nati6589884
New member
שיר: אל תדבר על אהבה.
אַל תְּדַבֵּר עַל אַהֲבָה (ויליאם בלייק)
מילים: ויליאם בלייק עברית: לאה נאור
עַל אַהֲבָה אַל תְּסַפֵּר לָהּ,
אַל תְּתָאֵר אֶת הַתְּשׁוּקָה.
הַנַח לָרוּחַ לְסַפֵּר לָהּ
לְלֹא מִלָּה. בִּשְׁתִיקָה.
כְּשֶׁנִסִּיתִי, כְּשֶׁסִפַּרְתִּי,
אֶת לִבִּי נָתַתִּי לָהּ,
אֶת אַהֲבָתִי תֵּאַרְתִּי -
הִיא הָלְכָה לְלֹא מִלָּה.
הִתְרַחֲקָה לָהּ לְבַדָּה.
אִישׁ זָר, נוֹדֵד, עָבַר מוּלָהּ.
הִיא נָתְנָה לוֹ אֶת יָדָהּ
בִּשְׁתִיקָה, לְלֹא מִלָּה.
עוד אחד:
מילים: רואלד דאל,
מאנגלית: לאה נאור
האיש החשוב שאשיר לו כאן,
האיש השולט על הכל,
גם הוא היה פעם ילד קטן
חצי מטר בסך הכל.
הוא ישב על ברכי, התינוק הזעיר,
נדנדתי את הבכיין.
כל בוקר הושבתי אותו על הסיר,
ניגבתי לו את הישבן.
מחטתי לו את אפו המנוזל,
ניקיתי לו את האזניים,
סרקתי אותו, בדקתי משקל,
גזרתי לו צפרניים.
היתה לו ילדות – כמו של כל חבריו.
הוא שיחק, כמו כולם, ברחוב.
הכיתי אותו כשהיה קצת שובב.
הפסקתי – כשהיה ילד טוב.
עבר זמן והבנתי לאט לאט:
הוא קצת מטומטם, זה לא טוב.
הילד גדול, בן שלושים כמעט,
לא יודע לקרוא ולכתוב.
"מה נעשה?, התייפחו הוריו
"הילד הזה הוא אידיוט.
אפילו שליח הכי פשוט
הוא לא יוכל להיות."
"חה חה, " צחקתי, "זה הקטן
יהיה פוליטיקאי גדול."
"זה נכון! את גאון! זה ג'וב מצוין!"
קרא המטומטם בקול.
"גם עסקנות היא אמנות,"
אמרתי: "תלמד תחבולות:
איך מצליחים להחמיץ הזדמנות,
נכשלים, ופולטים קללות,
איך מפתים, איך מושכים בחוטים,
ואיך מושכים קולות."
"איך בנאום לא אומרים כלום
ואיך נקשרים קשרים,
איך מסדרים מתחרים אחרים
ואיך מספרים שקרים.
וחשוב כל כך שלא תשכח
לצחצח כל יום שיניים,
לשמור ידיים נקיות.
גם הצפרניים".
עכשיו אני כבר בת תשעים,
מאוחר כבר להתחרט.
ורק בגללי, הטמבל שלי
הוא הנשיא כעת.
הערה: אני מאוד אוהב את בלייק לטעמי הוא גאון, אוהב את שירי הגן עדן/גהנום שלו. מאוד אוהב לקורא אותם.
אַל תְּדַבֵּר עַל אַהֲבָה (ויליאם בלייק)
מילים: ויליאם בלייק עברית: לאה נאור
עַל אַהֲבָה אַל תְּסַפֵּר לָהּ,
אַל תְּתָאֵר אֶת הַתְּשׁוּקָה.
הַנַח לָרוּחַ לְסַפֵּר לָהּ
לְלֹא מִלָּה. בִּשְׁתִיקָה.
כְּשֶׁנִסִּיתִי, כְּשֶׁסִפַּרְתִּי,
אֶת לִבִּי נָתַתִּי לָהּ,
אֶת אַהֲבָתִי תֵּאַרְתִּי -
הִיא הָלְכָה לְלֹא מִלָּה.
הִתְרַחֲקָה לָהּ לְבַדָּה.
אִישׁ זָר, נוֹדֵד, עָבַר מוּלָהּ.
הִיא נָתְנָה לוֹ אֶת יָדָהּ
בִּשְׁתִיקָה, לְלֹא מִלָּה.
עוד אחד:
מילים: רואלד דאל,
מאנגלית: לאה נאור
האיש החשוב שאשיר לו כאן,
האיש השולט על הכל,
גם הוא היה פעם ילד קטן
חצי מטר בסך הכל.
הוא ישב על ברכי, התינוק הזעיר,
נדנדתי את הבכיין.
כל בוקר הושבתי אותו על הסיר,
ניגבתי לו את הישבן.
מחטתי לו את אפו המנוזל,
ניקיתי לו את האזניים,
סרקתי אותו, בדקתי משקל,
גזרתי לו צפרניים.
היתה לו ילדות – כמו של כל חבריו.
הוא שיחק, כמו כולם, ברחוב.
הכיתי אותו כשהיה קצת שובב.
הפסקתי – כשהיה ילד טוב.
עבר זמן והבנתי לאט לאט:
הוא קצת מטומטם, זה לא טוב.
הילד גדול, בן שלושים כמעט,
לא יודע לקרוא ולכתוב.
"מה נעשה?, התייפחו הוריו
"הילד הזה הוא אידיוט.
אפילו שליח הכי פשוט
הוא לא יוכל להיות."
"חה חה, " צחקתי, "זה הקטן
יהיה פוליטיקאי גדול."
"זה נכון! את גאון! זה ג'וב מצוין!"
קרא המטומטם בקול.
"גם עסקנות היא אמנות,"
אמרתי: "תלמד תחבולות:
איך מצליחים להחמיץ הזדמנות,
נכשלים, ופולטים קללות,
איך מפתים, איך מושכים בחוטים,
ואיך מושכים קולות."
"איך בנאום לא אומרים כלום
ואיך נקשרים קשרים,
איך מסדרים מתחרים אחרים
ואיך מספרים שקרים.
וחשוב כל כך שלא תשכח
לצחצח כל יום שיניים,
לשמור ידיים נקיות.
גם הצפרניים".
עכשיו אני כבר בת תשעים,
מאוחר כבר להתחרט.
ורק בגללי, הטמבל שלי
הוא הנשיא כעת.
הערה: אני מאוד אוהב את בלייק לטעמי הוא גאון, אוהב את שירי הגן עדן/גהנום שלו. מאוד אוהב לקורא אותם.
