הסיכום השבועי

Arana

Active member
מנהל
הסיכום השבועי


אז מה היה לנו השבוע



מה דעתכם על אגתה כריסטי

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179758135/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות

מחפשת ספרי דרמה לא עצובים
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179787201/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות

ספר חדש "דז'ה וו"
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179789972/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות

השקת שטר חדש עם דמותו של אלתרמן
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179788885/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות

ציטוטי שירים
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179757650/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=276&messageid=179739908

צנזורה לגיטימית

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179784410/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות

על התאמת ספר לטעם הקוראים
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179779283/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות

צ'ינואה אצ'בה – גדול סופרי אפריקה
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179770904/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות

מי קרא את "פשר הלילה"

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179762112/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות

שמעון בוזגלו מכה את המומחה
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179768740/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות

מה חשבתם על "פנטום האופרה"

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179760570/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות

כמה מרוויח סופר על ספרים הנמכרים בחנויות
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179757604/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות
 

Arana

Active member
מנהל
ביקורות והמלצות

"כשהקיסר היה אלוהי" / ג'ולי אוטסוקה – קליספרה
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179791951/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות

"לפעמים רגע אחד מספיק" / מיה סביר – siv30
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179790364/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות

"פשר הלילה" / מייקל קוקס – Arana
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179773733/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות

"מי יתנני במדבר מלון אורחים" / פדרו זוניגה – מרקש7
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/276/179761819/תרבות_ואמנות/ספרים_וספרות


תודה רבה לכל המשתתפים



אז מה אתם קוראים בשבת
 
"ארוחת בוקר תמימה", יהודית הנדל, מחזור סיפורים

לאחר קריאה של 4 מספריה, אני שמחה לקרוא את הקובץ המאוחר יחסית הזה, כשהייתי בטוחה שזו קריאה שניה אבל לא זכרתי כלום. ואחרי קריאת שניים מהסיפורים ברור שלא קראתי, כי קשה לשכוח אותם.

אלה סיפורים שבמרכזם אקט בסיסי של רוע. שמוביל לשינוי מהקצה אל הקצה של הדמויות (הנשיות). הנדל מספרת את הסיפורים מנקודה של מי שהיא שם לצד האירועים, מלווה את הגיבורה. והכל באינטנסיביות עצומה ולכן קשה. הסיפורים זורמים וקריאים מאוד, אני אוהבת הדימויים, לא רבים ולא מוגזמים, את השפה הפשוטה. את זה שהסיפורים - אולי מטבע כתיבה של אישה בשנות ה-70 לחייה - עוסקים בדמויות נשיות מבוגרות.

ולמרות שהספר קצר, הוא מחייב מנוחה בין לבין, השתהות. יפה במיוחד התיאור של גינת דובנוב בתל אביב בלילה, תיאור בן 20 שנה. אבל אני תוהה אם אכן נכרת שם עץ אורן, יש לי איזשהו זיכרון מאורן קיים שם היום. אלך לבדוק.

חוץ ממנו אני קוראת בצורה איטית את "תת הכרה נפתחת כמו מניפה", מאת יונה וולך.

בתחילת השבוע בלעתי את ספרו המרתק של פרופ' צבי טריגר, "פשעים נגד הפטריארכיה", על ניאוף, הפלות והומוסקסואליות במשפט ובתרבות. החל ביוון וברומי וכלה היום, במדינת ישראל.
 

KallaGLP

New member
אני מאוד רוצה לקרוא את הספר של הנדל.

שמעתי עליו טובות מיותר ממקור אחד.
 
דרור בורשטיין הזכיר אותו בהספד שכתב עליה בשנה שעברה

ואחרי שני הסיפורים הראשונים, שתופסים את רוב הספר אפשר לומר, הוא מדכא. לא דבר חדש אצלה. האינטנסיביות גדולה ולכן אתמול, לאחר קריאה של שעה בבוקר, עשיתי הפסקה ממנו ואמשיך היום. אבל שווה לסבול את הכאב הזה למען הכתיבה שלה, כולל הביזאריות שבה והדמויות האירעיות שמצטרפות לעלילה, שהן על הקצה, בין שפיות לבין אובדנה.
הזכרתי את גינת דובנוב כי שם גרה, מסתבר. יש איזשהו אלמנט אוטוביוגרפי בסיפור שעל שמו הספר, "ארוחת בוקר תמימה". אולי.
 

