nati6589884
New member
המלצה "הקומדיה האלוהית" תרגום ראובן כהן.
המלצה "הקומדיה האלוהית" תרגום : ראובן כהן.
לכתוב סקירה על יצירה שכזו זה לא דבר פשוט כלל, להיות מוכן להביע את דעתך על יצירה כה גדולה. מורכבת. שאין כמותה. דורשת קצת אומץ? ואולי עזות מצח?: כי מי אני שאכתוב על יצירה. שנחשבת לפאר היצירה העולמית. שנחשבת לאחד היצירות המורכבות ביותר. השלמות ביותר. המופלאות ביותר. אני חשבתי הרבה לפני שהתחלתי להקליד. לא פשוט להוציא מן הלב ולכתוב מה אני מרגיש שאני קורא את היצירה "הקומדיה האלוהית". ראשית אני אומר שאני תכננתי לקורא את היצירה לא מעט זמן. אבל אמרתי לעצמי " האם אני יכול כרגע להתמודד מול יצירה שכזו" לא פחדתי ואמרתי אני אנסה. התחלתי לקורא ביצירה והפתיחה קסמה לי ברמות שקשה לתאר אותם, אמנם התרגום נופל מתרגומו של זבוטניסקי האגדי. אבל הרגשה הכללית על היער השחר האפל שאותו דנטה שלנו נמצא בו. שהוא בעצם אלגלוריה לכולנו. " באמצע נתיב של חינו" הוא כותב לא סתם. כלומר הוא לא בודד אלא זה קולקטיביות. היצירה מדברת עלינו ,לא עליו על כולנו. המסע המרתק ביותר שחוותי אי פעם. החל מפגש עם אותם יצורים שכמובן הם סמלים, סימבוליות היא אחד הדברים. הכי בולטים ביצירה הזו. היא מלאה בסוד . שקשה להבין אותו ללא הפירוש. אז התחלה הייתה נפלא. עכשיו כל המסע בתופת הוא מרתק לחלוטין (החלק הכי חזק לטעמי משלושת החלקים). יש ערבוב שלם עולם שלם, שהוא גם כמובן נשען על המתלוגיה היוונית, על הנצרות, התנ אבל כפרי דימנו של המשורר אלוהי. השפה שלו במהלך התופת היא מפותית, כל מילה נשקלת. אין שום דבר מיותר. אני יכול לומר שינם קטעים שהאירו אותי פעור פה. שנדהמתי מהיכולת הפואטית, מהחריזה, מהטכניקה. מהגאונות. יש בתופת לא מעט אופל. אבל גם הומר מצאתי בו מעט, הריכלות.
הדיבורים על מה שהיה. בעצם התופת הוא מעין פתח לעולם שלא הכרנו. להבין מי היה עם מי, מי עשה למי. הצד השני הוא הפוליטיקה. דנטה מערבב הרבה פוליטיקה את המלחמה בין שתי המשפחות. את הגלות שנכפתה עליו. את מורה הדרך שלו. את גדלותו כמשורר וזה חשוב. כי הוא חושב שהשירה היא כוח ולא מעט. יש אין סוף איזכורים לברית החדשב ,למתלוגיה היוונית, הרבה איזכורים "למטורפמאזות" של אובדיוס. סיפורים שלא ממש הרכתי שהוא לקח ולטיש אותם מחדש הרגשה של הייתה שמצד אחד הוא משורר טכני ענק, בעל שפה גאונית. אבל הוא לא הכי מקורי נשען יותר מידי על קודמיו וזו הביקורות שלי כלפי.ו אני יודע שזה היה חשוב ליצירה. אבל זה היה אובר. אי אפשר להבין מילה ללא פירוש. והצד היפה בסיפור הוא כמובן אהבו לבטאריצה. אהבה גדולה אותה ילדה שהכיר בעודו ילד, והחליט לכתוב את אחד היצירות הגדלות ביותר ובו היא היא הכוכבת, השמש הזורחת. היא בעצם חלק בלתי נפרד מהיצירה, היא מצילה אותו בתופת בהתחלה. היא מדברת איתו,מסבירה לו לפעמים כמו לילד, נוזפת בו. ממש מקסים, אהבה אחרת, אלוהית, רוחנית ללא
