות. כתבתי את מה שרציתי (בכל ספר יש איזשהו מסר שהיה לי חשוב להעביר), עשיתי הרבה נחת לאמא ואבא שלי והוצאתי מהסיסטם משהו שהיה חייב לצאת.
למעשה לא היו לי מעולם תוכניות לכתוב ולא חלמתי, כמו סופרים רבים אחרים, להיות סופרת – גיליתי את האהבה לכתיבה בגיל יחסית מאוחר ולכן הפרישה המהירה הזו היתה די פשוטה מבחינתי. הסיבה שהחלטתי לפרוש היתה שמעבר לשלוש הסיבות שציינתי קודם לא ראיתי טעם להמשיך ולכתוב כשקוראים לא היו לי. כלומר היו, אבל לא מספיק. לא מספיק בשביל ההשקעה הנפשית והכספית הזו. נקודת השיא שהביאה אותי להחלטה היתה שבוע הספר בשנה ש"משפחה הורגת" יצא לאור. הייתי בכיכר רבין והבנתי שאין עתיד בתחום כי פשוט אין שוק. השוק הישראלי מאד מאד מאד מצומצם ובעייתי ולכן עם כל ההנאה מהכתיבה ומהפידבקים שאני מקבלת מקוראים – אני גם רוצה לקבל החזר בעד ההשקעה ואולי גם (אלוהים ישמור) להרוויח! כרואת חשבון (זה המקצוע שאני מתפרנסת ממנו - אני יודעת לא קשור
ואז פגשתי את אדון לירון פיין שבזכותו – ממש בזכותו – יש כאן היום ספר שלישי ואני אגלה לכם סוד – מתבשל לי כבר במחשב ספר רביעי (שיהיה המשך ל"משפחה הורגת").
לירון גילה לי את השוק האמריקאי. הייתי צריכה להתבשל המון זמן עם הרעיון כי לא חשבתי שהספרים שלי יתאימו לקהל אמריקאי שלא מכיר את החיים בישראל. חשבתי שזו פרוצדורה מסובכת ושטכנופובית שכמוני בחיים לא תצליח להסתדר.
אז חשבתי...
קודם כל אמריקאים (גם לא יהודים) מאד מאד מסתקרנים מהחיים בישראל וזה רק נותן טוויסט נוסף לספר. לעניין הטכנופוביה – אני לא אומר שזה פשוט. כי זה לא. אבל אם אני הצלחתי – אז יש סיכוי סביר שכמעט כל אחד יכול...
מאז ש"משפחה הורגת" בגרסתו האנגלית עלה לאמזון (תחת השם "Hill of Secrets" הוא נמכר באלפי עותקים. אני לא בדיוק סופרת של רב מכר אבל אני מוכרת ספרים ואפילו מגיעה לרווחים קטנים. דבר שבחיים לא הייתי יכולה לומר על ספר בארץ.
כעת גם וידויה של עגונת היי טק עלה לאמזון ואני עובדת במרץ על הרצתו באתר.
גיליתי שאפשר להמשיך ולכתוב וגם לקבל תמורה על ההשקעה. למעשה ככל שאכתוב יותר כך אגדיל את הכנסותיי מכיוון שקורא פוטנציאלי יעדיף בדרך כלל לרכוש ספר של סופר שכתב מספר רב של ספרים מאשר ספר של סופר שכתב רק ספר אחד. את דה ז'ה וו כבר תרגמתי לאנגלית והוא עובר כעת עריכה סופית באנגלית לקראת השקתו באתר אמזון בשבועות הקרובים. אגב גם ספציפית לגבי דה ז'ה וו אני חייבת תודה ללירון פיין. הוא אמנם הצליח לשכנע אותי להמשיך ולכתוב, אבל אם זה היה תלוי רק בי היה לוקח לי המון זמן... הוא גרר אותי בכח לתוך תחרות ננו ריימו הישראלית שהוא הפיק, שכלליה היו להגיש טיוטא של ספר בן 35 אלף מילים לפחות בתוך 30 יום (של נובמבר 2014). בנובמבר 2014 לא היו לי חיים... בכל ערב הייתי חוזרת הביתה אל מכסת המילים היומית שלי... חוץ מלעבוד, לכתוב, לאכול ולישון לא עשיתי כלום (ושוב תודה לבעלי ובני על ההתחשבות הרבה). רבים מכם בטח יחשבו שמסגרת כזו לוחצת עלולה להפיק מוצר לא איכותי – אני חושבת שאין לשפוט. לי היה ספר בראש והייתי צריכה את מגבלת הזמן הזו כדי להוציאו. למיטב זכרוני הנס פאלאדה כתב את "לבד בברלין" בתוך 24 ימים (כלומר היה יכול להשקיע עוד שבוע בעריכה...) שרה גרואן כתבה את "מים לפילים" במסגרת התחרות. אגב את שני הספרים הללו אני אישית לא סבלתי – אבל הם רבי מכר עולמיים שנחשבים לספרי איכות.
