פנתרית סגולה
New member
סקירה על ספר הילדים הקלאסי "הבית בקרן פו". א.א. מילן.
תענוג לכתוב על סידרת "פו הדוב". פה בחרתי ב"בית בקרן פו", משום שהמקור המקסים לפני, לא רק תרגומו של אהרון אמיר.
"הבית בקרן פו", כמו כל ספר ילדים טוב באמת, יכול לדעתי להיות מוערך במלואו רק ע"י מבוגר: ההומור הדק, השנון, איפיון הדמויות (כל אחת ואחת מהן – "טיפוס" בפני עצמו) וגם התחשבותו המחויכת של האב ברצונו של הילד, שעל פי צעצועיו נכתב הסיפור, להיות הגיבור הראשי שכל החיות מכירות במנהיגותו. ולבסוף – אהבת-ילדים טובת לב המתבטאת במשפטים האחרונים של הספר.
רק חיסרון אחד פוגם לדעתי בסיפור הנפלא הזה: חסרון דמויות נשיות, לבד מדמותה של קנגה, שהיא, למרבה הצער, סטראוטיפ של אם, "מטפלת מקצועית", עסוקה כל הזמן (בטרחנות) בבנה ומגישה טיפול גם לאורח(נמיר). לא אהבתי את המשפט: "מפני שהיא ידעה מיד כי עם כל שנמיר גדול למראה, זקוק הוא לחסד וטוב לב לא פחות מרו". כאילו תפקידן המולד של נשים הוא להעניק "חסד וטוב לב" לגברים, שזקוקים לכך "לא פחות" מילדים. רגע, אנחנו לא זקוקות לחסד וטוב לב?
לבד מחסרון זה, הספר כאמור שובה לב. הנה דוגמה ראשונה להומור הדק וכן לאיפיון הקולע של פו הענוו, "הדוב שאין לו שכל בראשו", גם לדעתו וגם לדעת שאר החיות, משום שאינו מכיר מלים גבוהות, אך כשצריך הוא מתגלה כבעל השכל והיצירתיות העיקרי בין החיות . ולעומתו ינשוף, הבור המתנשא, החשוב בעיני עצמו, שקנה לו בין החיות התמימות שם של "אינטליגנט" משום שהוא מדבר במלים גבוהות – אלא שהקורא מבחין מיד שה"אינטליגנט" משבש כל מלה שהוא משתמש בה, וכן, גם כשאין לו מושג על מה מדובר הוא בכל זאת "מפיק" תשובה, העיקר להיראות כיודע, וכך הוא מטעה ומבלבל. כל האיפיון הזה מצד א.א. מילן אינו חריף ורע אלא עטוף בטוב לב וסלחנות לחולשותיהן של הבריות.
הנה הקטע המשעשע, מתוך ההקדמה. אני מצטטת בשפת המקור, כי כך הטקסט במיטבו:
An Introduction is to introduce people , but Christopher Robin and his friends, who have already been introduced to you, are now going to say Good bye. So this is the opposite. When we asked Pooh what the opposite of an introduction was, he said , The what of what? Which didn’t help us as much as we had hoped, but luckily Owl kept his head and told us that the Opposite of and Introduction, my dear Pooh, was a Contradiction;and, as he is very good at long words, I am sure that that’s what it is.
המשפט האחרון הוא לדעתי הומור אנגלי, ובמיטבו.
העלילות בספר הן מעולם הילד, אך החינניות וההומור ואיפיון הדמויות והיחסים ביניהן שובים את לב המבוגר. למשל, הפרק הראשון, בו ערמת זרדים מגובבת המשמשת לא-יה כבית נלקחת בטעות ע"י פו וחזרזיר למקום רחוק, וממנה הם בונים שם לא-יה בית נאה.
כל משפט בפרק משעשע: הוא מאפיין בהומור את פו, חזרזיר וא-יה.
הפתיחה:
One day when Pooh Bear had nothing else to do,he thought he would do something, so he went round to Piglets house to see what Piglet was doing.
או:
But the more he looked inside the more Piglet wasn’t there.
He s out, said Pooh sadly. That’s what it is. He s not in. I shall have to go a fast Thinking Walk by myself. Bother!
ובהמשך:
But first he thought that he would knock very loudly just to make quite sure...
And while he waited for Piglet not to answer, he jumped up and down to keep warm, and a hum came suddenly into his head, which seemed to him a Good Hum, such as is Hummed Hopefully to Others..