מגע ללא פוזה, ללא מין, אבבה עם הרבה שתיקה וכבוד ויראה. שני החלקים האחרים לא משכו אותי כמו התופת. החלק השני שעממם אותי מעט. לא התרגשתי מאוד ממנו אבל בכל הפואמה הזו נשמרה איכרות השירה. המילה, הגאונות של לחבר מילה למילה ,המשחק. חוץ מזה יש ביצרה הזו גישה פילסופית שהיא גם כן נשענת על אריסטו. ההוא מתאר הרבה דברים מכנים כל מיני תופעות בגרמי השמים. דווקא את החלק הזה פחות הבנתי לכן קשה לי להסביר אבל העולם שלו כל
כך מדיוק. גם וזאולית. שממש הוא צייר אותו. יש התחל,ה יש סוף, יש צורה. לא הצלחתי ממש לצלוח את יש תמונות אבל התרכזתי יותר בדברים העסיסים. שיותר ענינו אותי. שנית דנטה לא ממש מפתח הגות משלו הוא נשען על הגוים מימי הביניים, על אריסטו, על היהדות, על הנצרות, וזה אכזב אותי. כל היצירה שלו בנויה מציטוטים אבל שנכתבו בשירה. אומרים שהוא מקורי אבל לא הצחתי לבין למה הוא כזה מקורי. כי ממש המון לקוח מכל מיני ספרים והוא פשוט עיבד את לשירה. לכן אני לא יודע עד כמה הוא היה מקורי. אבל הוא בהחלט היה אחד המשוררים הגדולים מבחינה טכנית. בנוגע לתרגום: אני קראתי את תרגמו של ראובן כהן .אני לא קורא אטלקית כמוב,ן לכן הפסקתי את הצליליות, ובכלל לתרגם אותו לעברית זה קל בכלל. ראובן כהן שמר על החריזה פחות או יותר. השפה היא כמובן לא אותו דבר. אבל הוא מנסה לשמור על הצליליות ( ובהחלט יש כזו) ועל התוכן עצמו. אני ממליץ לקנות את הספר בתרגמו אני ממש נהנתי. זה בערך הסקירה שלי.
אני מצטער על הסקירה הצולעת. אני יש לי הכל בראש. אני מתרגש ולא יודע איך לכתוב את זה יפה. הכל מבולבל. מקווה שתצליחו להבין
המלצה "הקומדיה האלוהית" תרגום : ראובן כהן.
לכתוב סקירה על יצירה שכזו זה לא דבר פשוט כלל, להיות מוכן להביע את דעתך על יצירה כה גדולה. מורכבת. שאין כמותה. דורשת קצת אומץ? ואולי עזות מצח?: כי מי אני שאכתוב על יצירה. שנחשבת לפאר היצירה העולמית. שנחשבת לאחד היצירות המורכבות ביותר. השלמות ביותר. המופלאות ביותר. אני חשבתי הרבה לפני שהתחלתי להקליד. לא פשוט להוציא מן הלב ולכתוב מה אני מרגיש שאני קורא את היצירה "הקומדיה האלוהית". ראשית אני אומר שאני תכננתי לקורא את היצירה לא מעט זמן. אבל אמרתי לעצמי " האם אני יכול כרגע להתמודד מול יצירה שכזו" לא פחדתי ואמרתי אני אנסה. התחלתי לקורא ביצירה והפתיחה קסמה לי ברמות שקשה לתאר אותם, אמנם התרגום נופל מתרגומו של זבוטניסקי האגדי. אבל הרגשה הכללית על היער השחר האפל שאותו דנטה שלנו נמצא בו. שהוא בעצם אלגלוריה לכולנו. " באמצע נתיב של חינו" הוא כותב לא סתם. כלומר הוא לא בודד אלא זה קולקטיביות. היצירה מדברת עלינו ,לא עליו על כולנו. המסע המרתק ביותר שחוותי אי פעם. החל מפגש עם אותם יצורים שכמובן הם סמלים, סימבוליות היא אחד הדברים. הכי בולטים ביצירה הזו. היא מלאה בסוד . שקשה להבין אותו ללא הפירוש. אז התחלה הייתה נפלא. עכשיו כל המסע בתופת הוא מרתק לחלוטין (החלק הכי חזק לטעמי משלושת החלקים). יש ערבוב שלם עולם שלם, שהוא גם כמובן נשען על המתלוגיה היוונית, על הנצרות, התנ אבל כפרי דימנו של המשורר אלוהי. השפה שלו במהלך התופת היא מפותית, כל מילה נשקלת. אין שום דבר מיותר. אני יכול לומר שינם קטעים שהאירו אותי פעור פה. שנדהמתי מהיכולת הפואטית, מהחריזה, מהטכניקה. מהגאונות. יש בתופת לא מעט אופל. אבל גם הומר מצאתי בו מעט, הריכלות.
