פורום קומיקס

אבל בעצם ציירתי גם את זה פעם...
http://elcool.deviantart.com/#/d2o80j2

אבל לא משנה!
Erfworld Book 1: The Battle For Gobwin Knob
כתיבה: Rob Balder, ציור: Jabie Noguchi.

לצערי זה הספר היחידי שלא ניתן להשיג בארץ (בינתיים לפחות). אבל ניתן לקרוא אותו בשלמותו באתר http://www.erfworld.com/
זה הספר הראשון של הוובקומיקס המעולה מכל הבחינות ארפוורלד, ולמרות שקראתי את הסיפור כבר מספר פעמים אונליין, כשהציעו אותו להזמנה מראש ישר קפצתי והזמנתי עותק.
לעזאזל, הסיפור שם גאוני.
דמיינו את סיפור הקוסם מארץ עוץ, או אליס בארץ הפלאות - הדמות הראשית נשאבת לעולם קסום ופלאי עם כל מיני דמויות חמודות.
רק שבמקום להיטרטר ממקום למקום ולהיות הביטץ' של הארנב, הדמות הראשית מנהיגה צבא שלם ומגינה על מצודה מפני מתקפה כוללת בצורה הכי אפית שיש.
וכמו כן, שיחקתם פעם במשחק אסטרטגיה במחשב ותהיתם איך זה שעבק אחד מסכן, דופק בפטיש על בניין והוא נהיה מתוקן מעצמו? או למה כולם תוקפים בתורות ולא ביחד?
אז העולם שמוצג לפנינו הוא כזה. חוקי הפיזיקה זזים הצידה עבור חוקי המשחק. אוסר להזיז יחידות בלילה. לכל דמות יש מספרים שאומרים מה החוזק שלה, וכד'...
אבל כמישהו מהעולם האמיתי נכנס לעולם משחק עם חוקים ידועים... למה שלא ירמה?

סחטיין על ההמלצה המושקעת ועל האיור :)
תגיד,
אתה שם לב שגם כשאתה קורא קומיקס שהוא לא וובקומיקס, אז זה אוגדן של וובקומיקס?

יש לי בדיוק 4 אוגדנים שמקורם מוובקומיקס, מתוך יותר מ-100 אוגדנים.
פשוט קל לי להמליץ על דברים שאני כל כך אוהב, שקניתי באופן יוצא דופן

כמה אוגדנים יש לי... הגעתי קרוב ל-120 בעברית ואנגלית

וגם את הציור בקישור...
למה צוחק עליו?

בכלל הגעתי לפה כי בפורום פמיניזם לכלכלו עליכם (נראה לי עם הניק המומצא השני של הטרול שלכם) אבל אני קורא עכשיו את הקומיקס שקישרת אליו והוא ענק... כל מי ששיחק CIV אי פעם ישר יבין בדיוק מה הולך שם, ענק.

אני איטית... הגעתי אליו רק עכשיו למרות שהומלץ לי עליו כבר לפני שנים
על ידי חבר אוהב קומיקס.
אני כל כך נהנית מהסדרה שאני דוחה סיפוקים.
קוראת 4-5 ספרים ורק אז מגיע תורו של הפייבלז התורן(:

קשה לי לומר למה אני כל כך אוהבת אותו.
אולי כי יש בו עולם שונה.
אולי כי הדמויות בחלקן מוכרות ממקומות אחרים
ואולי כי הן מפתיעות אותי בכל פעם מחדש.
אולי כי ההומור בו שופע והציורים מעולים.
אבל כנראה שזה לא בגלל כל אחת מהסיבות האלה בנפרד
אלא בזכות כולן יחד.
אני נהנית וממליצה בחום רב

March Of The Wooden Soldiers.