נוסיף לכך את השיר המשעשע ש"הופיע לפו בראש", והקטע ממש מסכם את פו, אורחו וטיבו.
וחזרזיר? חזרזיר הוא "חי קטן"- קטן מאד – זו עובדת-חיים בשבילו - והוא מאד מפוכח, ובעל הגיון- ברזל. הגיון יבש מאד. פו וחזרזיר הם, אם כך, שני הפכים. מה שלא מפריע לכך שתשרור ביניהם ידידות מיוחדת.
נראה קטע קצר:He (מדובר בפור)
hurried back to his own house; and his mind was so busy on the way with the hum that he was getting ready for Eeyore that, when he suddenly saw Piglet sitting in his best arm-chair, he could only stand there rubbing his head and wondering whose house he was in.
Hallo, Piglet, he said. I thought you were out.
No, said Piglet, it s you who were out, Pooh.
או למשל:
Nearly eleven o clock, said Pooh happily, You re just in time for a little smackerel of something, וכאן הוא תוקע ראשו לתוך ארון צנצנות הדבש שלוPiglet, and, And then we llgo’ sing my song to Eyore.שעל כך שואל מיד חזרזיר ההגיוני, Which song, Pooh? ופו "מסביר": The one we re going to sing to Eyore
אפשר לצטט את כל הפרק, כולו מלא משפטים וקטעים מצחיקים, אך אפסיק כאן, כדי שלא יאמרו שכל מה שאני עושה הוא להעתיק את הספר.
נמיר (Tigger) הוא חיה ספורטאית, רבת-מרץ וצוהלת, לא חכמה במיוחד, ומשתוללת, לעתים תוך גרימת נזק קל לאחרים, דבר שמותח בסופו של ענין את עצביהם. המאכל החביב עליו הוא.....תמצית לתת.בפרק בו הוא מופיע לראשונה ביער, כל חיה בתורה (פו, חזרזיר וא-יה) משתדלת לארח אותו ולהגיש לו ארוחת בוקר, כמצוות השכנות הטובה, אבל שמחה מאד בסתר לבה שאין הוא אוהב, ומסרב לאכול, את המאכל העדיף עליה.
שפן הוא קצת גס רוח וישיר, יצור שאוהב להנהיג – דהיינו לומר לכל אחד מה עליו לעשות. ולארגן "עשיה קבוצתית". הנה קטע שמלמד על אפיו:
Hallo, Pooh, said Rabbit.
Hallo, Rabbit. Fourteen, wasn t it?
What was?
My Pots of honey what I was counting.
Fourteen, that’s right.
Are you sure?
No, said Rabbit. Does it matter?
ואח"כ,כשפו מתרפק על נושא צנצנות הדבש שלו, קוטע אותו שפן,
Well, let s call it sixteen. What I came to say was: Have you seen Small anywhere about?
כשפו שואל בהמשך השיחה הזאת:
Di d you want him for anything?
תשובתו של שפן היא:
I don’t want him--- but it s always useful to know where a friend-and relation is, whether you want him or whether you don’t.
ולמשל,
Anyhow, he went on importantly, I promised Christopher Robin I d Organize a Search for him, so come on.
שפן הוא גם זה שמנסה לארגן את החיות כדי ללמד לקח את נמיר הקופצני, לקח אכזרי למדי, אך הוא בא על ענשו ונופל בבור אותו כרה, וזה למעשה המסר החינוכי של א.א. מילן האנושי וטוב הלב לבנו.
רו הקטן, בנה של קנגה, הוא ילד כל כולו, כל דבר נראה בעיניו כמשחק והוא שש לנסות הכל.
א-יה (Eyore) שהוא,כפי ששמו מעיד עליו, חמור, הוא חיה משעשעת במיוחד. אירוני-עד סרקסטי כלפי הבריות, פסימי עד כלות, ומניפולטיוי: הדרך שבה הוא משתדל לחלץ מן האנשים הערכה אליו היא גרימת רגשי אשמה. וכל האופי הזה עלה בדעתו של מילן משום שחמור-הצעצוע של כריסטופר רובין הוא חיה סמרטוטית ושמוטת אזניים! מדהים.
א-יה נפל לנחל. החיות היו משחקות במשחק שהמציא – מי אם לא פו – ופתאום ראו את א-יה צף ומתקרב אליהן.
Eeyore! Cried everybody.
Looking very calm, very dignified, with his legs in the air, came Eeyore from beneath the bridge.
It s Eeyore! Cried Roo, terribly excited.