הדיבורים על מה שהיה. בעצם התופת הוא מעין פתח לעולם שלא הכרנו. להבין מי היה עם מי, מי עשה למי. הצד השני הוא הפוליטיקה. דנטה מערבב הרבה פוליטיקה את המלחמה בין שתי המשפחות. את הגלות שנכפתה עליו. את מורה הדרך שלו. את גדלותו כמשורר וזה חשוב. כי הוא חושב שהשירה היא כוח ולא מעט. יש אין סוף איזכורים לברית החדשב ,למתלוגיה היוונית, הרבה איזכורים "למטורפמאזות" של אובדיוס. סיפורים שלא ממש הרכתי שהוא לקח ולטיש אותם מחדש הרגשה של הייתה שמצד אחד הוא משורר טכני ענק, בעל שפה גאונית. אבל הוא לא הכי מקורי נשען יותר מידי על קודמיו וזו הביקורות שלי כלפי.ו אני יודע שזה היה חשוב ליצירה. אבל זה היה אובר. אי אפשר להבין מילה ללא פירוש. והצד היפה בסיפור הוא כמובן אהבו לבטאריצה. אהבה גדולה אותה ילדה שהכיר בעודו ילד, והחליט לכתוב את אחד היצירות הגדלות ביותר ובו היא היא הכוכבת, השמש הזורחת. היא בעצם חלק בלתי נפרד מהיצירה, היא מצילה אותו בתופת בהתחלה. היא מדברת איתו,מסבירה לו לפעמים כמו לילד, נוזפת בו. ממש מקסים, אהבה אחרת, אלוהית, רוחנית ללא
מגע ללא פוזה, ללא מין, אבבה עם הרבה שתיקה וכבוד ויראה. שני החלקים האחרים לא משכו אותי כמו התופת. החלק השני שעממם אותי מעט. לא התרגשתי מאוד ממנו אבל בכל הפואמה הזו נשמרה איכרות השירה. המילה, הגאונות של לחבר מילה למילה ,המשחק. חוץ מזה יש ביצרה הזו גישה פילסופית שהיא גם כן נשענת על אריסטו. ההוא מתאר הרבה דברים מכנים כל מיני תופעות בגרמי השמים. דווקא את החלק הזה פחות הבנתי לכן קשה לי להסביר אבל העולם שלו כל
כך מדיוק. גם וזאולית. שממש הוא צייר אותו. יש התחל,ה יש סוף, יש צורה. לא הצלחתי ממש לצלוח את יש תמונות אבל התרכזתי יותר בדברים העסיסים. שיותר ענינו אותי. שנית דנטה לא ממש מפתח הגות משלו הוא נשען על הגוים מימי הביניים, על אריסטו, על היהדות, על הנצרות, וזה אכזב אותי. כל היצירה שלו בנויה מציטוטים אבל שנכתבו בשירה. אומרים שהוא מקורי אבל לא הצחתי לבין למה הוא כזה מקורי. כי ממש המון לקוח מכל מיני ספרים והוא פשוט עיבד את לשירה. לכן אני לא יודע עד כמה הוא היה מקורי. אבל הוא בהחלט היה אחד המשוררים הגדולים מבחינה טכנית. בנוגע לתרגום: אני קראתי את תרגמו של ראובן כהן .אני לא קורא אטלקית כמוב,ן לכן הפסקתי את הצליליות, ובכלל לתרגם אותו לעברית זה קל בכלל. ראובן כהן שמר על החריזה פחות או יותר. השפה היא כמובן לא אותו דבר. אבל הוא מנסה לשמור על הצליליות ( ובהחלט יש כזו) ועל התוכן עצמו. אני ממליץ לקנות את הספר בתרגמו אני ממש נהנתי. זה בערך הסקירה שלי.
אני מצטער על הסקירה הצולעת. אני יש לי הכל בראש. אני מתרגש ולא יודע איך לכתוב את זה יפה. הכל מבולבל. מקווה שתצליחו להבין