כלומר אל תשפטו את זמן הכתיבה מה גם שזמן העריכה היה ארוך פי כמה (בעיקר כי כבר לא היה לי דד-ליין). את הטיוטא הגשתי לתחרות יחד עם עוד מספר עשרות מתמודדים, בודדים הצליחו לעמוד ביעד שזה כשלעצמו הישג בעיני. לשמחתי אני אף זכיתי בתואר הספר בעל הסיכויים הטובים ביותר להצליח בחו"ל. ולא בכדי – אמנם עלילת הספר מתרחשת בארץ ולהערכתי אני אמשיך למקם את עלילות הספרים שלי בישראל – אך הפעם כתבתי את הספר מתוך ידיעה ברורה שהספר יתורגם לאנגלית. אני לא חושבת שמדובר בספר איכות – מי שמכיר את ספריי יודע שיש לי סגנון פשוט וקולח (אם כי לא רדוד) ואני בהחלט מקווה שהשופטים צדקו וכי הספר הזה יצליח בחו"ל. הספר מספר את סיפורה של ורד שמתעוררת בגיל 16 בבית חולים ללא שום זיכרון מעברה. הספר מתאר את קורות חייה עד גיל 32. כשורד מגיעה לגיל 32 (כלומר כאשר היא שוב בת 16) חייה מקבלים תפנית מפתיעה – עד כאן אספר על מנת שתוכלו להנות גם מהספר ומהסיפור, שיש בו מספר טוויסטים נחמדים.
אמנם כתבתי את הספר עם המבט מערבה (וגם מזרחה – כי גם באוסטרליה ובהודו... קונים אותי
היחס שסופר מקבל מגופים שונים הוא פשוט מחפיר, והבעיה לדעתי קשורה בעיקר בדואופול של סטימצקי וצומת ואני אתן שתי דוגמאות:
1. מספר עותקים של וידויה של עגונת היי טק חזרו מהחנויות אל ההוצאה ובסופו של דבר אלי בלויים כלומר ממש לא במצב חדש. בכל שוק אחר היית מצפה שהחנות שלא שמרה על המוצר (אפילו אם היה בקונסיגנציה) תשלם עבור המוצר – אך לא כך הדבר בכל הקשור לספרים ונאלצתי לקבל ספרים (שאמנם ממילא לא הצלחתי למכור) כשהם ממש לא חדשים.
2. את הספר השני – משפחה הורגת רציתי מראש לתמחר במחיר של כ- 30-40 ₪. זה לא היה אפשרי מכיוון סטימצקי וצומת בחיים לא היו מקבלות את הספר במחיר הזה (כי אז המחיר הזה מרוקן מתוכן את כל מבצעי ה- 4 ב- 100 למיניהם שמהם אגב גם סופר שהוציא ספר בהפקה פרטית מקבל פרוטות). זה היה אגב לפני שחוק הספרים החדש יצא – כיום מראש ספרים כבר יוצאים במחירים נמוכים יותר מבעבר – אם כי עדיין לא במחיר הנכון שהוא לדעתי 30-40 לספר בכריכה רכה.
אנשים כל הזמן אומרים שהם רוצים שהכסף יגיע לסופר – אז הנה ההזדמנות שלכם... כל שקל שתתנו יגיע ישירות אלי (פחות מע"מ ומס הכנסה כמובן...).
מתוך מאתיים העותקים שהדפסתי קומץ של ספרים יועבר כמתנה למשפחתי הקרובה והאהובה ועוד כחמישים עותקים אני מתכוונת לתרום לספריות שונות בארץ. אשתדל לפרוס את החלוקה על פני כל הארץ תוך התמקדות בערים גדולות.
מי שמעוניין לרכוש ספר דיגיטלי יכול להכנס לעמוד הספר באתר של הוצאת סגול.
מי שמעוניין לרכוש עותק מנייר יכול לפנות אלי למייל:
[email protected]
מחיר הספר באיסוף אישי: 35 ₪.
מחיר הספר פלוס משלוח בארץ: 50 ₪.
מחיר הספר פלוס משלוח לחו"ל: 60 ₪.
מי שמעוניין יכול להוסיף עותק של "משפחה הורגת" בתוספת של 5 ₪ בלבד.
הספר יעלה בקרוב לאתר אמזון בגרסה האנגלית שלו (תחת השם: Déjà vu).
אין לי מסלקה של כרטיסי אשראי ואני לא מקבלת שיקים בסכומים הללו (אם מישהו יהיה מעוניין במעל ל- 5 עותקים אז אסכים לקבל שיק) ולכן התשלום יכול להיות מזומן בלבד באיסוף אישי או תשלום דרך פייפל.
תודה לכם,
מיכל