Is that so? Said Eeyore, getting caug
תענוג לכתוב על סידרת "פו הדוב". פה בחרתי ב"בית בקרן פו", משום שהמקור המקסים לפני, לא רק תרגומו של אהרון אמיר.
"הבית בקרן פו", כמו כל ספר ילדים טוב באמת, יכול לדעתי להיות מוערך במלואו רק ע"י מבוגר: ההומור הדק, השנון, איפיון הדמויות (כל אחת ואחת מהן – "טיפוס" בפני עצמו) וגם התחשבותו המחויכת של האב ברצונו של הילד, שעל פי צעצועיו נכתב הסיפור, להיות הגיבור הראשי שכל החיות מכירות במנהיגותו. ולבסוף – אהבת-ילדים טובת לב המתבטאת במשפטים האחרונים של הספר.
רק חיסרון אחד פוגם לדעתי בסיפור הנפלא הזה: חסרון דמויות נשיות, לבד מדמותה של קנגה, שהיא, למרבה הצער, סטראוטיפ של אם, "מטפלת מקצועית", עסוקה כל הזמן (בטרחנות) בבנה ומגישה טיפול גם לאורח(נמיר). לא אהבתי את המשפט: "מפני שהיא ידעה מיד כי עם כל שנמיר גדול למראה, זקוק הוא לחסד וטוב לב לא פחות מרו". כאילו תפקידן המולד של נשים הוא להעניק "חסד וטוב לב" לגברים, שזקוקים לכך "לא פחות" מילדים. רגע, אנחנו לא זקוקות לחסד וטוב לב?
לבד מחסרון זה, הספר כאמור שובה לב. הנה דוגמה ראשונה להומור הדק וכן לאיפיון הקולע של פו הענוו, "הדוב שאין לו שכל בראשו", גם לדעתו וגם לדעת שאר החיות, משום שאינו מכיר מלים גבוהות, אך כשצריך הוא מתגלה כבעל השכל והיצירתיות העיקרי בין החיות . ולעומתו ינשוף, הבור המתנשא, החשוב בעיני עצמו, שקנה לו בין החיות התמימות שם של "אינטליגנט" משום שהוא מדבר במלים גבוהות – אלא שהקורא מבחין מיד שה"אינטליגנט" משבש כל מלה שהוא משתמש בה, וכן, גם כשאין לו מושג על מה מדובר הוא בכל זאת "מפיק" תשובה, העיקר להיראות כיודע, וכך הוא מטעה ומבלבל. כל האיפיון הזה מצד א.א. מילן אינו חריף ורע אלא עטוף בטוב לב וסלחנות לחולשותיהן של הבריות.
הנה הקטע המשעשע, מתוך ההקדמה. אני מצטטת בשפת המקור, כי כך הטקסט במיטבו:
An Introduction is to introduce people , but Christopher Robin and his friends, who have already been introduced to you, are now going to say Good bye. So this is the opposite. When we asked Pooh what the opposite of an introduction was, he said , The what of what? Which didn’t help us as much as we had hoped, but luckily Owl kept his head and told us that the Opposite of and Introduction, my dear Pooh, was a Contradiction;and, as he is very good at long words, I am sure that that’s what it is.
המשפט האחרון הוא לדעתי הומור אנגלי, ובמיטבו.
העלילות בספר הן מעולם הילד, אך החינניות וההומור ואיפיון הדמויות והיחסים ביניהן שובים את לב המבוגר. למשל, הפרק הראשון, בו ערמת זרדים מגובבת המשמשת לא-יה כבית נלקחת בטעות ע"י פו וחזרזיר למקום רחוק, וממנה הם בונים שם לא-יה בית נאה.
כל משפט בפרק משעשע: הוא מאפיין בהומור את פו, חזרזיר וא-יה.
הפתיחה:
One day when Pooh Bear had nothing else to do,he thought he would do something, so he went round to Piglets house to see what Piglet was doing.
או:
But the more he looked inside the more Piglet wasn’t there.
He s out, said Pooh sadly. That’s what it is. He s not in. I shall have to go a fast Thinking Walk by myself. Bother!
ובהמשך:
But first he thought that he would knock very loudly just to make quite sure...
And while he waited for Piglet not to answer, he jumped up and down to keep warm, and a hum came suddenly into his head, which seemed to him a Good Hum, such as is Hummed Hopefully to Others..
נוסיף לכך את השיר המשעשע ש"הופיע לפו בראש", והקטע ממש מסכם את פו, אורחו וטיבו.