KallaGLP

New member
כן, תיאורך מאוד מזכיר לי את אופיו של קובץ סיפורים אחר שלה

שקראתי, "כסף קטן". גם אז חשבתי ששווה לסבול.
 
אחרי השניים האלה זה נהיה קצת יותר קל

ואז שוב לא קל, אבל בכל אופן, זה רציני. וכדאי, כי היא נוגעת ברגשות עמוקים, גם בחוויות חיים דומות לאלה שלי (באחד הסיפורים) ולמרות שזה כואב, שוב, המאמץ כדאי.
 

roni64

New member
גם בקובץ הסיפורים שלה, "המקום הריק",

היא מזכירה את גינת דובנוב. הסיפור שעל שמו נקרא הספר מספר על גבר ששומר מקום על הספסל בגינה עבור אשתו שמתה. קובץ עצוב מאוד.
 

roni64

New member
נזכרתי שכתבתי עליו סקירה

ובה כללתי ציטוט שמתייחס למקום:
אני גרה ברחוב דובנוב מול גן דובנוב, שיש הקוראים לו גן-האהבה, כי זוגות נאהבים עושים בו אהבה על הדשא בצל העצים הגבוהים, ויש הקוראים לו גן-הבדידות, כי אנשים בודדים מתהלכים בו תמיד, ולרוב זקנים בודדים, שלפעמים בחורף, בקור, נשארים לישון על ספסל, ובבוקר מוצאים אותם עובדי העיריה על הספסל קרים ומתים.

המקום הריק
 
אולי. הוא עבר שיפוץ מסוים, היום יש בו גינת כלבים

שיעורי כושר, קבוצות מתגודדות, תיירים. אני אוהבת את המקום כי הוא מציע אוויר נקי יותר בעיר מזוהמת. והוא יפה.
 
לזה עוד אגיע, אני צריכה לפני כן לקרוא את "הר הטועים" ואת

"טירופו של רופא הנפש", אני מנסה לשמור על איזושהי כרונולוגיה, אם כי כאן הפרתי אותה. בעבר קראתי את "כסף קטן" וגם את הסוג של ממואר שכתבה על חייה עם מאירוביץ, "הכח האחר". וגם את קובץ סיפוריה הראשון, "אנשים אחרים הם", שיצא לאור ב-1948 והיה לי קשה לעבור את המשוכה. אז. היום אולי היה אחרת, לשמחתי אחד הסיפורים ממנו מופיע בקובץ שיש לי בבית, "שאני אדמה ואדם", סיפורים של סופרות נשים לפני קום המדינה. אז תהיה לי חוויה שניה.
 

siv30

New member
הספר פשעים נגד הפטריאכיה

נראה מעניין מאוד. תודה על האיזכור
 
הוא באמת מעניין. וצנום. פרופ' טריגר הוא פמיניסט

וחידד לי דברים. אני מודה לו על כך.

ואפילו במסגרת הדיון המצומצם האפשרי בנושאים - ובאמת, לא תמיד הספרים של אונ' משודרת כל כך צנומים, כך שהיה שם פוטנציאל להרחבה ולעיבוי, תרתי משמע של הספר - זה היה מאוד מעניין. לקרוא מה באמת משמעותה של ההומוסקסואליות ביוון העתיקה, למשל (המושג עצמו, אפילו, מטעה, כי החשיבה היתה שונה לגמרי). ולהתוודע לתרבויות עתיקות וכל כך שונות מזו שלנו. (וטוב שאני, אישה, חיה היום ולא אז, לא ביוון ולא ברומי).
 

catch 2 2

New member
Although of Course You End Up Becoming Yourself-David Lipsky

ספר שהוא בעצם ראיון מוקלט ב1996 כאשר עיתונאי הרולינג סטון דייויד ליפסקי התלווה לדיוויד פוסטר וואלס ל Book Tour בעקבות ספרו וההייפ הבלתי רגיל. אני מוצא שזה ספר נפלא למי שאוהב לשמוע את DFW מדבר. הוא מדבר על נושאים מהרומן שלו כך שזה יכול להיות רמפה למי שרוצה לגשש קצת לפני שהוא ניגש לIJ. ספר פשוט וקל לקריאה, ישר ולעניין. לי פשוט כיף לשמוע אותו. הוא מדבר בין השאר על לאן הספרות הולכת לצד עליית הטלויזיה והקולנוע וחוזר שוב ושוב על ההשוואה בין טלויזיה כדברי מתיקה לעומת ספרות כמזון בעל ערכים תזונתיים.