אני מת על פייבלז בעיקר בגלל העולם המאד ברור שלהם. למרות שמדובר על פנטזיה, מעולם לא הרגשתי כאילו משתמשים בניפנוף ידיים כדי להסביר משהו. "זה קסם...". וגם כשזה באמת קסם - הוא בא במחיר. הדמויות אינטילגנטיות ומשתמשות בכל הכלים שיש ברשותן כדי לקדם את המטרות שלהן. ולמרות שלפעמים מביאים באמצע סיפור אלמנט חדש, הוא תמיד מוסבר בצורה שלא מרגישה מחופפת.
גם ה-pacing (ברחה לי המילה בעברית) מעולה. בדרך כלל מראים את הזמן עובר בצורה איטית עם דגש על אקשן ותנועות, ומיד אחרי זה קופצים לתוצאות של הפעולות כמה שעות או ימים לאחר מכן. מין שילוב מושלם של מהר-איטי-מהר-איטי.

ממש השקעת בציור :)
מה פירוש הסמל שעל גלימתו?

לקחתי משהו שעשיתי לא מזמן. הייתי רגע לפני יציאה לעבודה כך שלא היה זמן לאלתר משהו(:

הסמל הוא סמל 'רפואי'. מדובר בשיר שבו הוא אומר ש"אני... אני... אני..." ובין השאר שהוא "מרפא לכל מכאוביה" וזאת הייתה האסוציאציה שלי. שיר שנקרא "סיפרו לי עלייך"
אני כרגע בשלב של השתעשעות עם שירים

מצטרף להמלצות הקודמות ומוסיף את שני הסנט שלי-
סדרת המופת The Invisibles שכתב גרנט מוריסון האחד והיחיד.
זו אמנם לא אחת מהסדרות הקלות לקריאה , יותר מיועדת ל"מיטיבי הלכת", אבל חווית הקריאה בה לא דומה לשום דבר אחר.
הסדרה יצאה בוורטיגו, כלומר מבחינת התוכן מיועדת לקהל בוגר בשל התוכן, כי כידוע מוריסון הוא לא אחד שיעצור בסקס, סמים ורוק'נרול  .
העלילה היא יותר מדי מורכבת כדי להסביר על רגל אחת, רק אולי שמדובר באגודה סודית של לוחמי חירות הקיימת מאות שנים הנלחמת באויבים מסתוריים שרוצים להשתלט על האנושות ולשם כך חבריה המאוד צבעוניים ישתמשו לצד נשקים סטנדרטיים גם בקסם מעשי וסמים פסיכדליים .
נשמע מוזר? עוד לא קראתם כלום.
לאורך הסדרה ציירו בה לא מעט ציירים ביניהם תותחים כמו פיל חימנז, מארק באקינגהם, אשלי ווד, ג'יל תומפסון ועוד.
בסך הכל מדובר ב-7  אוגדנים בלבד המכילים את כל ההרצה המאוד שווה הזו.

שיהיה בתיאבון!

BATTLE POPE
של רוברט קירקמן, קומיקסים שהוא כתב ממש מזמן ובשנים האחרונות הוא תיקן וצבע מחדש
ספרים מאוד מצחיקים על אפיפיור שקיבל כוחות על מאלוהים, הבעיה שלא ממש איכפת לו מכלום חוץ מאלכוהול ובחורות אה כן, והעוזר שלו זה ישו ההיפי

האמת שזה באמת קומיקס שנכתב מזמן. אני זוכר שכתבו על זה בעיתון עוד לפני שהיו חנויות בכלל בארץ.
אבל מה שטוב בקירקמן זה שאצלו ישן זה טוב :)

אני נותן לך עוד שתי נקודות על השימוש המשכיל באמוטיקונים

מה זה אומר אבל?

כי אני לא יכול בלי להתחכם...

MSPaint Adventures (או MSPA בקיצור) הוא וובקומיקס מאת Andrew Hussie,שמכיל כמה סיפורים.
הסיפור שרץ כרגע כבר יותר משנתיים (ובינתיים הכי עמוק, מטורף, ופופולארי) הוא Homestuck.