וחזרזיר? חזרזיר הוא "חי קטן"- קטן מאד – זו עובדת-חיים בשבילו - והוא מאד מפוכח, ובעל הגיון- ברזל. הגיון יבש מאד. פו וחזרזיר הם, אם כך, שני הפכים. מה שלא מפריע לכך שתשרור ביניהם ידידות מיוחדת.
נראה קטע קצר:He (מדובר בפור)
hurried back to his own house; and his mind was so busy on the way with the hum that he was getting ready for Eeyore that, when he suddenly saw Piglet sitting in his best arm-chair, he could only stand there rubbing his head and wondering whose house he was in.
Hallo, Piglet, he said. I thought you were out.
No, said Piglet, it s you who were out, Pooh.
או למשל:
Nearly eleven o clock, said Pooh happily, You re just in time for a little smackerel of something, וכאן הוא תוקע ראשו לתוך ארון צנצנות הדבש שלוPiglet, and, And then we llgo’ sing my song to Eyore.שעל כך שואל מיד חזרזיר ההגיוני, Which song, Pooh? ופו "מסביר": The one we re going to sing to Eyore
אפשר לצטט את כל הפרק, כולו מלא משפטים וקטעים מצחיקים, אך אפסיק כאן, כדי שלא יאמרו שכל מה שאני עושה הוא להעתיק את הספר.
נמיר (Tigger) הוא חיה ספורטאית, רבת-מרץ וצוהלת, לא חכמה במיוחד, ומשתוללת, לעתים תוך גרימת נזק קל לאחרים, דבר שמותח בסופו של ענין את עצביהם. המאכל החביב עליו הוא.....תמצית לתת.בפרק בו הוא מופיע לראשונה ביער, כל חיה בתורה (פו, חזרזיר וא-יה) משתדלת לארח אותו ולהגיש לו ארוחת בוקר, כמצוות השכנות הטובה, אבל שמחה מאד בסתר לבה שאין הוא אוהב, ומסרב לאכול, את המאכל העדיף עליה.
שפן הוא קצת גס רוח וישיר, יצור שאוהב להנהיג – דהיינו לומר לכל אחד מה עליו לעשות. ולארגן "עשיה קבוצתית". הנה קטע שמלמד על אפיו:
Hallo, Pooh, said Rabbit.
Hallo, Rabbit. Fourteen, wasn t it?
What was?
My Pots of honey what I was counting.
Fourteen, that’s right.
Are you sure?
No, said Rabbit. Does it matter?
ואח"כ,כשפו מתרפק על נושא צנצנות הדבש שלו, קוטע אותו שפן,
Well, let s call it sixteen. What I came to say was: Have you seen Small anywhere about?
כשפו שואל בהמשך השיחה הזאת:
Di d you want him for anything?
תשובתו של שפן היא:
I don’t want him--- but it s always useful to know where a friend-and relation is, whether you want him or whether you don’t.
ולמשל,
Anyhow, he went on importantly, I promised Christopher Robin I d Organize a Search for him, so come on.
שפן הוא גם זה שמנסה לארגן את החיות כדי ללמד לקח את נמיר הקופצני, לקח אכזרי למדי, אך הוא בא על ענשו ונופל בבור אותו כרה, וזה למעשה המסר החינוכי של א.א. מילן האנושי וטוב הלב לבנו.
רו הקטן, בנה של קנגה, הוא ילד כל כולו, כל דבר נראה בעיניו כמשחק והוא שש לנסות הכל.
א-יה (Eyore) שהוא,כפי ששמו מעיד עליו, חמור, הוא חיה משעשעת במיוחד. אירוני-עד סרקסטי כלפי הבריות, פסימי עד כלות, ומניפולטיוי: הדרך שבה הוא משתדל לחלץ מן האנשים הערכה אליו היא גרימת רגשי אשמה. וכל האופי הזה עלה בדעתו של מילן משום שחמור-הצעצוע של כריסטופר רובין הוא חיה סמרטוטית ושמוטת אזניים! מדהים.
א-יה נפל לנחל. החיות היו משחקות במשחק שהמציא – מי אם לא פו – ופתאום ראו את א-יה צף ומתקרב אליהן.
Eeyore! Cried everybody.
Looking very calm, very dignified, with his legs in the air, came Eeyore from beneath the bridge.
It s Eeyore! Cried Roo, terribly excited.
Is that so? Said Eeyore, getting caug