DFW: Y'like candy?
Lipsky: Yeah. Of course.
DFW: What if you ate it all the time? What would be wrong with that?
Lipsky: Bad for teeth and very fat very quick.
DFW: Real pleasurable, but it dudn't have any calories in it. There's somethin' really vital about food that candy's missing, although to make up for what's missing, the pleasure of masticating and swallowing goes way up. There seems to me to be some analogy to what--I'm talking about very seductive commercial entertainment. There's something sinistar about it is that the pleasure that it gives you to make up for what it's missing is a kind of ... addictive, self-consuming pleasure. And what saves us is that most entertainment isn't very good. (Laughs)
וזה עוד לפני נטפליקס.
 
זו השוואה תקפה. הקריאה אמנם דורשת יותר

אבל בעיני ההשקעה כל כך משתלמת. אני לא יודעת איפה הייתי ללא ספרים. דווקא בעת הזאת, של הצפת המידע. היכולת להתנתק, להתרכז לזמן ארוך, ללמוד, להשכיל, אני מקווה שלעולם לא תאבד לי. ובאמת, כבר 5 שנים ויותר אין לי טלוויזיה וגם כשהיתה השתמשתי בה ללימוד שפה ולצפיה בקונצרטים ולא יותר מכך.
 

catch 2 2

New member
הוא מדבר בעיקר על מינון

לא שהטלוויזיה היא רעה בפני עצמה אלא שאם זה הופך להיות המרכיב המרכזי בדיאטה הרוחנית שלנו, אנחנו נמות. כי כל הפסיביות הממכרת הזו משאירה אותך ריק, חלול.

בשלב מסויים בחיים שלו הוא הוציא את הTV מהבית כי הוא לא יכל לייצר את המשמעת הנדרשת. הוא אומר בספר שאם היתה לו, הוא פשוט היה משאיר אותה דלוקה כל הזמן, כמו אח דולקת, לחימום. זה יוצר את האשליה שאתה חלק משיחה. סוג של אינטימיות מזוייפת.
 
נכון. מוות רוחני. זה גם מה שאני מרגישה בקניון (מרכז קניות,

לא תופעת הטבע). היום, עם האינטרנט בכל מקום, עוד יותר קשה להתנתק. וקריאה אכן מחייבת שעות של ריכוז. לכן טוב לי בחיי כרגע, שכדי לגשת לאינטרנט אני צריכה מחשב. והמאמץ שכרוך בכך עוזר לי לשמור על מינון נכון.

עוד תרגיל הוא להפעיל מחשב ולגלוש באתר אחד מוגדר, למשך כמה שעות. להקשיב לאופרה אחת. או לקרוא כמה מאמרים באתר אחד. ולא יותר.

וכן, נכון שהטלוויזיה מייצרת אינטימיות מזויפת, כשהייתי ילדה, נערה, הייתי צריכה אותה לפעמים כדי להרגיש ביחד.
 

roni64

New member
שבוע שרובו נשימה עצורה

בשל הטלטלות שעוברים גבורי "שיר של אש ושל קרח". קראתי השבוע את שני חלקיו של "עימות המלכים", וכעת אני עם חלקו הראשון של "סופת החרבות".

ספרו החדש של נתן שחם, "סיפור הכיסוי הכפול של אמא שלי", פיתה אותי לזנוח את רוחות הרפאים ואת זאבי הבלהות ולחזור למציאות. לא היתה לי סיבה להתחרט על שנכנעתי לפיתוי. נתן שחם מציב יד זכרון לאמו בספר רגיש וחכם, שאינו מסתגר בדלת אמות המשפחה, אלא פורש את סיפורה על רקע התקופה ועל רקע עולם הספרות העברית של המחצית הראשונה של המאה ה-20.

שבת שלום
 
למעלה