קשה לדבר עליו בלי לתת ספויילרים, כי בעיקרון בפרק הראשון קורא בעיקר כלום, חוץ מלהכיר את אחת הדמויות הראשיות ואת מה שניתן לתאר רק כמערכת האיפסון המוזרה של העולם הזה. אבל בעיקרון מדובר על ארבעה חברים, שמתקינים משחק מחשב שגורם להם להשמיד את העולם. אחרי שהעולם הושמד - אז מתחילה העלילה.
זה קומיקס שנזרקים בו כל כך הרבה רפרנסים לעצמו והכל קשור אחד לשני. משהו שקרה בפאנל לפני 3 פרקים עכשיו עכשיו מתוזכר בסיטואציה אחרת לגמרי, אך עדיין קשורה. זה וובקומיקס שיגרום לראש שלכם להתפוצץ ולעינייים שלכם לצאת. ואחרי שתסיימו לקרוא את הארכיון בן אלפי העמודים תשבו מול המסך ותצעקו עליו "תתעדכן כבר!!!!!" מרוב שתהיו במתח.
לא יצא לי לשמוע על קורא אחד שהצליח לנחש מה הולך לקרות הלאה בעלילה, אבל היא עדיין קוהרנטית ועם הגיון פנימי, אם כי לפעמים קשה לעקוב אחריה.

כל העולם מתדרדר לקומיקס דיגיטלי ואתה מוסיף שמן למדורה?
צ'ק צ'ק צ'ק

או שעליתי רמה!!!!!












לא... כנראה. נפסלתי

ניסיתי להגיב לך בגנזך אבל משום מה זה לא עבד.
אמרתי לך שבלוגר זה מוות.
לך כבר לישרא יא סנוב!

מעין מפלצת מסיבות שמכניסה שמחה לכל סובביה.

אבל מה שכן, עדיין חסר לי כאן כמה חברי פורום,
בעיקר כאלה שהיו ממש פעילים לאחרונה.

(אולי)

אני מדבר יותר על כאלה שבאים רק להרוס, ומשום מה אני לא מאמין שיש סיכוי לראות מהם משהו, שכן אני בספק אם הם חובבי קומיקס בכלל.
אתה יודע מה?
אני מהמר על כך שגם אם יש להם בבית גיליונות של מעריב לנוער, זה ב-מק-רה הגיליונות שבהם אורי פינק לקח חופש ואין בהם פרקים של זבנג.

Don't hold your breath.....

אז המלצה
קרימינל אולי סדרת הנואר והפשע הטובה ביותר שנכתבה (זה האוגדן הראשון) בלי הרבה שטויות ופיצוצים רק סיפור נואר שכתוב כמו שצריך שמשאיר את הקורא במתח מהתחלה ועד הסוף
כתיב של אד ברובייקר ואומנות שרוקדת מושלם ביחד עם הכתיבה של שון פיליפס (אחד הצוותים היותר מוכרים היום בעולם הקומיקס הרבה בזכות הסדרה הזאת)

אמנם יותר זול להשיג באוגדנים
אבל בקרימינל  יש יתרון מאד גדול להשיג את הקומיקס בחוברות, בכל חוברת יש מעין חיבור על סרטים/ספרים/סיפורים ואפילו קומיקסים בז'אנר הנואר שלא מופיעים באוגדנים

Bone -
על כל מליון עמודיו -
כי איך שמספרים שם את הסיפור (storytelling) מעולה. זה סיפור שעקרונית אמור להיות לילדים והיו שם קטעים שהעבירו בי צמרמורות. זה אפילו לא קשור לעלילה, שהיא טובה ומשעשעת, אלא לכשרון ולידע של הכותב שהעמיד ותכנן ותזמן נכון.
שזה בעצם עיקר היופי בקומיקס..

אביו הרוחני Cerebus ואחת ההשפעות הגדולות על יוצרו של Bone - ג'ף סמית'.

למרות שאני מת על Cerebus-הקומיקס והדמות, אני חייב להסתייג ולציין שבשלב כלשהו, עם התחפפותו הסופית של היוצר דייב סים, הסדרה נהפכת למעיקה והרבה פחות מבדרת משהייתה באוגדנים הראשונים.

