Gul the Great
New member
Ghost World/Daniel Clowes
אני יודע שכבר ביקרו אותו בפורום, אבל בדיוק קראתי אותו, אז תאלצו לקרוא עוד ביקורת משעממת...
ראיתי הסרט "העולם שבפנים" (הסרט שמבוסס על הקומיקס) כשהוא יצא (לא זוכר אם בקולנוע או בדי.וי.די) ומאוד אהבתי את הסרט. הוא היה שונה, שנון ועם ת'ורה בירץ' שאז הייתה כוכבת גדולה יותר מסקרלט ג'והנסון שמופיעה לצידה (לאן היא נעלמה באמת?... ל-IMDB הפתרונים).
לא מזמן החלטתי שהגיע הזמן עבורי לקרוא את הקומיקס. האומנות שבצבעים שחור/לבן/טורקיז-תכלת נראתה לי מעניינת מספיק ורכשתי. בקריאה גיליתי שלמרות המראה הפשוט במבט ראשון, חלק גדול מהפנלים מלא בפרטים.
נתחיל בכך שמאוד אהבתי את הקומיקס. הפרקים הקצרים בקומיקס מלאים בדמויות צבעוניות (רק לא בצבע) והדמויות הראשיות, איניד ורבקה, מהפנטות ומעוררות הזדהות, למרות שהן מגניבות מדי בשביל להיות אמיתיות.
הקומיקס מספר על היחסים ביניהן בתקופה שאחרי התיכון ולפני הכניסה לחיים האמיתיים. למען האמת, אני לא זוכר שממש סיפרו בבירור שהן אחרי הלימודים, אבל התמונה הראשונה שלהן היא בבגדי סיום לימודים, וזה די ברור שהן לא הולכות לבית ספר. בכל מקרה, אנחנו חווים איתן את הרגעים המוזרים, אך גם הרגישים של החיים והכל מהול בשנינות, הומור שחור לעיתים ודרמה אנושית. היו כמה קטעים בקומיקס שצחקתי מהם בקול (לא קרה לי מאז Transmetropolitan, Nextwave: Agents of H.A.T.E, ו-Barry Ween Boy Genius).
אני יכול להבין איך אנשים יכולים להירתע מהאומנות, כי היא שונה. רוב הדמויות נראות כמו קריקטורות, אבל זה מה שהופך אותן ליותר אמיתיות בעיני. הבעות הפנים הן פשוט מדויקות והקומפוזיציות, למרות שהן לא מורכבות, הן מגוונות ועושות פנלים מעניינים.
לקראת סוף הקומיקס, ממש העמודים האחרונים, הייתה סוג של נפילת מתח רצינית ולמרות שהיה משהו עוצמתי במוזרות של הסיטואציה, הסוף היה קצת סתום עבורי. חיפשתי אם במקרה יש המשך לקומיקס... לא מצאתי.
אחרי שסיימתי הרגשתי צורך עז לצפות שוב בסרט. טעות.
זה לא שהוא היה נוראי, הוא פשוט לא היה טוב כמו הקומיקס. למרות ש-Daniel Clowes היה מעורב בכתיבה שלו, הרגשתי שמשהו מתפספס שם. לא הפריע לי שהוא לא היה זהה לקומיקס, המהות שלו הייתה קצת שונה. גם איניד הייתה יותר במרכז ורבקה הייתה רק דמות משנית בולטת.
הקומיקס גרם לי לרצות לקרוא עוד יצירות של Daniel Clowes וללא ספק בקנייה הגדולה הבאה שלי יהיה קומיקס שלו.
אני יודע שכבר ביקרו אותו בפורום, אבל בדיוק קראתי אותו, אז תאלצו לקרוא עוד ביקורת משעממת...
ראיתי הסרט "העולם שבפנים" (הסרט שמבוסס על הקומיקס) כשהוא יצא (לא זוכר אם בקולנוע או בדי.וי.די) ומאוד אהבתי את הסרט. הוא היה שונה, שנון ועם ת'ורה בירץ' שאז הייתה כוכבת גדולה יותר מסקרלט ג'והנסון שמופיעה לצידה (לאן היא נעלמה באמת?... ל-IMDB הפתרונים).
לא מזמן החלטתי שהגיע הזמן עבורי לקרוא את הקומיקס. האומנות שבצבעים שחור/לבן/טורקיז-תכלת נראתה לי מעניינת מספיק ורכשתי. בקריאה גיליתי שלמרות המראה הפשוט במבט ראשון, חלק גדול מהפנלים מלא בפרטים.
נתחיל בכך שמאוד אהבתי את הקומיקס. הפרקים הקצרים בקומיקס מלאים בדמויות צבעוניות (רק לא בצבע) והדמויות הראשיות, איניד ורבקה, מהפנטות ומעוררות הזדהות, למרות שהן מגניבות מדי בשביל להיות אמיתיות.
הקומיקס מספר על היחסים ביניהן בתקופה שאחרי התיכון ולפני הכניסה לחיים האמיתיים. למען האמת, אני לא זוכר שממש סיפרו בבירור שהן אחרי הלימודים, אבל התמונה הראשונה שלהן היא בבגדי סיום לימודים, וזה די ברור שהן לא הולכות לבית ספר. בכל מקרה, אנחנו חווים איתן את הרגעים המוזרים, אך גם הרגישים של החיים והכל מהול בשנינות, הומור שחור לעיתים ודרמה אנושית. היו כמה קטעים בקומיקס שצחקתי מהם בקול (לא קרה לי מאז Transmetropolitan, Nextwave: Agents of H.A.T.E, ו-Barry Ween Boy Genius).
אני יכול להבין איך אנשים יכולים להירתע מהאומנות, כי היא שונה. רוב הדמויות נראות כמו קריקטורות, אבל זה מה שהופך אותן ליותר אמיתיות בעיני. הבעות הפנים הן פשוט מדויקות והקומפוזיציות, למרות שהן לא מורכבות, הן מגוונות ועושות פנלים מעניינים.
לקראת סוף הקומיקס, ממש העמודים האחרונים, הייתה סוג של נפילת מתח רצינית ולמרות שהיה משהו עוצמתי במוזרות של הסיטואציה, הסוף היה קצת סתום עבורי. חיפשתי אם במקרה יש המשך לקומיקס... לא מצאתי.
אחרי שסיימתי הרגשתי צורך עז לצפות שוב בסרט. טעות.
זה לא שהוא היה נוראי, הוא פשוט לא היה טוב כמו הקומיקס. למרות ש-Daniel Clowes היה מעורב בכתיבה שלו, הרגשתי שמשהו מתפספס שם. לא הפריע לי שהוא לא היה זהה לקומיקס, המהות שלו הייתה קצת שונה. גם איניד הייתה יותר במרכז ורבקה הייתה רק דמות משנית בולטת.
הקומיקס גרם לי לרצות לקרוא עוד יצירות של Daniel Clowes וללא ספק בקנייה הגדולה הבאה שלי יהיה קומיקס שלו.