מישהו קרא את פשר הלילה של מייקל קוקס ?איך הוא ?

[לאמשנה11]

מישהו קרא את פשר הלילה של מייקל קוקס ?איך הוא ?

 

[siv30]

ספר מעולה

זו עלילת מסתורין אפלה, כתובה היטב ומרתקת. קראתי אותו בשקיקה.

 

[לאמשנה11]

תודה רבה ♥ הוא כתוב בשפה גבוהה שיאה לספר שמבוסס על תקופה

קלאסית ?

 

[siv30]

לא מדובר בתקופה הקלאסית

אלא בתקופה הויקטוריאנית ולמיטב זיכרוני הגיבור המספר הוא בוגר אוניברסיטה כך שברור שהשפה תהיה גבוהה.

 

[לאמשנה11]

כן ,לכך התכוונתי . התבלבלתי,לרגע לא מצאתי את המילה המתאימה-

וייקטורינית
תודה

 

[KallaGLP]

ספר טוב בהחלט. לא הייתי אומרת שמופת, אבל מרתק.

 

[Arana]

עוד ביקורת שכתבתי וטרם פרסמתי...

כבר מצרפת אותה לשרשור הזה. שורה תחתונה - בעיני מומלץ

 

[Arana]

"פשר הלילה" / מייקל קוקס

"פשר הלילה" / מייקל קוקס
The Meaning of Night" \ Michael Cox

הוצאת עם עובד, 2008, 731 עמודים (כולל הערות), מאנגלית: מיכל אלפון

"אחרי שהרגתי את אדום השיער הלכתי לי ל"קווינ'ס" לאכול ארוחת ערב", כך פותח את וידויו אדוארד גלייבר. על מה ולמה רצח את האיש הזר בסמטה לונדונית אפלולית יספר לנו גלייבר בהמשך הספר, שיפרוש את סיפור חייו – מילדותו בעיירה קטנה לחוף הים, דרך הגעתו לאיטון והעתיד המזהיר שציפה לו עד שמזימה מכוערת של חברו ללימודים אילצה אותו לפרוש מבית הספר היוקרתי, הנקמה שתכנן במשך שנים כנגד אויבו המושבע, הגילויים המדהימים על אודות מוצאו, והאהבה שלא העז לצפות לה. במונולוג אשר נכתב לכאורה במאה ה-19 ונתגלה ונערך במאה ה-20, גלייבר (האם זהו באמת שמו?) טווה עלילה מרתקת של אדם שהקדיש את חייו להשיג את מה שנלקח ממנו בטרם נולד, אולם במהלך מסע הנקמה שלו הוא עלול לאבד את הכל.

ל"פשר הלילה" הגעתי בעקבות ההמלצות החמות בפורום, ולא התאכזבתי. ראשית, הכתיבה – היא מחקה בכישרון רב את הסגנון הויקטוריאני שהכרתי ב"האישה בלבן" ו"אבן הירח", אבל ההצגה של הספר כטקסט שנערך על ידי פרופסור לספרות ויקטוריאנית (כך בהקדמה) מאפשרת לסופר עצמו להוסיף הערות שוליים בשם העורך, שמתייחסות לדמויות הבדיוניות כדמויות היסטוריות אמיתיות ומשלבות אותן בחיי המאה ה-19. יש גם הערות של המתרגמת, שמגיעות בסוף הספר – דבר שבאופן אישי די שנוא עליי. מזל שהן לא רבות. הסיפור עצמו מרתק, זורם, מלא תפניות שחלקן צפויות וחלקן לא. זהו ספר מתח, אבל לא בדיוק בתבנית ספרי המתח המודרניים, והוא כתוב, כאמור, בסגנון ויקטוריאני, אבל כזה שמצליח לשלב עומק ותחושה עכשוויים יותר (למשל בדימוי של לונדון ל"לווייתן-נחש-בריח" ותיאור הדופק הפועם שלה) ולשבור פעם אחר פעם את התבניות המקובלות והסטריאוטיפים של אותה כתיבה. התוצאה היא ספר שקשה להניח מהיד לאורך כל מאות העמודים שלו.
מומלץ בחום.

 

[KallaGLP]

תודה על ההמלצה. היא בהחלט משקפת את מה שאני חושבת.

 

[siv30]

מצטרפת להמלצה

 

[לאמשנה11]

הממ....

נשמע נהדר ! במיוחד שקראתי את כתביו של וילקי קולנס אז אם הוא ניסה להידמות לסגנון שלו אז מה טוב,כי את ספריו של קולינס ממש אהבתי. יפיפיים אחד -אחד.

 

[חתול שחור 007]

אני כנראה היחידה שממש לא אהבה את הספר

רוב הזמן זה היה שיעמום ועלילה לא מתקבלת על הדעת. היו פרטי עלילה שפשוט שאלתי את עצמי, איך אנשים אשכרה בולעים את זה?
נכון, שבעים העמודים האחרונים היו מעולים ומותחים ממש! אבל הם היו בערך 10% מסך הספר המייגע והמעצבן הזה.