הסבר מפורט יותר:
Cerebus נחשבת ליצירת הקומיקס הארוכה ביותר שפורסמה ע"י יוצר בודד (סים ביחד עם גרהרד שבשלב מתקדם יותר יצר את הרקעים בסדרה). מדובר ב-300 גליונות שהוא פרסם באופן עצמאי, שהופכים ל-16 אוגדני ענק (500 עמודים כ"א בערך). לרוב מתייחסים אליהם בתור "ספרי הטלפונים של סרבוס".
הסדרה מתחילה למעשה כמעין פארודיה על ז'אנר פנטזית ה- sword & sorcery, עם התייחסויות ישירות לדמויות כמו קונאן הברברי ואלריק הלבקן (מספריו של מייקל מורקוק) ובנוסף אין ספור ציטוטים מעולם התרבות הפופולרית כמו דמות של גיבור על מגוחך הלבוש כמו מקק ומלא בחשיבות עצמית ונבל שנראה כמו גראוצ'ו מארקס (וגם שאר האחים קופצים לבקר מדי פעם).
הסדרה משעשעת ומבדרת עד מאוד, מצוירת נפלא בשחור ולבן, אבל בשלב כלשהו מוחו עמוס הסמים של דייב סים החליט לקחת את הסדרה יותר ברצינות ולבטא בעזרתה את תפיסותיו לגבי פוליטיקה,מגדר, החברה, האנושות וכל השאר.
בשלב זה סים התחפף לגמרי, הצליח לריב עם כל האנושות (כולל ג'ף סמית'), המציא דת משלו וזמן קצר לאחר סיים סופית את הסדרה.

כפי שאמרתי, אף חובב קומיקס אמיתי לא יכול להרשות לעצמו לא להכיר את אבן הדרך החשובה הזו, אבל אל תרגישו מחוייבים להמשיך איתה עד סופה.
גם אני ויתרתי עליה אחרי כמה אוגדנים. אבל עדיין - חובה.

נראה לי אקרא עוד איזה ספר-שתיים קטנים יותר לפני שאתחיל את הנפיל הזה

וכן, האגדון הראשון והשני שבתמונה באמת גאוניים. סים משתמש בקומיקס בצורה של רב אמן עם שליטה מלאה על מה שהוא יכול להציע. בציור, בדמויות, בעלילה, בטקסט, בקו ואפילו בדף עצמו. יש משהו מאד מיוחד כשיוצר קומיקס גורם לך לדחף עז לקחת מספריים, ולרצות לגזור כמה דפים מהספר ולארגן אותם ביחד מחדש ולקרוא את הקומיקס ככה. (לא שבאמת עשיתי את זה...)

הסימניה שלי תקועה איפשהו באמצע "church & state vol.2" (אוגדן 4) כבר כמה שנים טובות ולא נראה לי שבזמן הקרוב אני יחזור אליה.
כבר בשלישי היה לי תחושה שדייב סים אוכל לי את הראש מבפנים.
אני חושב ש- 1500 עמודים מכל סדרה שהיא זה הישג מכובד למדי.
אבל את ההרגשה הראשונית שאני מחזיק משהו גאוני בידיים, בזמן שפתחתי את הסרבוס הראשון שלי - לא יקחו ממני.

החביב עליי הוא Blankets
של קרייג תומפסון החחמדמד שהוציא עוד כמה דברים נהדרים.
סביר שרובכם מכירים, ארחיב למען מי שלא.
נובלה גרפית מקסימה ורומנטית- על ילדותו של קרייג במשפחה נוצרית, היחסים שלו עם אחיו, משיכתו אל העולם החילוני, והאהבה הראשונה שלו. הכתיבה נהדרת והסיפור מאוד מעורר הזדהות. רוב האנשים שהכרתי הרגישו כמעט כאילו שזה נכתב עליהם באיזו שהיא רמה.
מאויירת בסגנון זורם ויפהפה- אחד הדברים הראשונים שבאמת משך אותי אליה זה סגנון הציור הקליל שנראה כמעט כאילו צויר ללא מאמץ.
יותר מ550 עמודים שגומעים בבת אחת ובמהירות מפתיעה.


.........והבחור בקומיקס ממש חמוד ...........

