עבר יחסית הרבה זמן מאז שקראתי את הכרך הרביעי, ומאוד ציפיתי להמשך הקריאה של הסדרה המצוינת.
ארבעת הכרכים הראשונים היו ממש טובים. האומנות של טוני האריס מעולה (שצייר ברוב החוברות) והכתיבה של ג'יימס רובינסון עמוקה, עגולה ומרעננת. המון דמויות, אבל לכל אחת המקום שלה, קצב עלילתי טוב, שילוב מעניין של ההיסטוריה של הדמות/התואר Starman - להתמוגג.
ואז הגיע הכרך החמישי.
טוב, אז זה לא שהוא זוועה, כי הוא דווקא סביר. הוא פשוט לא עומד ברמה של הקודמים.
האמן טוני האריס עזב (ולפי ההקדמות של הכרכים, העזיבה לא הייתה נעימה במיוחד) ואמנים אחרים תפסו את מקומו. יש קומיקסים שכשמחליפים אמן, הקומיקס מקבל איזשהו משהו שונה. לא יותר טוב או פחות טוב בהכרח, אלא טוויסט שונה לדמויות ולסיפור. זה לא המקרה כאן. האומנות פשוט ברמה נמוכה יותר.
בשבילי, כל עוד האומנות ברורה, אני מסוגל להבליג. ברור שאוהַב אומנות מעניינת יותר, אבל העיקר עבורי זה הסיפור. הבעיה היא שגם הסיפור ירד ברמה.
נראה שליקירנו ג'יימס לא היה יותר על מה לכתוב בכיוון המקורי, אז הוא החליט לצאת עם הדמויות למסע הרפתקאות. לרוב זהו צעד מסוכן. הקצב של הסיפור היה מקרטע, במקרה הטוב. בעיקר זה היה מיש-מש של ניסיונות לא מוצלחים ליצירת סיפור הרפתקאות אולטימטיבי... היו שם רגעים מאוד דרמטיים שלא הצליחו לגעת כי הועברו בצורה עלובה (כן, לא הייתה לי דרך לרכך את זה).
בסוף הכרך Starman מסיים את מסע ההרפתקאות ואני מקווה מאוד שהכרך השישי, שכבר קניתי מראש, יהווה שיפור והצלה לסדרה הזאת.
קומיקס >>