וברוכה הבאה

בהתחלה התעצבנתי אליו טיפה. כל העובי הזה, ואין כמעט עלילה. פתחו הרבה חוטים, אבל הרבה מהם פשוט עזבו. וגם אלו שסגרו נראו לי שנסגרו באופן סתמי טיפה.
אבל אז אחרי כמה זמן דיפדפתי בו שוב והבנתי שפשוט ציפיתי, כמו תמיד, לקומיקס שמתמקד בעלילה. אבל קיבלתי קומיקס שמתמקד בהבערת רגשות.
קרייג ת'ומפסון פשוט מצליח לשפוך על הדפים תיאורים אייקונווגראפיים מעולים של רגשות מכל הגוונים, ועם דגש (כמובן) על אהבה. בת'כלס הקומיקס הוא על איך נראית אהבה. אהבה בין נער ונערה, אהבה בין אחים, ואהבה לאלוהים.
כשהבנתי את הנקודה הזאת, הבנתי למה בלנקטס כל כך מעולה, ויכלתי לסלוח לו על העלילה. זה קומיקס שמתנהג יותר כמו שירת הודיה, מאשר סיפור. העלילה רק נותנת מסגרת.

קרייג תומפסון מצליח לגעת באנושיות של כולנו.
כן, בהחלט, אין סיבה לחשוש מגודל הספר מכיוון שהקריאה בו קולחת.
והאמנות פשוט יפהפיה.

ASTRO של נילס האם מבית IMAGE.
קומיקס ללא מילים, מדהים ביופיו. אומנות מדהימה, עם צבעים חמים ודמויות מדהימות, פעם כתבתי עליו ביקורת איפשהו אבל אני לא מוצא אותה כרגע.
בעלילה, אסטרונאוט מגיע לכוכב שמזכיר קצת את כדור הארץ ומתחיל לטיין ברחביו הצבעוניים והמדהימים, אושר ויזואלי אמיתי, לא היה קומיקס שנגע בי כמו ASTRO, תמים מאד, יפה ופשוט טוב.
מומלץ בחום

קניתי אותו לאחרונה בירקניה, נבחר רק מתוך רפרוף בתמונות. הארדקאבר עם 175 עמודים, כתב את זה קאנאלס ואייר גוארנידו, שניהם ספרדים. אני לא חושב שנתקלתי אי פעם בקומיקס עם אומנות כל כך יפה, ובו זמנית עלילה מצויינת.כל הדמויות בסדרה הן חיות, וכל חיה פשוט מתאימה בול לאופי של הדמות שלה. זה פשוט מדהים, אני לא יודע אם זו בחירת החיה או האופן שהוא מצייר אותה, אבל רק מלהסתכל עליה מקבלים רושם על הדמות. האיורים מעולים, צביעה מדהימה ומאוד מגוונת, הכל ממש מרגיש כמו סרט אירופאי.
יש כאן שלושה סיפורים, בשלושתם הגיבור הוא בלאקסד - חתול שחור בתפקיד בלש סטייל בוגארט, שבכל סיפור חוקר איזה מקרה.
כל אחד מהסיפורים הוא מצויין, והם נעים בין נושאים כמו רצח, שחיתות, סקס, אהבה, גזענות, ומלחמה.
קצת יקר יחסית לאוגדנים שאני רגיל לקרוא, אבל באמת שזה נכס. יושב אצלי על המדף צמוד לwatchmen ו-ונדטה.

עוד לא קראתי,
אבל זה נראה כמו שאלתיאל קוואק רק עם סקס.

בלאקסד מעולה!
פשוט כך. יש סקס, אלימות, גזענות ואיורים לא מהעולם הזה.
אבל כבר כתבתי עליו ביקורת, אז קבל:
http://www.cnv.co.il/bikoret/blacksad.html

הביקורת שלך יותר טובה, אבל יפה שיש דברים ששנינו אמרנו. כנראה שהם באמת בולטים לעין

לא התכוונתי לעשות תחרות ביקורות וע"י כך יצא שלכאורה זילזלתי בביקורת שלך. ממש לא הכוונה.
פשוט רציתי להראות למולי שזה לא שאלתיאל קוואק :)